פסק-דין בתיק ע"פ 2462/08

1.         ערעור על פסק דינו של בית משפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט ש. לארי בבלי) בתיק ת' 13956/07, מיום 12.5.08. המערער הורשע, על פי הודאתו, בביצוע עבירה של עקיפה כאשר הדרך לא הייתה פנויה ובכך סיכן נסיעתו של רכב אחר, עבירה לפי תקנה 47(ה) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961.

2.         בית משפט קמא השית על המערער העונשים הבאים: 1,000 ש"ח קנס; 45 ימי פסילה בפועל, וכן 3 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים.

3.         המערער טען בפניי, כי בבית משפט קמא, הוא לא הודה כלל במיוחס לו בכתב האישום. המערער לא רצה להודות, אך בית משפט קמא רצה "לקצר הליכים". לפי דבריו, השופטת שכנעה אותו והמליצה לו להודות ואמרה לו "תסמוך עלי, אתחשב בך". אלמלא היו נאמרים דברים אלה, המערער לא היה מודה. במלים אחרות, ההודאה אשר נרשמה בפרוטוקול בית המשפט הייתה פרי לחץ של בית משפט קמא, אשר נטע בלבו של המערער תקווה שלא תוטל עליו פסילה בפועל. המערער ציין עוד, כי הוא אמר לשופטת כי אם יקבל עונש פסילה הוא איננו מוכן להודות. הוא הוסיף שהשופטת הציעה לו עסקת טיעון. הוא הטעים, בכל הנוגע לערעור על גזר הדין, כי פסילה בפועל תגרום לו עוול ותפגע בעבודתו כך שלא יוכל לממן את הטיפולים שלו במחלת הסרטן, ממנה הוא סובל. ב"כ המערער חזר והדגיש כי מרשו כפר חזיתית במיוחס לו, וכי לא היה מקום לקבל את הודאתו כאשר הוא כופר כפירה מוחלטת.

            בא כוח המערער הוסיף וטען, כי אם בוצעה עבירה אזי בוצעה עבירה אחרת שאיננה מחייבת פסילה.

            לאור נימוקים אלה, מבקש המערער להחזיר את הדיון לבית משפט קמא על מנת לדון באישום מתחילתו.

4.         ב"כ המשיבה מתנגד לערעור. טענות המערער אינן עולות בקנה אחד עם תוכן הפרוטוקול. חזקה היא שהפרוטוקול משקף נאמנה את מהלך העניינים ואת שהתרחש בדיון. מהפרוטוקול עולה, כי תחילה המערער כפר ואחר כך החליט להודות, ללא כל הסתייגות. מכאן עולה כי המערער מבקש לחזור לבית משפט קמא כי העונש אשר הושת עליו איננו העונש לו ציפה. במקרה זה קובעת ההלכה, כי במקרה שנאשם מודה, אין בעובדה של הטלת עונש כבד מהווה אמתלה להחזרת התיק לערכאה הדיונית. במקרה זה המערער הודה מתוך רצון טוב וחופשי.

5.                  לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. אנמק דברי.

ראשית, חזקה היא שפרוטוקול בית משפט נהנה מחזקת התקינות (ר' סעיף 139 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982). על המבקש לטעון נגד האמור בפרוטוקול הדיון להוכיח את ההפך. אף אם נכונה טענת המערער כי מחה בפני בית משפט קמא כנגד העונש וכי הוא מבקש לחזור בו מהודייתו, הרי על פניו עולה כי המערער לא מצא לנכון לבקש לתקן את פרוטוקול הדיון, בהיותו לא משקף את האמת שלו. במצב דברים זה חזקת התקינות נותרה בעינה.

שנית, אין כל בסיס לטענת המערער שבית משפט קמא הבטיח לו שלא יוטל עליו עונש של פסילה בפועל. אני מתקשה להאמין שכך היו פני הדברים, הרי מן המפורסמות שאין לבית המשפט כל עניין בתוצאות ההליך. בהנחה שכך היו פני הדברים, היה על המערער להגיש בקשה לתיקון הפרוטוקול ולבקש להעמיד דברים על דיוקם.

שלישית, אין לקבל את טענת הסנגור, שלא יתכן מצב בו המערער מכחיש בכל תוקף ואח"כ מודה, וכי היה על בית משפט קמא במקרה זה לברר את העובדות עד תום. לא אחת נתקל בית המשפט במצבים בהם נאשמים מכחישים תחילה בכל תוקף את המיוחס להם בכתב האישום ולאחר מכן מודים. אין בכך כל פסול, כל עוד הדבר נעשה מרצונו הטוב והחופשי של הנאשם.

רביעית, יש רגליים לטענתו של ב"כ המשיבה, שהמערער החליט לערער ברגע שהעונש אשר הושת עליו לא מצא חן בעיניו, וכי הוא ציפה לעונש יותר מתון.

חמישית, בתיק זה התנהלו שני דיונים, אחד בהעדר המערער, ובגדרו נגזר דינו, והשני בנוכחות.  מהשוואת העונשים בשני גזרי הדין עולה, כי בית משפט קמא אכן התחשב במערער והשית עליו פסילה למשך 45 יום במקום 3 חודשים אשר הושתו עליו בדיון הראשון.

לאור כל האמור, דין הערעור להידחות.

6.         המערער הפקיד את רישיונו, אך לא ברור אם הוא שילם את הקנס. במידה והקנס לא שולם, יש לשלמו בארבעה תשלומים שווים ורצופים. התשלום הראשון ביום 1.9.08, והיתר בכל ראשון לחודש שלאחריו.

ניתן היום י"א באב, תשס"ח (12 באוגוסט 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים ל ב"כ המערער בפקס 9535883-03, ולב"כ המשיבה.