פסק-דין בתיק ע"א 54491-09-11

1.         ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום מיום 17/7/2011 (כב' השופטת ע' זינגר), שבגדרו נפסקו למערערת פיצויים בשל פגיעתה בתאונת דרכים. בערעור שלפנינו נטען, כי היקף הפיצוי אינו הולם את נזקיה.

2.         בית משפט קמא מינה את פרופ' מושיוב, מומחה בתחום האורטופדי, לבחינת פגיעותיה של המערערת בתאונה. המומחה מצא, כי נגרמה למערערת נכות רפואית בשיעור משוקלל של 35.2%, בגין שבר בעקב, שבר בשוק שמאל וצלקות רבות. בנוסף, קבע המומחה תקופת אי-כושר מלא למשך שישה חודשים.

3.         בית משפט קמא קבע, כי עבודת המערערת אינה עבודה פיזית נוכח השכלתה כמהנדסת מחשבים. בשל העובדה שחלק מנכותה נקבע בגין צלקות (10%), ראה בית המשפט לנכון להעמיד את נכותה התפקודית של המערערת בשיעור של 28%. בהמשך ועל יסוד האמור, קבע בית המשפט את הנזקים שנגרמו למערערת. בעניין הפסד השתכרות לעתיד, נקבע, כי זה צריך לשקף את האפשרות של עיכוב-מה בקידומה, עקב תקופת השיקום הממושכת, ואת ההנחה כי פגיעתה עלולה להקשות על ריכוז ממושך ולהגבילה בעת עמידה ממושכת.

4.         בערעור לפנינו נטען, כי טעה בית משפט קמא, בקובעו את נכותה התפקודית של המערערת בשיעור של 28% בלבד, כאשר הצלקות הנן מכערות ומכאיבות (סעיף 75 (1) (ב) לתקנות הביטוח הלאומי). עוד נטען, כי טעה בית המשפט בקובעו פיצוי גלובאלי בגין אבדן כושר ההשתכרות בסך של 325,000 ש"ח בלבד, המהווה כ-17% מחישוב אקטוארי מלא על בסיס הנכות הרפואית, מקום שבו צריך היה לפסוק לפחות מחצית מחישוב אקטוארי. כמו כן נטען, כי טעה בית המשפט בהניחו את גיל פרישתה של המערערת (67), כאשר בעניינם של עובדי הייטק נקבע כי יש להניח גיל פרישה מאוחר יותר (70).

5.         באשר לפסיקת פיצוי בגין הפסדי שכר לעבר, נטען, כי שגה בית המשפט בקביעותיו לגבי בסיס השכר. כמו כן נטען, כי היה מקום לפסוק פיצוי בגין ניידות ועזרה לעבר ולעתיד, בשיעור גבוה יותר מזה שנפסק.

6.         מנגד, טענה המשיבה כי אין מקום להתערבות בפסק הדין, נוכח הראיות שהונחו לפני בית משפט קמא ובשים לב להלכה, שלפיה הערכאה הערעורית אינה מתערבת בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית. לגופו של עניין נטען, כעולה מהראיות שהובאו, כי לא הוכח שנגרמו למערערת הפסדי שכר משמעותיים ואין השפעה ממשית של נכותה הרפואית על תפקודה - בכלל, ועל כושר השתכרותה - בפרט.

7.         לאחר שבחנו את טענות הצדדים, עיינו בפסק הדין של בית משפט קמא, מצאנו, כי בעיקרם, שיקולי בית המשפט, לעניין קביעת שיעור הפיצוי בגין הנזקים שנגרמו למערערת, כפי שהוכחו, משכנעים. יחד עם זאת, אנו סבורים, כי יש מקום לקבל מקצת מטענות המערערת, לעניין הגדלה מסוימת של הפיצוי במקצת מראשי הנזק. כך לעניין הפסד שכר בעבר, בית משפט קמא ציין, כי יש לפנות לנתוני השכר המצטברים בתלוש חודש נובמבר שקדם לתאונה, אף שאין מחלוקת כי התאונה נגרמה במועד תחילת עבודתה של המערערת (שלא כסטודנטית), ומכאן כי יש מקום לתיקון-מה בשיעור הפיצוי.

