פסק-דין בתיק ע"פ 12983-02-12

המערער הורשע במסגרת הסדר טיעון, בעבירות שיוחסו לו בכתב אישום מתוקן, קרי, תקיפה בנסיבות מחמירות (בת זוג) מספר מקרים והיזק בזדון (מספר רב של מקרים), כמו כן, הודה המערער והורשע בעבירה של החזקת סמים לצריכה עצמית.

על פי כתב האישום בו הודה המערער, תקף המערער את מי שהייתה אשתו במשך 5 שנים, ב-5 הזדמנויות שונות, במהלך השנים 2006-2011, בחלק מן המקרים הותקפה בת זוגו בעת שהייתה בהריון בנוכחות ילדיהם הקטינים של בני הזוג.

מעשי האלימות בוצעו על רקע אי שביעות רצונו של המערער מהתנהגותה של המתלוננת בעניינים של מה בכך, או כאשר התנהלותה, למשל כשעמדה סמוך לדלת הבית ללא כיסוי ראש, העלתה את חמתו. אז תקף אותה המערער באגרופים והכה בפניה. בהזדמנויות אחרות הכה באגרופים בראשה ובבטנה ובעט ברגליה. באחת ההזדמנויות נמלטה המתלוננת לבית הוריו של המערער, אך גם שם השיג אותה המערער והמשיך לתקוף אותה.

בית המשפט קמא דן את המערער, בעקבות מעשים אלו, ל-30 חודשי מאסר, מתוכם 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. כמו כן, הוטל עליו מאסר על תנאי למשך 3 חודשים, בגין עבירות סמים (בעקבות הרשעתו בהחזקה של חשיש במשקל של 1.41 גרם נטו), המערער חויב לחתום על התחייבות כספית להימנע מביצוע עבירה ורישיונו נפסל למשך שלושה חודשים.

המערער הלין בפנינו על חומרת גזר הדין, אשר לפי טענת בא כוחו חורג מרף הענישה הנהוג ואיננו עולה בקנה אחד עם פסיקה שניתנה במקרים אחרים ואף חמורים יותר על ידי בתי המשפט השונים. לשם תמיכה בטענה זו, הציג בפנינו פסקי דין, רובם של בתי המשפט השלום ושניים מהם של בתי המשפט המחוזיים.

כמו כן, חזר וציין, כי בני הזוג התגרשו מאז בוצעו העבירות.

ב"כ המשיבה ביקשה לדחות את הערעור, מאחר והעונש שהוטל על המערער תואם את מדיניות הענישה ואין מקום להקלה בו.

בפסיקה עקבית שניתנה על ידי בית המשפט העליון ובפסיקת בתי המשפט המחוזיים, הודגש לא אחת, כי על בתי המשפט להחמיר בעונשיהם של עבריינים הנוהגים אלימות כלפי בנות זוגן. בית המשפט קמא ביסס את גזר דינו, בין היתר, על פסקי דין שניתנו בעת האחרונה בבית המשפט העליון (רע"פ 1826/11, סלומון נ. מדינת ישראל וע"פ 4785/11 מדינת ישראל נ. פלוני), בהם הדגיש בית המשפט העליון את סבלן של המתלוננות, הדגיש את שיקולי ההרתעה והגמול ואת הצורך להטיל עונשים שיביעו סלידתה של החברה וסלידתו של בית המשפט ממעשים מסוג זה.

במקרה שלפנינו, לא מדובר באלימות רגעית או חד פעמית, אלא בהתנהלות, במהלכה ב-5 הזדמנויות שונות, תקף המערער את אשתו, לא חס עליה אף שהייתה בהריון, ולעיתים נהג כך אף מול עיני ילדיהם הקטינים.

לא מדובר במערער שעברו נקי, אלא במי שנהג בעבר בעבירות אלימות חמורות, לרבות הרשעה קודמת בעבירה של שוד מזויף, בגינה ריצה עונש מאסר.

בנסיבות אלה, לא מצאנו כל טעות בהחלטתו של בית המשפט קמא להחמיר עם המערער ולהטיל עליו עונש מאסר לריצוי בפועל לתקופה משמעותית, כאשר תקופת המאסר שהוטלה על המערער הינה הולמת את חומרת המעשים שביצע.

סוף דבר, אנו דוחים את הערעור.

ניתן והודע היום 13/03/12, במעמד הנוכחים.