פסק-דין בתיק ע"פ 20815-02-13

1.         במהלך הדיון בערעור הגיעו הצדדים להסכמה הבאה בהמלצת בית הדין:

"בשלב זה של הדיון בערעור בעקבות המלצת בית הדין והערותינו לגביה הגענו לכלל הסכמה כי פסק דינו של בית הדין קמא המזכה את המשיב יבוטל והמשיב יורשע בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

הגענו גם לכלל הסכמה לעניין גזר הדין באשר לסכום שיושת על המשיב ואנו משאירים עניין זה לשיקול דעת בית הדין כאשר עמדת המערערת הינה שהעניין צריך להיות לפחות הקנס המנהלי ועמדת המשיב שדי בקנס אחד כלפי כל העובדים."

2.         הננו מאשרים את הסכמת הצדדים להמלצת בית הדין.

3.         לאור האמור לעיל הכרעת הדין הינה כי המשיב מורשע בזאת בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום של ניכוי יתר בגין הוצאות מגורים לגבי עובדיו במשקו החקלאי, עבירה לפי סעיף 2(ב)4 לחוק עובדים זרים, התשנ"א - 1991 ותקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (שיעור ניכויים מהשכר בעד מגורים הולמים) התש"ס - 2000.

4.         מעבר לאמור מצאנו מקום להעיר כי ישנה בעייתיות בהסתמכות לגבי עניינים בסיסיים שהמעביד צריך לדעת כמעביד ושזהו לכאורה צריך להיות תחום מומחיותו כמו עניינים של שכר מינימום ועניינים של ניכוי בגין הוצאות מגורים  - עליהם ניתן לעמוד על נקלה ללא צורך בחישובים מתוך קריאת הדין עצמו שעל פניו איננו נתון לפרשנויות.

5.         באשר לגזר הדין, לאור נסיבותיו המיוחדות של המקרה כמו בין השאר הקביעות של בית הדין קמא לגבי תום ליבו של המשיב והסתמכותו על מנהל החשבונות לגבי שיעור הניכוי, הזמן שחלף מביצוע העבירה ועד היום,  בסיכומו של דבר מצאנו להעמיד את סכום הקנס שיושת עליו על סך של 10,000 ש"ח בלבד.

            הסכום הנ"ל ישולם ב 20 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1.11.13 ואילך.

6.         כמו כן, יחתום המשיב על כתב התחייבות להימנע מביצוע העבירה בה הורשע  על סך של 5,000 ש"ח וזאת למשך שנתיים מהיום.

ניתן היום, ח' תשרי תשע"ד (12 ספטמבר 2013), בנוכחות הצדדים.