8.         כך גם לעניין הפסד השתכרות לעתיד. אכן נכון, ברגיל נוהג בית המשפט לפסוק את הפיצוי בגין פגיעה בכושר השתכרות בעתיד על פי הדרך המקובלת, הגוזרת את הפיצוי משני מדדים - בסיס השכר של הנפגע אלמלא התאונה, ושיעור הפגיעה בכושר ההשתכרות בעקבות התאונה; כאשר, בדרך-כלל, ובהיעדר ראיות אחרות לסתור, שיעור הנכות הרפואית משמש כמדד לפגיעה בכושר ההשתכרות. כך למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורתופדי (יד או רגל), תשקף בדרך כלל גם את שיעור הנכות התפקודית, וכפועל יוצא את שיעור הפגיעה בכושר ההשתכרות. כך גם למשל, במקרה של נכות עקב צלקות - יתכן שלא תהא בהן הפרעה תפקודית כלשהי, או שזו תהא בשיעור הנמוך משיעור הנכות הרפואית (ראו והשוו: ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי ואח' פ"ד נ"ב (3) 792, 799 (1995)). יחד עם זאת, אף שהנכות הרפואית עשויה ללמד על שיעור הנכות התפקודית והפגיעה בכושר ההשתכרות, הלכה פסוקה היא, כי נכות רפואית בשיעור מסויים עשויה להשפיע על יכולת התפקוד של תובע מסויים בשיעור גדול יותר מאשר על אחר, הן בהתחשב במקצועו והן משום שלאחר מובטח מקום עבודה שבו יוכל להתמיד בעבודתו על אף נכותו (שם). מכאן, יש לבחון תמיד את מידת התפקודיות של הנכות הרפואית ואת הנתונים הספציפיים של המקרה ושל הנפגע (ע"א 4946/06 צל דוד נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (31.3.2008)).

9.         בענייננו, קבע בית משפט קמא את נכותה התפקודית של המערערת בשיעור של 28%. עם זאת, בית משפט קמא מצא, כי בנסיבות המקרה אין מקום לחישוב אקטוארי, על בסיס נכותה התפקודית של המערערעת, זאת נוכח עיסוקה והכשרתה, אשר אינה מחייבת פעילות גופנית, ובשים לב לפגיעותיה האורטופדיות. בנסיבות מעין אלה, אכן ראוי להעריך את הפגיעה בכשר ההשתכרות לעתיד בדרך גלובאלית, כפי שנהג בית משפט קמא. לפיכך, לאחר שבחנו את מכלול הנתונים אודות המערערת, עיסוקה, מגבלותיה מהתאונה וגילה הצעיר, אנו סבורים כי ראוי היה להעמיד את סכום הפיצוי בראש נזק זה, על סכום גבוה יותר (ראו והשוו: ע"א 7950/02 דליה קלישבסקי נ' דוד לוין (19.6.2007)).

10.       כמו כן, ראינו לנכון להוסיף באופן גלובאלי פיצוי בשיעור נוסף בגין ראשי הנזק של עזרה לזולת וניידות, זאת נוכח טיבה של הפגיעה ומגבלותיה התפקודיות של המערערת.

11.       כללו של דבר, בנסיבות העניין, מצאנו כי יש לפסוק למערערת תוספת פיצוי לראשי הנזק שפורטו, באופן גלובאלי ובסכום כולל של 100,000 ש"ח, בערכי יום מתן פסק הדין בבית משפט קמא ובתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור שנפסק.

12.       בנסיבות העניין תישא המשיבה בהוצאות הערעור בסך של 10,000 ש"ח.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום,  כ"ח  אדר תשע"ב, 22 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.