פסק-דין בתיק ע"פ 40560-03-11

1.         ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (סגנית הנשיא, כב' השופטת ר' פרידמן פלדמן), על פיו הורשע המערער בפציעה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי ס' 334 ו-335(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ונגזרו עליו עשרה חודשי מאסר לריצוי בפועל ומאסר על תנאי. הערעור נסב על הכרעת הדין ולחלופין, על חומרת העונש.

2.         נגד המערער הוגש כתב אישום (מתוקן) בו יוחסה לו עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות. על פי הנטען, ביום 11.7.07, בהיותם בבית סבתם, פרץ ויכוח בין המערער לבין אחיו אוריאל, במהלכו דקר המערער את אוריאל בסכין בירך ימין. המערער ניסה לדקור את אוריאל פעם נוספת, אולם סבתו אשר חצצה בין השניים, מנעה זאת ממנו. עוד נטען כי אוריאל נמלט מן הדירה כשהוא שותת דם, ובהמשך נזקק לתפירת החתך. המערער הכחיש את המיוחס לו וטען כי לא הוא זה אשר דקר את אחיו. בית משפט השלום קיבל את גרסת המאשימה, והרשיע את המערער בעבירה שיוחסה לו. את ההרשעה סמך בית המשפט על אמרת חוץ של סבתו של המערער, שנגבתה ביום האירוע ונתקבלה לפי ס' 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, על פיה דקר המערער את אוריאל בסכין לאחר שהאחרון דרש כסף מסבתו, והעדפתה על עדות הסבתא בבית המשפט, בה חזרה בה מן הדברים וטענה כי בעת האירוע הייתה במכולת ולא ראתה מי דקר את אוריאל. בית משפט מצא חיזוק לאמרת הסבתא בעדויות השוטרים ארז הורוביץ, קובי גבאי ואריה הדר, שהגיעו לדירת הסבתא מיד לאחר אירוע הדקירה, שמעו מן הסבתא על האירוע וראו כתמי דם במדרגות העולות לדירה ובתוך הבית. כן דחה את גרסת המערער אותה מצא "בלתי אמינה ומלאת סתירות", וכך גם את הודעתו של אוריאל, שהוגשה בהסכמה, על פיה בדרכו הביתה, נדקר ע"י רעול פנים שנמלט על אופנועו.

3.         המערער משיג על הרשעתו וטוען כי היה על בית המשפט ליתן משקל מלא ומכריע לאמרתו של אוריאל, נפגע העבירה, אשר הוגשה בהסכמה וללא כל הסתייגות. עוד הוא טוען כי לא היה מקום להשתית את הרשעתו על עדותה היחידה של הסבתא, אשה מבוגרת עם קשיי זיכרון ובעיות נפשיות, אשר הוכרזה כעדה עוינת. המערער מוסיף וטוען כי לא קיימת תוספת ראייתית מספקת לשם הרשעתו בעבירה, ובנסיבות האמורות נדרש חיזוק מוגבר, אם לא סיוע, לעדות הסבתא.

