פסק-דין בתיק ע"פ 2401/08

1.         ערעור על החלטת בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט אביטל חן) בת' 5295/08 מיום 13.5.08, בה דחה את בקשת המערער לבטל את פסק הדין שניתן בהעדרו. לחילופין, מבקש המערער להקל בחומרת העונש.

2.         כתב האישום ייחס למערער עבירה של נהיגה בשכרות. בגין כך השית בית משפט קמא על המערער עונש של 1,000 ש"ח קנס, פסל אותו מלנהוג למשך 18 חודשים וכן, 6 חודשי פסילה על תנאי למשך 18 חודשים.

3.         בית משפט קמא קבע בהחלטתו כי:

"המבקש הודה באשמה בכתב ונגזר דינו. הבקשה עצמה הגיעה ביום 19.11.07 לבית המשפט ובבקשה עצמה ציין המבקש כי ב- 14.11.07, קרי 5 ימים לפני הגיעה בקשה לבית המשפט מתעתד הוא לטוס לחו"ל. בנסיבות האמורות, ומשאין כופר בעובדות, יעמוד גזר הדין בעינו".

4.         על פי כתב האישום, נתפס המערער נוהג כאשר בבדיקת ינשוף שנערכה לו נמצא כי יש 382 מיקרו גרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף. על פי הדו"ח (מיום 27.10.07) הודע למערער כי ביום 10.1.08 יתקיים דיון בבית משפט לתעבורה בעניינו. ביום 19.11.07 הגיעה לבית המשפט קמא הודעה בה אמר המערער: "אני מודה באשמה שלא עברתי את בדיקת האלכוהול..". בהמשך הוא מציין, כי ביום הקבוע לדיון הוא לא יהיה בארץ וכי הוא אמור לטוס ביום 14.11.07 לתקופה ארוכה והוסיף: " אשמח אם יהיה אפשר להקדים את המשפט מפני שאני רוצה להיות נוכח במשפט שלי".

5.         ואולם, הדיון התקיים במועדו (10.1.08), ובית המשפט הרשיע את המערער על פי העובדה שההזמנה הומצאה לו לידיו ולא התייצב. באותו מעמד נגזר דינו, כמפורט לעיל.

6.         המערער טוען, כי הוא הגיש בקשה לדחייה לפני המועד ולא נענה. הוא מתכחש להודאתו באשמה. לטענתו, הודאתו הייתה שתוצאות הנשיפה היו מעל למותר. מעבר לתוצאות בדיקת הינשוף לא נמצאו אצלו מאפיינים לשכרותו. עוד מוסיף המערער וטוען, כי כתב האישום לא נחתם על ידי תובע ועל כן מדובר בכתב אישום בטל. בא כוח המערער ער לכך שמרשו איננו חף מכל אשמה עת לא מצא לנכון לברר את תוצאות בקשת הדחייה שהגיש. בא כוח המערער מצא לנכון להתייחס לגוף הראיות במטרה לשכנע כי מי שהפעיל את מכשיר הינשוף לא הפעילו כראוי. בא כוח המערער אף מוכן לשלם הוצאות ובלבד שהתיק יועבר לדיון מראשיתו בבית משפט קמא.

            באשר לחומרת העונש, ביקש בא כוח המערער ב הודעת הערעור להקל בעונשו של מרשו נוכח עברו התעבורתי התקין, נסיבות המקרה והיזקקותו של המערער לרישיון נהיגה. ואולם, בטיעוניו בפניי, לא העלה הסנגור כל טענה בדבר העונש, ועל כן, לא נדרש בא כוח המשיבה להתייחס לכך.

7.         בא כוח המשיבה מתנגד לערעור ומבקש לדחותו על הסף. העובדה שהמערער איננו משפטן מחזקת את הודאתו. מדובר בהודאה ברורה. לעניין אי חתימת תובע על כתב האישום מציין בא כוח המשיבה, כי לא כל דו"ח מומר בפועל לכתב אישום. דבר נהוג ומקובל לראות בדו"ח שהוא חתום על ידי שוטר כ"כתב אישום", ואין צורך בחתימת תובע. מאחר והמערער לא התייצב לדיון, והוא נידון בהעדרו וחרף הודאתו, בית משפט קמא סימן בהכרעת הדין את המשבצת הנכונה, הנוחה ביותר למערער.

8.                  דין הערעור להידחות. אף מבלי להתייחס לשאלה אם המערער הודה או לא הודה, די לנו בכך שביום הדיון לא התייצב המערער לדיון על מנת לדחות את הערעור. אין די בכך שהמערער ישלח בקשה לדחייה על מנת שיחליט, על דעת עצמו, שלא להתייצב לדיון. המערער לא יצא ידי חובתו במשלוח הבקשה האמורה, היה עליו לבדוק אם בקשתו הגיעה ליעדה ואם יש החלטה אם לאו. הרי אין כל ערובה לכך  שבית המשפט ייעתר לבקשת הדחייה שלו. העדר החלטה כמוה כהחלטה הדוחה את בקשת הדחייה, במובן זה שהדיון אמור להתקיים במועדו.

9.         גם לגופו של עניין, אינני מקבל את עמדתו של בא כוח המערער שהודאת המערער הייתה מסויגת בצורה כלשהי. באשר לטענות המתייחסות לחומר הראיות, דינן להידחות. ניסיונו של הסנגור להכניס טענות אלה בשלב הערעור נידון לכישלון. ערכאת הערעור איננה מבררת עובדות ולא קובעת עובדות. שלב זה עבר לו בגלל התנהלותו של המערער ואין להלין אלא על עצמו. באשר לטענה בדבר אי חתימת הדו"ח על ידי תובע, הרי לפנינו מעשה המקובל מדי יום ביומו בו נמסרים דוחות לעברייני תנועה ישירות לידיהם, מבלי שתובע יחתום עליהם.

10.       לאור האמור, הרשעת המערער בדין יסודה, ואין מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא.

11.       באשר לערעור על העונש, אף שלא נטען דבר בפניי לעניין העונש, כמוסבר לעיל, לא שוכנעתי כי קיימות נסיבות להתערבות ערכאת הערעור בגזר הדין. גזר הדין הנו ראוי ואיננו חורג מהסבירות.

12.       לאור האמור, הערעור נדחה.

ניתן היום כ"א באלול, תשס"ח (21 בספטמבר 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.