פסק-דין בתיק ע"פ 40766/07

פתח-דבר

1.         ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט י' ריבלין), מיום 25.11.07, בתיק ת 9354/07 - במסגרתו הורשע המערער, בהיעדרו, בביצוע עבירה של נהיגה בשכרות, לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה, תשכ"א - 1961, לאחר שאותר בליטר אוויר נשוף שלו אלכוהול בשיעור של 608 מיקרו-גרם.

בית משפט קמא השית על המערער העונשים הבאים: שנתיים ומחצה פסילה בפועל (אותם החל המערער לרצות), 3 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים וקנס בשיעור של 2,000ש"ח.

טענות הצדדים לערעור

2.         סנגורו של המערער הלין על דחיית בקשתו לביטול פסק הדין בעניינו של המערער. לדבריו, לא התייצבו הוא ומרשו לדיון בבית משפט קמא, מחמת "טעות טכנית גרידא". הרי המערער לא קיבל זימון למועד ההוכחות על ידי מזכירות בית המשפט משום שמועד ההוכחות נקבע במהלכה של ישיבת ההקראה בעניינו. סנגורו דאג ליידעו בדבר המועד הקבוע, בעל פה. בדיעבד הסתבר, כי הסנגור טעה ברישום המועד כאשר ציין ביומנו את יום ה-25.12.07 כמועד הקבוע תחת יום ה-25.11.07, אשר נקבע בפועל. לדידו, טעות שכזו מהווה משום "סיבה מוצדקת" להיעדרות מן הדיון, בהתאם לעיקרי סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי"). הסנגור ביקש לציין, כי חלק הארי של עדי התביעה לא הגיע למועד ההוכחות האמור, כך שלא הייתה מניעה לבטל פסק הדין שניתן בעניינו של המערער. מכל מקום, כשגילה הסנגור דבר נתינתו של פסק הדין, בעניינו של מרשו, פנה לבית משפט קמא בבקשה לבטלו, אך בקשתו נדחתה. 

3.         ב"כ המשיבה התנגד לערעור. לדידו, התייצבות לדין פלילי הנה חובה ולאו רשות. כשנקבע המועד להקראתו של כתב האישום, בעניינו של המערער, היה עליו להתייצב בבית משפט קמא. תחת זאת בחר המערער לסמוך על סנגורו, אשר התייצב בפועל בעצמו, במקום המערער ובשמו. אילו התייצב המערער, כנדרש, היה מקבל העתק פרוטוקול הדיון וכך היה מודע למועד הנכון, אשר נקבע לצורך ישיבת ההוכחות. ב"כ המשיבה הפנה לרע"פ 9142/01 ככל שנוגע הדבר לחובת התייצבותו של נאשם ולחריגים הקבועים בסעיף 130 לחוק סדר הדין הפלילי, המתירים ביטולו של דיון, אם הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו.

דיון

4.         אכן, וכשם שציין ב"כ המשיבה, משנקבע מועד לדיון בהליך פלילי, במעמדו של הנאשם או בא-כוחו, אחראים אלה להתייצבות במועד הקבוע. טעות ברישום המועד של מי מהם, כשם שנטען בענייננו, אינה עילה טובה דיה לשם ביטולו של ההליך, אשר קוים בהיעדרם. בית המשפט העליון הבהיר הדבר ברע"פ 9142/01 איטליא ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 793, 803 (פסקה 8) כלהלן: 

"...על מנת לשכנע את בית המשפט כי יש עילה טובה לביטול פסק הדין, ולהניע את גלגלי המערכת השיפוטית מחדש, האפשרות האחת היא שהמבקש יראה כי יש נימוק של ממש לאי התייצבותו לדיון. שכחה של מועד הדיון לבדה, אפילו אם אירעה בתום לב, אינה יכולה להצדיק אי הופעה לדיון... דין דומה יחול לגבי טעות משרדית של עורך הדין המייצג נאשם או לגבי טעות הנובעת מחוסר תשומת לב של הנאשם עצמו. יחד עם זאת, כאמור, גם בנסיבות אלה, אם מוכיח המבקש... שאי היעתרות לבקשתו עלולה לגרום עיוות דין, דין בקשתו להתקבל... לדוגמה... עולה באופן חד משמעי כי בתאריך שבו מיוחסת לו עבירת תנועה כלל לא שהה בתוך גבולות המדינה".

במקרה דנן, זומן המערער כדין למועד ההקראה בעניינו, באמצעות הדו"ח שקיבל, בו במועד ביצוע העבירה. המערער בחר שלא להתלוות לסנגורו לישיבת ההקראה הקבועה, הגם שהיה עליו לעשות כן. בכך גילה המערער דעתו, כי סומך הוא על בא כוחו והגם שהייתה זו טעותו של הסנגור כנטען, אין למערער להלין כעת - אלא על עצמו בלבד.

5.         סיכומם של דברים - דין הערעור להידחות. המערער ישלם הקנס בשני תשלומים שווים ורצופים, כאשר הראשון ישולם ביום 20.2.08 והשני ביום 20.3.08. לא שולם איזה מן התשלומים, תעמוד יתרת הקנס לפירעון מיידי.

ניתן היום, י"ד בשבט תשס"ח (21 בינואר 2008), בהעדר.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים .