פסק-דין בתיק ע"א 2047/08

1.         ערעור על החלטתו של כב' הרשם, השופט ר' כרמל, מיום 21.1.08, בה דחה את בקשתו של המערער לפטור מתשלום אגרה.

על-פי האמור בהחלטה, הגיש המערער תביעה נגד המשיבה לתשלום פיצויים בסכום של 15 מליון ש"ח בגין ביטול חוזה בו התחייבה המשיבה, לפי הטענה, להשכיר למערער אולם לשם ביצוע מופע בידור ביום 3.2.08. בכתב התביעה טען המערער, כי ביטול החוזה על ידי המשיבה גרם לו לנזקים הנובעים מאובדן חוזים עתידיים שציפה לקשור עם אמרגנים, אותם הזמין למופע שבוטל, וכן להפסד הכנסות המופע שבוטל והוצאות שהוציא בגינו.

המשיבה טענה, במענה לבקשה, כי המבקש לא פירט את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו, אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לבקשה, כמצוות תקנה 14(א) לתקנות בית משפט (אגרות), התשס"ז-2007, וכי תצהירו לוקה בחסר בענין זה. כמו כן, המערער לא הסביר כיצד עלה בידו לשלם מקדמה עבור שכירת האולם (בסכום של 1,200 ש"ח) ועבור הדפסת כרטיסים ומודעות. עוד נטען, כי ההליך בו נקט המערער אינו מגלה עילה ומדובר בתביעה סתמית וקנטרנית בסכום דמיוני ומופרז. לגוף הענין נטען, כי המשיבה לא ביטלה את הזמנת האולם על ידי המערער ליום 3.2.08 (מועד אשר טרם הגיע ביום הגשת התביעה), אלא אך דרשה ממנו לשנות את נוסח הכתוב במודעות שהדפיס לפרסום המופע, בהן מופיע גם שמה של המשיבה, אשר כללו תוכן גזעני ופוגע.

גם המדינה התנגדה לבקשה לפטור מאגרה, מחמת היעדר פירוט ותיעוד בדבר מקורותיו הכספיים של המערער.

2.         כב' הרשם קבע, כי המערער לא עמד בחובה המוטלת על בעל דין המבקש פטור מאגרה לפרוש בפני בית המשפט תמונה מלאה ועדכנית בדבר מצבו הכלכלי, ולהוכיח כי עשה נסיונות לגייס את סכום האגרה מצדדים שלישיים. המסמכים שצירף המערער לבקשה היו אישור על יתרת זכות בחשבון עו"ש בסך 568.62 ש"ח (ליום 12.12.07); אישור על נטילת הלוואה בסך 1,700 ש"ח; חשבון מבית חולים בגין חוב לחדר מיון בסך 560 ש"ח; וחשבון מחברת כבלים בסך 344.82 ש"ח. המערער לא פירט האם יש לו רכוש, ומה היו מקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו להגשת הבקשה. המערער לא פירט כיצד עמד בהוצאות ארגון האירוע מושא התביעה (דמי שכירות והדפסות שונות) ולא התייחס לשאלת האפשרות לגייס את סכום האגרה מאחרים. עוד קבע כב' הרשם, כי, לכאורה, התביעה על פניה אינה מגלה עילה. סכום התביעה הגבוה הוא סתום וסתמי, ואין כל קשר נראה לעין בינו לבין העובדות העומדות ביסוד התביעה. אשר לכך נאמר, כי " תכלית הדרישה לתשלום אגרת בית משפט נועדה לא רק לממן את השירות המשפטי, אלא גם למנוע ניצול לרעה של ההליך המשפטי בדרך של הגשת תביעות סרק ותביעות מוגזמות. בענין דנן, גם בהנחה כי התביעה מקימה עילת תביעה, הרי שאין בה כדי לבסס את גובה הסעד הנתבע, שכן סכום הפיצוי נקבע בעלמא וללא כל ראיה תומכת".

3.         על כך הערעור שלפני, אשר נדון על דרך של סיכומים בכתב.

4.         המערער טוען, כי אין לו כסף לנסוע באוטובוס, ובוודאי שאין ביכולתו לשלם אגרה. לדבריו, עשה מאמצים לגייס את סכום האגרה, אך לא הצליח לקבל אפילו 100 ש"ח. אשר להוצאות המופע, אלה גרמו לכך שהיתרה בחשבון העו"ש של המערער תהיה שלילית. המערער הוסיף, כי סכום התביעה לא נקבע בעלמא וכי על-פי חישוביו יכול היה להרוויח בכל אותם חוזים שהפסיד סכום של 30 מליון ש"ח. המערער צירף לסיכומיו את המסמכים שצירף לבקשתו המקורית וכן אישור על יתרת חובה בחשבון העו"ש, נכון ליום 21.2.08, בסכום של 32.78 ש"ח; חשבון בגין שימוש בטלפון נייד לחודש דצמבר 2007 בסכום של 4,398.91 ש"ח ולחודש ינואר 2008 בסכום של 1,978.83 ש"ח.

5.         המשיבה טוענת, כי דין הערעור להידחות ומפנה לכך, כי במועד הגשת התביעה (ביום 16.12.07) פנה המערער למשיבה והציג בפניה נוסח מתוקן של מודעות בדבר המופע ביום 3.2.08. המשיבה הודיעה למערער ביום 9.1.08, כי החוזה עימו תקף וכי האולם שמור לו לעריכת המופע, ואולם המערער הגיע מיוזמתו למשרדי המשיבה ביום 10.1.08 וביקש לבטל את הזמנת האולם ולקבל חזרה את המקדמה ששילם. ההזמנה אכן בוטלה והמקדמה הושבה.

6.         דין הערעור להידחות. צדק כב' הרשם עת דחה את בקשתו של המערער לפטור מאגרה, והחלטתו בענין זה ניצבת על אדנים יציבים. המערער פרש בפני בית המשפט תמונה חלקית ומגמתית בדבר מצבו הכלכלי ולא חשף כלל את מקורותיו הכספיים בששת החודשים שקדמו להגשת הבקשה ואת רכושו. מתוך התיעוד הנוסף שצורף בשלב הערעור עולה, לכאורה, כי המערער צורך שירותים שונים (שירותי כבלים וטלפון נייד) בסכומים גבוהים, ועצם קבלת השירות מעידה על היכולת לעמוד בתשלום עבורו. כמו כן, המערער טען בערעור, כי נכשל בנסיונותיו לגייס את סכום האגרה, אך לא פירט כלל למי פנה ומתי. במצב דברים זה צדק כב' הרשם משקבע, כי המערער כשל בהוכחת חוסר יכולת כלכלית לעמוד בתשלום האגרה. גם הקביעה, כי ההליך על פניו אינו מגלה עילה היתה במקומה, במיוחד בשים לב לאומדן ההפסדים על-ידי המערער בשלב הערעור בסך של 30 מליון ש"ח.

על יסוד כל האמור לעיל, אני מחליטה לדחות את הערעור.

ניתנת למערער שהות לשלם את סכום האגרה עד ליום 1.4.08.

ניתן היום, כ"ב באדר א' תשס"ח (28 בפברואר 2008), בהיעדר.

המזכירות תמציא העתקים לצדדים.