4.         יש לדחות את הערעור בכל המתייחס להרשעת המערער. בית משפט השלום, לאחר ששמע את העדויות, בחר להעדיף את אמרת החוץ של הסבתא על פני עדותה בבית המשפט. בית המשפט ציין כי מעדות הסבתא בבית המשפט ניתן היה להתרשם באופן ברור כי הסבתא עושה כל שביכולתה כדי להגן על שני נכדיה, תוך שטענותיה לבעיות זיכרון או למחלות הפוגעות באמינות עדותה הינן סלקטיביות ו"נשמעות...כמוזמנות לצורך ההליך בבית המשפט ולא מעבר לכך". מאידך, אמרתה, כפי שנמסרה לשוטר, מפורטת וסדורה ועושה רושם אמיתי וכנה, תוך הבעת דאגה לנכדה שנדקר. אמרת הסבתא חוזקה בעדות השוטרים קובי גבאי ואריה הדר אשר הגיעו לדירת הסבתא מיד לאחר האירוע, שמעו מן הסבתא על סכסוך בין האחים במהלכו נעשה שימוש בסכין, והבחינו בכתמי דם על גרם המדרגות המוביל לדירה ובסלון הדירה. השוטר אריה הדר גבה את אמרתה של הסבתא, רשם את דבריה, הקריא לה את תוכן האמרה והחתימה על האמרה. הדר הוסיף וציין כי בעת גביית האמרה דיברה הסבתא לענין, ולא הראתה כל סימן לבלבול או למחלת נפש. גם במזכר של השוטר ארז הורוביץ, שהוגש בהסכמה, צוין כי הגיע למקום הדקירה בעקבות דיווח על אדם שדקר את אחיו בבית סבתם (ת/6). בית המשפט הוסיף ודחה את גרסת המערער לפיה שמע על הדקירה מאוריאל, שהעירו משנתו וסיפר לו כי בעת שהלך לסופרמרקט, נדקר ע"י אדם שנמלט מן המקום באופנוע, ומצאה "בלתי אמינה ומלאת סתירות". הכרעת בית המשפט מתבססת, אם כן, על ממצאי עובדה וממצאי מהימנות הנסמכים על התרשמותו מן העדויות שבאו בפניו, ולא מצאנו עילה להתערב בהם. כפי שקבע בית המשפט קמא, אמרת הסבתא, אשר ניתנה בסמוך לאחר האירוע, מתארת את השתלשלות האירועים במפורט, לרבות סיבת הדקירה (בקשת אוריאל מסבתו לתת לו כסף לסיגריות, ודרישת המערער שלא ייקח כסף מסבתם), חילופי הדברים בין האחים, תיאור הסכין בה דקר המערער את אחיו, מקום ביצוע הדקירה בדירה, מקום הפגיעה ברגל, פעולותיה למניעת המשך הפגיעה ("דחפתי את קובי לשירותים ואמרתי לו תדקור אותי ולא את אורי"), דרך הימלטותו של אוריאל ("הוא ירד מהמדרגות בלי נעלים ובלי כלום וברח"), רצונו של המערער, לאחר המעשה, להשליך עצמו מן הגג, ותגובת הסבתא לכך ("אני החזקתי אותו ואמרתי לו אל תעשה את זה אמרתי לו תברח תברח, לא יעשו לך כלום"), תיאור בגדיו של המערער בעת האירוע ועוד. אופן תיאור האירועים ע"י הסבתא, לרבות הדאגה לנכדיה השזורה בהם, מעידים על אמיתות הדברים. גם תיאור מצבה של הסבתא בעת הגיע השוטרים לדירה, ע"י השוטר גבאי, כ"נרעשת ולחוצה", מחזק את אמיתות אמרתה.

5.         המערער טוען כי היה על בית משפט קמא לקבל את הודעתו של אוריאל וליתן לה את מלוא המשקל, מאחר שזו הוגשה בהסכמה מלאה וללא כל הסתייגות מצד המאשימה. יש לדחות טענה זו. נסיבות הגשת ההודעה מעלות כי אין בהסכמת המאשימה להגשתה כדי להוות הסכמה לתוכנה. אוריאל זומן מספר פעמים לעדות מטעם המערער אולם לא התייצב. משלא התייצב, ובשל הקשיים באיתורו, הסכימו הצדדים, בדיון מיום 23.11.09, כי הודעתו תוגש לבית משפט (וראה בע' 40 לפרוטוקול). בהודעת המאשימה, שהוגשה לבית המשפט ביום 23.12.09, מסרה המאשימה כי הודעת אוריאל מוגשת בהמשך לדיון האמור, ומאחר שאוריאל לא התייצב למתן עדות מטעם ההגנה. עוד ציינה מפורשות: "יובהר, כי אין בהסכמת המאשימה להגשת ההודעה כדי להסכים עם תוכן ההודעה או למנוע ממנה לטעון נגד משקלה הראייתי כפי שפורט בסיכומי המאשימה". הדברים עולים היטב גם מסיכומי המאשימה (ס' 15 לסיכומי המאשימה).

