פסק-דין בתיק ע"א 8393/99 - פסקדין

השופטת מ' נאור:

1.          הערעור שלפנינו נוגע למערכת יחסים קרובה שנמשכה שנים אחדות, ועלתה על שרטון. בין גב' מוניקה נועם, שהיא בעלת מניותיה היחידה של מוניקה תכשיטים בע"מ, לבין מר יצחק לופטין, המערער מס' 1, היו יחסי קירבה. גב' נועם היא אשה ערירית, ומר לופטין נשוי ואב לילדים. לטענת הגב' נועם היתה בינה לבין המערער מערכת יחסים רומנטית; לטענת מר לופטין היתה זו מערכת יחסי ידידות, או אף מעבר לכך. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ש' סירוטה) נטה לקבל את גירסתה של הגב' נועם כי בין הצדדים היתה מערכת יחסים אינטימית, אף שלא ראה חשיבות לקבוע ממצא בענין זה. גב' נועם העידה כי אהבה את מר לופטין, וכי היתה תלויה בו והיתה "מסונוורת", ובית המשפט קיבל זאת. מערכת היחסים שבין השניים, יהא אשר יהא טיבה המדוייק, היתה כרוכה גם בעניינים כספיים. משעלו יחסיהם של השניים על שרטון, החלו התדיינויות משפטיות בין השניים; גב' נועם גם הגישה תלונה במשטרה נגד לופטין.

2.          גב' נועם, שהיא בעלת נכסים רבים, מסרה למר לופטין ביום 25.12.91 יפויי כוח נוטריוני כללי המסמיך אותו לחתום בשמה בכל דבר ועניין. לופטין פעל על פי יפויי כוח זה, מכר נכסים של הגב' נועם, וגם העביר לה כספים. עניין זה הוא נשוא להתדיינות אחרת בין הצדדים. היו בין הצדדים גם עסקים משותפים. למרבה הצער לא אוחדו הדיונים בתביעות השונות. כפי שנראה בהמשך הדברים, ענין זה מקשה על קביעת ממצאים מלאים בענין שבפנינו, שהוא חלק מאותה מערכת כללית של התחשבנות.

3.          הענין נשוא הערעור שלפנינו נוגע לנכס אחד: חנותשהיתה בבעלותה של מוניקה תכשיטים בע"מ. החנות נמצאת בבניין נועם בבורסת היהלומים ברמת גן, בנין הקרוי על שם אביה המנוח של הגב' נועם (חלקות 225, 226, 227 ו-332 בגוש 6207). החנות חולקה באמצעות מחיצה לשתי חנויות. לכאורה, על פי שורה ארוכה של מסמכים שנערכו בין הצדדים כפי שיפורט להלן, מכרה מוניקה בע"מ ללופטין מחצית מהחנות, תמורת 45,000 דולר. העיסקה הסתיימה ברישום במירשם המקרקעין. העיסקה נעשתה ונרשמה באמצעות עורכת דין עידית אורן, היא המערערת השניה. גב' נועם טוענת, בקליפת אגוז, כי הסכם המכר למכירת מחצית החנות והסכמים שקדמו לו לפיהם נמכרה החנות כולה היו הסכמים למראית עין בלבד: תכליתם היתה לקנות את אמונם של אנשי עסקים ולהראות כי לופטין הוא, כביכול, בעל נכסים. בפני בית המשפט המחוזי בת"א (כב' השופטת סירוטה) התנהלו שני הליכים שאוחדו: לופטין ביקש לקבוע כי שתי החנויות הן רכושו, ואילו מוניקה תכשיטים בע"מ ביקשה לקבוע כי שתי החנויות שייכות לה וכי יש  להחזיר את הרישום על שמה. טענתה של מוניקה תכשיטים בע"מ התקבלה על ידי הערכאה הראשונה, שקבעה כי יש למחוק את רישום מחצית הזכויות הרשומות על שם לופטין, ויש להחזיר את הרישום במלוא הזכויות בשתי החנויות ע"ש מוניקה תכשיטים בע"מ. על כך הערעור שבפנינו. המערערים הם מר לופטין ועורכת הדין  אורן שפעלה, כאמור, בעיסקה מטעמו. לגבי עורכת הדין אורן קבעה הערכאה הראשונה קביעה חמורה לפיה זייפה עו"ד אורן קטע מפרוטוקול דיון של חברת מוניקה בע"מ, כדי לאפשר העברת הרישום במחצית החנות במירשם המקרקעין על שם לופטין. ענין זה יובהר ביתר הרחבה כשאעמוד על העובדות הצריכות לענין.

חוזה למראית עין

4.          כפי שציין חברי המשנה לנשיא (בדימוס) ת' אור בע"א 53/86 עמיחי סולל נ' מתתיהו צוקרמן, פ"ד מב(2) 625:

"המאפיין המרכזי בחוזה למראית עין הוא דבר קיומה של הסכמה סמויה בין הצדדים, בענין מסויים או בעניינים אחדים, אשר באה במקום ההסכמה הגלויה ביניהם באותו נושא או נושאים, שהיא אך למראית עין. משמע, באותם עניינים, הצדדים אינם מעוניינים לתת תוקף להסדר הגלוי ביניהם, אלא אחד משניים: הם אינם מעוניינים בכל עיסקה משפטית, או שהם מעוניינים בעיסקה משפטית אחרת."

             נטל הראיה להוכיח שמדובר בחוזה למראית עין מוטל על הטוען:

"אין חולק, שהטוען לבטלות חוזה בטענת מראית עין - עליו הראיה. ראיה כזו היא, לרוב, נסיבתית, שכן מטבע הדברים, בעלי חוזה למראית עין מעלימים את כוונתם האמיתית ואינם טורחים להכין ראיות על קנונייתם." (ע"א 1780/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' יהודית אולצ'יק, פ"ד נ(2) 41, עמ' 42-43)

             בענייננו, טענה הגב' נועם כי כל ההסכמים שנערכו בינה לבין מר לופטין לרבות ההסכם על פיו נרשמה מחצית החנות על שמו הסכמים למראית עין הם. טענתה זו התקבלה על ידי הערכאה הראשונה. עמדתי היא כי לא היה מקום לקבל את הטענה לגבי ההסכם השלישי בסידרה של שלושה הסכמים שנערכו בין הצדדים, כפי שיתואר מיד.

ההסכמים

5.          בפני הערכאה הראשונה הונחו שלושה הסכמים הנוגעים למכירת החנות או חלקה.

             ההסכם הראשון

             ההסכם הראשון הוא מסמך מיום 26 בינואר 1993 בכתב ידה של הגב' נועם על גבי נייר מכתבים של מר לופטין, שנאמר בו כך:

" אני מוניק נועם ת.ז. 5259032 מוכרת חנות פינתית בבנין נועם בצלאל 52 רמת גן(,) ב_ק הנ"ל שטח של: 30 מ"ר נטו למר איציק לופטין ת.ז.(,) החנות מחולקת עם מחיצת גבס ל 2 חלקים מזה חלק מושכר לחברת מנטרון וחלק מיועד לשימושו הפרטי של מר לופטין כחנות פרחים(.) ערך החנות 120,000$"

             המסמך אינו חתום, והוא עוסק במכירת החנות בשלמות.

             ההסכם השני

6.          זהו מסמך מודפס הנושא את התאריך 26 בינואר 1993, שזה נוסחו:

" הסכם