פסק-דין בתיק ע"א 1094/06 - פסקדין

ערעורים על פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה (כבוד השופטת סמדר אברמוביץ-קולנדר) מיום 28.11.05, בת"א 8134/00, אשר קיבל באופן חלקי את תביעת הבנק, המערער בע"א 1094/06 (להלן: " המערער" או " הבנק") וחייב את המשיבים בערעור זה (להלן: - " המשיבים") בתשלום סכום של 227,220 ש"ח בגין יתרת הלוואה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית וכן הוצאות ושכ"ט עו"ד.

1.                    רקע

(א)        המערער הגיש נגד המשיבים ונגד יצחק רזומוביץ ז"ל (להלן:  - " המנוח") תביעה להחזר הלוואות שלא נפרעו.

(ב)        המשיב 1 בע"א 1094/06 (להלן: "המשיב") ערב לחובות אגודת מכבי נתניה למערער, יחד עם אחרים ואף היה חייב עיקרי. משיב 2 היה ערב בלבד. אגודת מכבי נתניה (להלן: "האגודה") ניהלה חשבון אצל המערער ונותרה בחשבונה יתרת חוב שלא נפרעה.

(ג)         בחודש נובמבר 95' כרתו המערער, האגודה, המשיב וחייבים נוספים הסכם (להלן: "ההסכם") לפיו ימחול המערער לאגודה על חלק מחובותיה, ויתרת החוב תיפרע בתשלום מתוך שלוש הלוואות אשר יקחו: האחת - מר יצחק לנד ז"ל, השניה - מר יצחק תשובה והשלישית - המשיב והמנוח. ההלוואה השלישית היא נושא ההליכים שבפנינו, כאשר הערב לה הוא המשיב 2 (להלן: "הערב").

(ד)        בפועל, כללו המשיב והמנוח שתי הלוואות - האחת שמועד פרעונה כעבור שנה בסכום של 150,000 ש"ח, והשניה, שמועד פרעונה כעבור שנתיים, בסכום של 544,525 ש"ח. על פי ההסכם נשאו ההלוואות ריבית פריים+ 1.5%, שאותה היה על המנוח והמשיב לשלם מידי שלושה חודשים.

(ה)        המנוח והמשיב לא פרעו את תשלומי הקרן והריבית של ההלוואה ועל כן הגיש המערער תביעה נגדם ונגד הערב בסדר דין מקוצר. בית המשפט מחק את התביעה נגד המנוח, לאחר שהתברר שנפטר כשלוש שנים קודם להגשת התביעה, וסירב להעתר לבקשת ב"כ המערער לצרף במקומו את עזבונו באמצעות יורשיו. בית המשפט העניק למשיב ולערב רשות להתגונן בטענה שהם חויבו בשיעורי ריביות גבוהות מאלו שעליהם הוסכם.

2.                    פסק דינו של בית משפט קמא

(א)        בית המשפט קבע שהמערער היה רשאי לחייב את חשבון העו"ש בפרעון ההלוואות שכן הייתה הסכמה בין הצדדים שפירעון ההלוואות ייעשה דרך החשבון שפתחו המשיב והמנוח רק לצורך קבלת ההלוואה. המשיב הבין על מה הוא חותם, ומה משמעות חתימתו, והוא קיבל במשך השנים דפי חשבון מבלי שטען נגד חיובו. לפיכך, שוב אין לשומעו בטענה נגד החוב.

(ב)        בית משפט קמא דחה את טענת המשיבים שהמערער המחה את זכותו לקבלת כספים שיתקבלו מהחברה לפיתוח נתניה (להלן: "החברה לפיתוח") בהיותה הרחבת חזית אסורה. טענה זו לא הועלתה בבקשת רשות להגן. הטענה נדחתה אף לגופו של עניין. באשר לסכומי כסף אלה סברו המשיבים שלאגודה יגיעו סכומי כסף מהחברה לפיתוח, מפני שהאגודה הייתה אמורה לפנות מגרש כדורגל טרם הזמן שהוקצב לה. לפיכך קבעו בהסכם שסכום הקרן יוחזר לאחר שנתיים, כך שלא יצטרכו לשלמו מכיסם. טענת המשיבים בהקשר זה הייתה שהמערער הוא שהציג להם מצג שההלוואה נטולת סיכון. בית המשפט דחה טענה זו בקובעו  שלא הוכח מצג כאמור.