6.         באשר למשקל אמרתה של הסבתא, וכפי שציין בית משפט קמא, ההגנה לא הציגה כל אסמכתא לבעיות נפשיות או בריאותיות רלבנטיות של הסבתא, ואין לשעות גם לטענות אלה. גם ראיות החיזוק תואמות את עדות הסבתא ועונות על הנדרש לשם הרשעתו של המערער. סיכומו של דבר, שיש לדחות את הערעור בכל המתייחס להכרעת הדין.

7.         אשר לגזר הדין. בית משפט השלום הטיל על המערער מאסר לריצוי בפועל לתקופה של עשרה חודשים ומאסר על תנאי לתקופה של ששה חודשים. בית משפט קמא סקר בגזר דינו במפורט את השיקולים לחומרה ולקולא, לרבות התסקיר החיובי שהוגש בעניינו של המערער, אולם סבר כי נוכח חומרת המעשה ואי קבלת אחריות ע"י המערער, ובשל עבירות איומים שביצע המערער תוך כדי ניהול התיק, בגינן הורשע בשנת 2009, יש להטיל על המערער עונש של מאסר בפועל, תוך שנסיבותיו המקלות של המערער נלקחו בחשבון בקביעת משך המאסר. תמימי דעים אנו עם בית משפט קמא כי מעשהו של המערער מחייב ענישה מרתיעה, הכוללת רכיב של מאסר. יחד עם זאת, נסיבותיו האישיות המיוחדות של המערער והשינוי שעשה בחייו בשלוש השנים האחרונות, מצדיקים הקלה בעונשו של המערער. המערער ביצע את העבירה בהיותו בן 18, כשהרקע לדקירה היה רצונו להגן על סבתו. כיום המערער בן 22, מתגורר באילת, ועובד שם כטבח במסעדה. לפי תסקיר שירות המבחן, חרף נתוני רקע קשים, עשה המערער בשלוש השנים האחרונות "דרך מרשימה" לשיקום חייו. המערער עשה מאמצים להשתלב באופן נורמטיבי בחברה, עבר תהליך של העצמה, והוא מבטא גאווה על הישגיו ועל התנתקותו מהחברה השולית שסבבה אותו בעבר. אף שאנו ערים לכך שהמערער לא נטל אחריות למעשיו, הרי לנוכח גילו הצעיר בעת ביצוע העבירה, הצעדים המשמעותיים שעשה לשיקום חייו, ועל מנת שלא לפגוע בתהליך שיקומו של המערער, הננו מעמידים את עונש המאסר בפועל שהוטל עליו על 6 חודשי מאסר, אותם ירצה בעבודות שירות, בהתאם לחוות דעת הממונה על עבודות שירות מיום 30.10.11, והתנאים שקבע בסעיף 4.2 לחוות דעתו. עונש המאסר על תנאי יעמוד על כנו. מעונש המאסר ינוכו, על פי הסכמת הצדדים, ימי מעצרו של המערער (12.7.07 ועד 9.8.07).

המערער יתייצב לריצוי עבודות השירות ביום 25.1.2012, בשעה 08:00, במשרדי הממונה, מפקדת מחוז דרום, באר-שבע.

ב"כ המערער יסביר למערער את התנאים שפורטו בסעיף 4.2 לחוות דעת הממונה ויאשר לבית המשפט, עד ליום 1.12.11, כי עשה כן.

מזכירות בית המשפט תעביר העתק פסק הדין לב"כ הצדדים בהתאם להסכמתם, ותוודא טלפונית קבלתו. כן תעביר העתק פסק הדין לממונה על עבודות שירות ולשירות המבחן.

ניתן היום, כ"ז חשון תשע"ב (24.11.2011), בהעדר הצדדים.