פסק-דין בתיק ע"ו 12229-10-11

לפנינו ערעור על החלטת ועדת הערר מיום 16/12/11, אשר דחתה את תביעת המערערת לקבלת קצבה חודשית לפי חוק ההטבות לניצולי שואה  התשס"ז-2007.

חוק ההטבות נועד לזכות בהטבות הקבועות בו רק את הקבוצה הגרעינית של ניצולי השואה: ניצולי מחנות הריכוז, הגטאות והמחנות לעבודת פרך. השאלה הצריכה הכרעה בענייננו היא, האם עלה בידי המערערת להוכיח, כי שהתה במחנה לעבודת פרך - בוטושאן, המופיעה ברשימת המחנות כמחנה מס' 192. ועדת הערר קבעה כי לא עלה בידי המערערת להרים נטל זה. מכאן הערעור.

לאחר ששקלנו את טענותיהם של ב"כ הצדדים הגענו למסקנה כי אין מנוס מדחיית הערעור: הועדה קבעה כי בתצהירה של המערערת מיום 25/10/10 לבדו לא די כדי להרים את הנטל וקביעה זו מבוססת, בין היתר, גם על התרשמותה הבלתי אמצעית של הועדה מהעדות; המערערת הגישה לועדה תצהיר של אימה שתמך לכאורה בגרסתה, אולם במהלך הדיון בוועדה הסתבר, כי מי שמילא בפועל את התצהיר הייתה למעשה אחותה של המערערת, ולא האם עצמה, שכן האם איננה במצב קוגניטיבי שפיר; האחות עצמה לא זומנה להעיד.

במסגרת הדיון בערעור הציגה המערערת תצהיר (מתורגם מגרמנית) אשר נחתם על ידי האם ביום 23/3/76, אשר הוגש לשלטונות גרמניה, ממנו היא מבקשת ללמד כי כבר במועד זה ציינה האם, בתביעה שהוגשה לשלטונות גרמניה, כי המערערת שהתה במחנה בבוטושאן (סעיף 15 להודעת הערעור). בחנו את התצהיר בעיון ולא מצאנו כי נטען בו ולו ברמז כי המערערת שהתה במחנה כלשהו. כל שנאמר בתצהיר הוא כי המערערת חוייבה לענוד טלאי צהוב, תחילה בחרלאו ולאחר מכן בבוטושאן.

יצוין כי בתצהיר נוסף שנחתם על ידי האב במסגרת אותו הליך בגרמניה צין האב במפורש כי הוא עצמו שהה במחנה עבודה. העובדה שהאם לא נקבה בעובדה זו אומרת דרשני.

לאור כוחם המצטבר של השיקולים שמנינו לא נמצאה לנו עילה להתערב במסקנתה של הועדה.

הערעור נדחה אפוא.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,  י"ט שבט תשע"ב, 12 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.