פסק-דין בתיק ע"פ 30206/06 - פסקדין

פתח דבר

1.         ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום בירושלים (כב' הנשיא א' כהן) מיום 26.1.06, בת"פ 2812/05, בגדרו הורשע המערער בביצוע עבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש - לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בגין הרשעתו האמורה, הושתו על המערער העונשים הבאים: ארבעה חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בעבודות שירות, ששה חודשי מאסר על-תנאי למשך שנתיים, ופיצוי למתלונן בסך 5,000 ש"ח.

תמצית ההרשעה

2.         בהכרעת-דינו של בית-משפט קמא, שניתנה לאחר שמיעת ראיות, נקבע כי המערער - אשר שירת כשוטר במשטרת-ישראל - תקף את המתלונן בעת שהלה עוכב לחקירה בתחנת "שפט" של משטרת מחוז ירושלים, וגרם לו חבלה של ממש. על-פי ממצאי הכרעת-הדין, הכניס המערער את המתלונן לחדר בתחנת המשטרה, סטר פעמיים על פניו, וכתוצאה מכך הסב לו פגיעה עם קריש-דם באוזן שמאל. בהמשך, בהיותם בחדר, בעת שביקש המתלונן מהמערער שלא יכהו היות שעבר ניתוח בבטנו, הכה המערער את המתלונן במכת אגרוף בבטנו, וכתוצאה מכך נפל המתלונן על רצפת החדר.

טענות הצדדים

3.         ב"כ המערער גורס, כי יש מקום להתערב בהכרעת-הדין המרשיעה, ולחלופין -  בגזר-הדין, והעלה נימוקים רבים לעניין, ולהלן נציגם בתמצית:

ככל שנוגע הדבר להכרעת-הדין, טוען ב"כ המערער כי בית-משפט קמא טעה בהערכת הראיות, עת העדיף את עדותו של המתלונן על-פני זו של המערער, ולא נתן את המשקל הראוי לסתירות אשר נפלו בגרסאות המתלונן, לרבות העובדה שהתכחש לדבריו במשטרה בעניין הסטירה שקיבל מהמערער. לטענת ב"כ המערער, לא היה מקום לדחות את גרסתו של מרשו, ולתארה כגרסה מתפתלת אשר נסתרה בעדות חבריו. כן טען, כי בית-משפט קמא לא נתן משקל ראוי למחדלי החקירה של המשטרה, אשר נכשלה באיתורם של יתר האנשים שהיו בתחנת המשטרה עם המתלונן וממילא לא חקרה אותם. בנוסף גרס, כי לא היה מקום להסתמך על התעודה הרפואית ת/1, לפיה החבלה באוזנו של המתלונן התרחשה זה מקרוב.

באשר לגזר הדין, גרס ב"כ המערער כי מדובר בעונש חמור יתר על המידה, בהתחשב בתנאי העבודה הקשים של השוטרים. הוא הלין על החלטתו של בית-משפט קמא שלא להעתר לבקשה להזמין תסקיר משירות המבחן בעניינו של המערער, ועל-כן עתר להזמנת תסקיר אם יידחה הערעור על הכרעת-הדין. עוד טען, כי בית-משפט קמא לא נתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות של המערער, שיש בהן כדי להביא להקלה בעונש, ולא התחשב דיו בהשלכות הקשות של הענישה על עיסוקו של המערער ופרנסתו.

4.         המשיבה גורסת, כי לא נפל פגם המצדיק התערבות בהכרעת-דינו של בית-משפט קמא, וכי העונש שהוטל על המשיב ראוי והולם ואין מקום להתערב בו.

דיון

5.         לא מצאנו ממש בערעור על שתי חלופותיו.

