פסק-דין בתיק ע"פ 2832-05-12

המערער, הורשע על פי הודאתו בבית משפט השלום בקרית גת בעבירה של גניבה.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן בהן הורשע, המערער היה ביום 5.12.07 עובד חברת החשמל ובמסגרת עבודתו יצא במשאית של החברה כשעליה ציוד שפורק מעמוד מתח גבוה הכולל שנאים וכבלים מסוגים שונים, אותם אמור היה להעביר במשאית למחסן הלוגיסטי של החברה. חלף זאת, סטה המערער ממסלול נסיעתו, עצר ליד טנדר של אחר והעביר לטנדר הנ"ל כבלי נחושת. בכך גנב את הכבלים מבעליהם - חברת החשמל.

בית משפט השלום לא קיבל את המלצת שירות המבחן בתסקיר להימנע מהרשעת המערער וגזר עליו עונש מאסר על תנאי וקנס של 2,000 ש"ח.

בפנינו ערעורו לעניין רכיב אי ההרשעה.

לטענת הסנגור המלומד, עו"ד אלון קוצר, נסיבותיו המיוחדות של המערער, ההיקף הקטן יחסית של המעשים, העובדה שבמסגרת הסדר הטיעון תוקן כתב האישום מעבירה של גניבה ממעביד לגניבה "סתם" וכן החשש כי הרשעתו עשויה להיות לו למכשול בעתיד לקבלת עבודות מסוימות - כל אלה מן הדין היה שיובילו את בית משפט השלום לאמץ המלצת התסקיר ולהימנע מהרשעה.

לאחר שבחנו טענות המערער שבכתב ובעל פה, לא מצאנו מקום לשנות מפסק הדין קמא.

ככלל, אדם שביצע עבירה ובית המשפט קבע כי העבירה בוצעה על ידו, יורשע בדין. אי הרשעה ובעיקר בעניינם של בוגרים לא תהיה אלא במקרים נדירים ביותר אשר המקרה דנן אינו נמנה עליהם.

אכן, סעיף החיקוק בו הורשע המערער שונה מגניבה ממעביד לגניבה "סתם", ברם, החומרה המוסרית והפגיעה בנורמה החברתית נגזרת לא רק מהוראת החיקוק שבה מורשע נאשם, אלא בראש ובראשונה מעובדות המעשים בהם הורשע.

המעשים בהם הורשע המערער דנן אינם קלים כל עיקר במדרג עבירות הרכוש.

אין מקום להימנע מהרשעה בעניין זה בטענה כי מדובר בזוטות. השאלה איננה רק מהו ערך הרכוש הנגנב, אלא מהותו של אותו רכוש והרקע למעשה.

בנוסף, לא מצאנו ממש, ומסכימים אנו בכך עם בית משפט השלום, כי הרשעת המערער תלווה בפגיעה קונקרטית ומוחשית ברמה שנודעה במבחן זה בפסק הדין המנחה בעניין תמר כתב.

סוף דבר, המקרה דנן נמנה על הכלל ולא על החריגים לו ועל כן אנו דוחים את הערעור.

<#3#>

ניתן והודע היום י"ד תמוז תשע"ב, 04/07/2012 במעמד הנוכחים.