פסק-דין בתיק ע"פ 43421-12-12

ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' זיסקינד) בת.פ. 14785-11-10 מיום 7.11.2012.

1.         נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של אחזקת סכין בתוך רכב שהיה ברשותו בין שני המושבים הקדמיים בתאריך 21.1.2010. במסגרת הסדר טיעון הודה המשיב בעובדות כתב האישום והוסכם כי יוגש תסקיר לעניין ההרשעה והעונש, שעמדת המערערת הינה להרשעת המשיב והטלת מאסר בעבודות שירות ואילו המשיב חופשי בטיעוניו. לאחר קבלת התסקיר החליט בית משפט קמא להימנע מהרשעת המשיב וזאת נוכח גילו (34), היותו איש משפחה, עובד כמתכנת, עבר נקי, תסקיר חיובי המתאר אדם נורמטיבי ללא קווים אלימים, אשר נטל אחריות למעשיו, ומעד מעידה חד-פעמית. על סמך דברים אלה נגזר על המשיב עונש של שירות לתועלת הציבור בהיקף של 180 שעות.

2.         בערעור נטען, כי בית משפט השלום לא נתן משקל לחומרת העבירה אך נתן משקל יתר לנסיבות אישיות. מגמת הפסיקה הינה החמרה בעבירות אחזקת סכין ואין להפלות משיב זה מנאשמים אחרים שהורשעו בנסיבות דומות. האלימות הסכינאית הפכה למכת מדינה, ועל כן יש למגרה באמצעות ענישה מחמירה, כפי שנקבע בפסיקה מגוונת אליה הפנתה המערערת. עוד נטען, כי לא הוכח כי ההרשעה תגרום נזק למשיב.

3.         ב"כ המשיב ביקש לדחות הערעור בטענו כי הנסיבות האישיות של המשיב מצדיקות החלת החריג של אי הרשעה.

4.         אחזקת סכין הינה עבירה משמעותית הראויה בדרך כלל להרשעה ועונש אפקטיבי, אולם אין בכך די כדי להימנע מבדיקת נסיבות המקרה לגופו. המשיב שלפנינו הינו אדם מבוגר בעל משפחה, חי חיים נורמטיביים, עובד, מתפקד היטב, עברו נקי. הסכין הייתה מונחת בתוך המכונית בלא שנעשה בה שימוש, היא לא הוסתרה, המשיב אישר מיד את דבר קיום הסכין, לא התחמק. שילוב זה של נסיבות העבירה ונסיבותיו האישיות של המשיב מאפשר חריגה ממדיניות ענישה רגילה. מכאן שלא מצאנו טעות בהחלטת בית משפט קמא המחייבת התערבות של ערכאת הערעור ועל כן דין הערעור להידחות.

ניתן היום, ג' באדר התשע"ג, 13/02/2013, בהעדר הצדדים.