ע"א
בית המשפט העליון
|
133-99
20/04/1999
|
בפני השופט:
כבוד הנשיא א' ברק
|
| - נגד - |
התובע:
זייד סמיר
עו"ד מ' אלמאדי
|
הנתבע:
1. חאמד מוסטפא בע"מ
2. חאמד מוסטפא
3. אררט חברה לביטוח בע"מ
4. שמקו מבנים בע"מ
5. סהר חברה לביטוח בע"מ
עו"ד י' נחשון
|
| פסק-דין |
1. ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט מ' רניאל) מיום 23.12.98, בה סירב בית המשפט לפסול עצמו מלישב בדין בעניינו של המערער.
2. המערער הגיש תובענה כנגד המשיבים בבית משפט השלום בחיפה. בא כוח המערער עתר לפסילתו של בית המשפט מלישב בדין, לאחר ישיבת קדם משפט שנערכה ביום 20.12.98. טענתו של בא כוח המערער (להלן: עורך הדין) הינה, כי בשל אירועים שאירעו בטרם מינויו של כב' השופט רניאל לישב בדין, עת שימש כעורך דין, יש לפסול אותו מלישב בדין בתיקים בהם מופיע עורך הדין כבא כוח צד זה או אחר. ביסוד טענותיו של עורך הדין מונחים שני אירועים (לטענתו):
הראשון, מקרה בו עורך הדין ייצג צד בתיק מסויים, וכב' השופט ייצג צד אחר. לטענת עורך הדין, נוצרו מתחים בין השופט ובינו במהלך הייצוג בתיק זה.
השני, מקרה בו תבע השופט אישית, אחד ממכריו של עורך הדין. עורך הדין שימש כבא כוחו של מכרו. לטענתו של עורך הדין, היה הדיון בתיק טעון רגשות ומלווה בצעקות וכי משקל רב היה בעניין זה לכך שכב' השופט ייצג את עצמו כתובע, אל מול עורך הדין. בהמשך לאירועים אלה, טען עוד עורך הדין, כי היחסים בין השופט ובינו היו מתוחים עד כי לא בירך אותו השופט לשלום במסדרונות בית המשפט (לאחר מינויו כשופט) הגם שעורך הדין בירך אותו. עורך הדין הוסיף, כי נוכח מצב דברים זה, ביקש שלא לקבוע בפני כב' השופט רניאל תיקים בהם מופיע הוא כבא כוח. בית המשפט (כב' הנשיא קיטאי) נענה לבקשתו, למעט תיק זה. עורך הדין הוסיף, כי למרות זאת ניסה להופיע בפני כב' השופט רניאל, אולם לאחר שנוכח כי העויינות כלפיו מתבטאת גם בפעולת בית המשפט, לרבות הטלת הוצאות כנגדו בהחלטה מיום 20.12.98 (ומבלי שהצד שכנגד ביקש הוצאות מלכתחילה), לא ראה מנוס מלבקש את פסילת כב' השופט רניאל מלישב בדין בעניינו.
3. בהחלטת בית המשפט מיום 23.12.98 נדחתה הבקשה. בית המשפט ציין, כי לא זכור לו האירוע הראשון אם כי מוכן הוא להניח, כי אכן הופיע הוא אז כבא כוח הצד שכנגד. אשר לאירוע השני, אישר כב' השופט כי הופיע כתובע כאשר עורך הדין מייצג את הנתבע. בה בעת, כך ציין השופט, לא חרג הדיון בתיק ממסגרת רגילה של מערכת יחסים בין פרקליטים המייצגים איש את לקוחו (או עצמו), וכי מגע זה בין הצדדים לא יצר כל עויינות בליבו. בהחלטתו ציין עוד בית המשפט, כי אם סבור היה עורך הדין כי יש פסלות עקרונית בישיבתו של השופט בתיקים שבטיפולו, מן הדין היה להעלות טענה זו בהזדמנות הראשונה, מבלי להמתין לראות כיצד יפול דבר במשפט גופו. בית המשפט הוסיף עוד, כי החלטתו להשית על לקוח עורך הדין הוצאות בדיון מיום 20.12.98 היתה במקומה, ונבעה מטעמים של יעילות הדיון והחלטות דיוניות שניתנו קודם לכן, ללא קשר ליחס כזה או אחר כלפי עורך הדין. בית המשפט סיכם החלטתו בציינו, כי:
"לא היתה לי ואין לי כל עויינות כלפי עו"ד אלמאדי, משפחתו ולקוחותיו ואין כל סיבה שאפסול עצמי מדיון בתביעה".
4. בפני ערעור על החלטה זו. עורך הדין חוזר על נימוקי הפסלות כפי שנטענו בפני הערכאה הראשונה. עיקרן העויינות שנתגבשה אצל כב' השופט כלפי עורך הדין, הן בהיותו עורך דין בפועל והן לאחר מינויו. עורך הדין שב ופירט בפני, את השתלשלות האירועים בתיק וטענתו, לפיה לא היתה כל הצדקה להטיל הוצאות ללא בקשת הצד שכנגד.
5. לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. מקובלת עלי עמדתו של כב' השופט בערכאה הראשונה, ולפיה אין בעצם העובדה כי עורך דין מסויים הופיע אל מול השופט בטרם מינויו - עת עסק אף הוא בעריכת דין - בכדי להקים עילת פסלות כשלעצמה. אכן, כדבר שבשיגרה ממונים עורכי דין לכהונת שפיטה ואין בכך, כשלעצמו, בכדי להקים עילת פסלות מלישב בדין כל אימת שאחד מבאי הכוח המופיעים בפניהם עמדו, בעבר, מעברו השני של המתרס. אין בעניין זה אלא מבחן החשש הממשי למשוא פנים. על הטוען לפסלות לבסס קיומו של חשש ממשי מעין זה (ראו: ע"א 6204/96
גל-עזר נ' גולדבליט, פ"ד נ(2) 745). חשש ממשי מעין זה לא בוסס בפני כלל ועיקר. לא מצאתי עילה להתערב במסקנתו של השופט רניאל, לפיה היכרותו שלו עם בא כוח המערערת בשתי ההזדמנויות שפורטו, לא היתה חריגה ולא היו בנסיבותיה חשש ממשי למשוא פנים. כך הדבר בייחוד נוכח השיהוי בו לוקה בקשת הפסילה עצמה. אשר לעניין ההוצאות שנפסקו - הרי שעניין זה - מבלי להביע בו עמדה לגופו - הינו עניין דיוני בעיקרו, שאין מקומו להתברר במסגרת ערעור פסלות ואין בו, כשלעצמו, חשש ממשי למשוא פנים. מטעמים אלה, דין הערעור להידחות. ניתן היה להגיע למסקנה זו גם על יסוד הקביעה, כי במצב בו קיימת עילת פסלות לעורך הדין - להבדיל מלקוחו - אין לפסול מלכתחילה את השופט היושב בדין אלא הסעד הינו, בשחרור עורך הדין מן הייצוג. פתרון זה - על כל משמעויותיו - אינו נצרך במקרה שבפני ומשאיר אני אותו בצריך עיון לעת מצוא. כך הדבר, שכן אף לגוף העניין לא שוכנעתי במקרה שבפני, כי התקיימה עילת פסלות וחשש ממשי למשוא פנים על רקע היכרותם המוקדמת של כב' השופט ועורך הדין.
דין הערעור להידחות.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתן היום, ד' באייר התשנ"ט (20.4.99).
ה נ ש י א
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
99001330.A01/דז/