עיקרון היסוד, המשמש נר לרגלנו גם בנסיבותיו של המקרה דנן, קובע כי בית-משפט שלערעור לא ייטה בדרך-כלל להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו לאחר שמיעת ראיות לפני הערכאה הראשונה, וכי התערבותו בממצאים מצטמצמת למקרים חריגים שבהם נפלה טעות עניינית המצדיקה תיקונה במסגרת ערעור; ובין השאר: כאשר נקבעו ממצאים שאינם עומדים במבחן ההיגיון ושיש לראותם כמופרכים, או מקום שאין לעובדות שנקבעו בסיס נאות בחומר הראיות. בהתאם, ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאי מהימנות שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית שהתרשמה מהעדים, אלא בשעה שאי-מהימנות עדות היא ברורה וגלויה על-פני הדברים (ראו: ע"פ 117/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד(2) 408; ע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 632, 643; ע"פ 2932/00 אלמקייס נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(3) 102, 108).

6.         בית-משפט קמא הוציא תחת ידו הכרעת-דין יסודית, מקיפה ומנומקת, ולא מצאנו כל עילה להתערב בקביעותיו ומסקנותיו.

בהכרעת-דינו המפורטת, העדיף בית-משפט קמא את עדותו של המתלונן על-פני גרסתו של המערער. עדי התביעה סתרו גרסתו של המערער, ובית-משפט קמא גם מנה, אחת לאחת, את כל הסתירות והפרכות שנתגלו בעדותו. אשר-על-כן, תוארה גרסתו של המערער כ" מתפתלת ובלתי הגיונית ...".

לעמת גרסתו הרעועה של המערער, נתן בית-משפט קמא אמון מלא בעדות המתלונן, בציינו: " עדותו של המתלונן הגיונית ולא נמצאה מגמת הפללה בעדותו, המתלונן לא העצים אירועי האלימות, הוא עמד על הדברים ועל סדרי האירועים בצורה עיקשת וסדורה, שרק מי שחווה את האלימות, יכול להעיד כך, ולכן אני מעדיף את גרסת המתלונן" (פיסקה 14, עמ' 7 להכרעת הדין). בית-משפט קמא מצא תימוכין לגרסת המתלונן, הן במסמכים הרפואיים, והן בעדויות השוטרים אשר היו בתחנת המשטרה.

לאור האמור, ומשנמצא, כי הכרעת-הדין נסמכת על ראיות מוצקות והקביעות העובדתיות אשר נקבעו בה מבוססות היטב, אזי לא מצאנו בטיעוניו של הסנגור, עילה להתערבות בממצאים ובמסקנות שביסוד הכרעת-הדין.

7.         באשר לגזר הדין -  העונש אשר הושת על המערער מידתי וסביר, ואף נוטה לקולא. הוא מביא בחשבון, מחד - את חומרת העבירה ונסיבות ביצועה, ומאידך - מתחשב בנסיבות האישיות של המערער. כפי שציינה הערכאה קמא, יש במעשיו של המערער כדי לפגוע בתדמיתה של משטרת-ישראל, ואף לערער את אמון הציבור בגורמי אכיפת החוק. אכן, אין להקל ראש בתנאי עבודתם הקשים של השוטרים, ואולם אין קשר בין תנאים אלו לבין ההתעמרות האלימה של המערער, כאיש מרות, באדם חסר ישע שהיה נתון למשמורתו.

8.         סיכומם של דברים - דין הערעור, על שתי חלופותיו, להידחות.

            המערער יחל לבצע את עבודות השירות ביום 20.7.06, ובמועד זה יתייצב בשעה 08:00 במפקדת גוש מרכז של שירות בתי-הסוהר ברמלה לשם קליטה ושיבוץ.

ניתן היום, כ"ג בסיוון תשס"ו (19 ביוני 2006), בהעדר הצדדים (על-פי הסכמתם).

המזכירות תמציא עותקים מפסק-הדין למח"ש, לב"כ המערער ולממונה על עבודות השירות בנציבות שירות בתי הסוהר .

שופט                                                  שופט                                                  שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: