פסק-דין בתיק ע"פ 32571-07-11

1.         ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט י. ברקלי), אשר הרשיע את המערער בעבירה של תקיפת בת זוג (וזיכה אותו מארבע נוספות) והטיל עליו עונש של 100 שעות של"צ. הערעור הוגש על הכרעת הדין המרשיעה ועל עצם ההרשעה.

2.         על פי קביעת בית משפט קמא, המערער דחף את אשתו לשעבר בגבה בנסותו להוציאה מהחדר, ולאחר מכן כאשר נפלה ושכבה על הרצפה דחפה ברגלו. בית המשפט קמא נשען לעניין זה על גרסתו של הנאשם לפיה חיבק את המתלוננת ודחפה בעודה חבוקה אל מחוץ לחדר, ואז כשנפלה סמוך לפתח החדר דחף אותה ברגלו כדי שיוכל לסגור את דלת החדר.

            בית המשפט קמא דחה טענה, כי מדובר במעשה קל ערך בנסיבות העניין, והוסיף כי השיקולים המצדיקים אי הרשעה אינם מתקיימים באותן נסיבות.

3.         בערעור נטען, כי עומדות למערער הגנות בפלילים כנגד המעשה, ובכללן הגנה עצמית וזוטי דברים. לחלופין נטען, כי ראוי היה לסיים את התיק ללא הרשעה.

לשיטת ב"כ המערער, יש להבין את האירוע על רקע הצקה או הטרדה של בת הזוג לשעבר של המערער, אשר מיאנה לאפשר לו לישון שלא בחדר השינה חרף השעה המאוחרת, דרשה לדבר, ולנוכח סירובו התחילה לשחק משחקים מול המחשב כדי למנוע ממנו לישון. מעדות המערער, אשר בית המשפט קמא נתן בה אמון, עלה כי המערער ניסה להימנע מעימות וליצור הפרדת כוחות בינו לבין אשתו, ע"י כך שיצא לחדר האורחים, ומשהפצרותיו שתיתן לו לישון לא הועילו, לא הרים יד אלא הקיף אותה בזרועותיו והוביל אותה מחוץ לחדר. בשלב זה האישה החליקה וניסתה שוב להיכנס לתוך החדר, אז דחף המערער את הדלת. ב"כ המערער שואל האם נכון להעמיד בנסיבות אלו את המערער למשפט פלילי, ומדגיש כי עצם זכותה של האישה לשהות בדירה לא הקנתה לה זכות להפריע ולהטריד את מנוחת המערער ומשעשתה כן, קמה לו זכות לדרוש ממנה לצאת. כפועל יוצא מכך, משלא עשתה כן, קמה לו הזכות לסלקה תוך שימוש בכוח סביר כפי שקובע ס' 18(א) לחוק המקרקעין.

4.         אנו סבורים כי לא ניתן להתעלם מיסוד ההשפלה שבהתנהגות, אשר העצימה את מידת הכוחניות שהיתה במעשים ועל כן לא נוכל לראות בהם מעשים קלי ערך מהבחינה הפלילית. אכן, אין מדובר במעשה חמור במיוחד, אך גם אינו מעשה קל ערך. עם זאת, מצאנו כי מן הראוי היה שלא להרשיע את המערער, בנסיבות העניין המיוחדות, שבכללן המלצת שירות המבחן להימנע מהרשעה בדין, והתרשמותו החיובית של בית המשפט קמא ממנו, התרשמות עליה חזר פעמיים בהכרעת הדין תוך שציין בין השאר "התרשמותי מהנאשם חיובית ביותר, ואני משוכנע שהעבירה שעבר אינה מאפיינת את אורח חייו, לכן תקוותי שכל מעסיק, בבואו לשקול את העסקתו של הנאשם, לא יסתפק בעובדת ההרשעה אלא יקרא את החלטתי ואת התרשמותי החיובית מהנאשם ויחליט לפיה".

כיום, המערער עובד בחברה למחשבים בתל-אביב, לאחר שסיים לימודי מחשבים. בית המשפט קמא ציין, כי לא מתקיימות במקרה זה הדרישות שהועמדו בפסיקה לסיום תיק ללא הרשעה (רע"פ 432/85 רומנו, ע"פ 2083/96 תמר כתב), אך הוסיף כי לא שוכנע שהרשעתו, לאור תוצאתה, תפגע בו מעל ומעבר לחומרת מעשיו. עם זאת, בית המשפט קמא הוסיף, כי המעשה בו הורשע הנאשם הוא ברף התחתון של החומרה, בין השאר בשל כך שלבת הזוג היה חלק לא מבוטל בהתרחשות האירוע. לאחר שבחנו את תעסוקת המערער עד כה, לפי התסקיר, נוכחנו שהוא פוטר מחברה בה עבד במשך כשלוש וחצי שנים, עבד במשך שנה בחברות אחרות ולפני חצי שנה החל לעבוד במקום עבודתו הנוכחי. בנסיבות אלו, נראה כי החשש שמא יהא עליו למצוא עבודה נוספת מאחר שתעסוקתו אינה יציבה, לא פג. על כן, עלה בנו החשש שמא אירוע אלימות בלתי חמור אחד בחיי משפחה בלתי מאושרים בהם נתון היה בלחץ רב, עלול לגרום למערער, בשל ההרשעה בעבירת תקיפה בנסיבות מחמירות, לנזק חמור. נוסף על כך, עברו כשש שנים מאז האירוע, ובני הזוג כבר פנו איש לדרכו.

לאור האמור, אנו מבטלים את ההרשעה, מותירים את הקביעה כי המערער ביצע את העבירה, ומותירים את ההוראה בדבר ביצוע שירות לתועלת הציבור, כפי שנקבע בבית משפט קמא.

לשלוח עותק מפסק הדין לבאי כוח הצדדים ולשירות המבחן.

<#5#>

ניתן והודע היום כ"ט תשרי תשע"ב, 27/10/2011 בהיעדר הנוכחים.