(ג)         בית המשפט קבע עוד שאמנם המשיב לא היה מעורב בחתימת ההסכם כלל, ושהוא סמך על מר לנד ז"ל, שנטל גם הוא הלוואה לכיסוי חובות האגודה, אך הרושם שהתקבל מעדותו היה שהוא הבין על מה הוא חתם, מה הייתה משמעות ההלוואות ומה מטרת פתיחת חשבון העו"ש. לפיכך דחה בית המשפט את טענת המשיב שהוא סיכם עם המערער על ריבית אחרת מזו שבה חויב חשבונו. לא הוכחה כל הסכמה בעל פה, השונה מהאמור במסמכים.

 (ד)       בית המשפט קבע כי הוכח שהמשיב והמנוח לא פרעו את תשלומי הריבית במועד, ולא פרעו את תשלומי הקרן כפי שהתחייבו בהסכם. על כן התוספה לסכום ההלוואה ריבית חריגה בשעור שנתי של 24%, כנהוג אצל המערער, וכמו כן ריבית דריבית בשעור של 3.5% נוספים. אם סבר המשיב שהיה על המערער להמשיך ולהאריך את תקופת החזר הקרן של ההלוואה, ולא להעמידה לפרעון כעבור שנתיים, היה עליו לפנות למערער והוא לא עשה כן.

(ה)        המסמכים עליהם חתם המשיב ברורים וחד משמעיים ועל פיהם עליו לפרוע את סכומי הקרן לאחר שנתיים, ואת סכומי הריבית (פריים + 1.5% לשנה) כל שלושה חודשים, כאשר במקרה שבו לא ישולם תשלום במועדו, יחויב החשבון כפי שנהוג אצל המערער. המשיב לא הציג חוות דעת מומחה בדבר אופן חישוב החוב, ובתצהירו נתונים שגויים באשר לשיעור ריבית הפריים. מטעם זה דחה בית המשפט את חישובו הנגדי של המשיב. עם זאת, דחה בית המשפט את טענת המערער שיש להוסיף על סכום התביעה עד ליום מתן פסק הדין ריבית חריגה בשיעור 19%. ריבית פיגורים מיועדת לפיגור שיגרתי במהלך פירעון ההלוואה, ולא למקרה שבו מתפתחים הליכים משפטיים ארוכים.

(ו)         בצד האמור קבע בית המשפט שהמערער מחל למנוח על חובו, ולכן חובו של המשיב הוא מחצית מיתרת חוב ההלוואה - דהיינו, 227,220 ש"ח, וזהו אף חובו של הערב. את התשלומים ששולמו על חשבון ההלוואה, החל מיום 9.4.97, זקף המערער כראוי על חשבון מלוא חוב ההלוואה, שכן המערער מחל למנוח על חובו רק לאחר הגשת התביעה.

3.                    טענות המערער

ואלו טענות המערער:

(א)        בית המשפט שגה כאשר קבע בסעיף 18 לפסק הדין כי סכום התביעה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ולא ריבית פיגורים, וזאת על אף קביעתו שבדין חייב המערער את המשיבים בריבית חריגה. בכך, התעלם בית המשפט מהוראות סעיפים 11 ו- 22 להסכם תנאי הניהול, מהוראת סעיף 7.1 לבקשה לפתיחת חשבון, ומהוראת סעיף 6(א)(1) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א- 1961 (להלן: "חוק פסיקת ריבית והצמדה").

 (ב)       בית המשפט שגה בקובעו שמחיקת התביעה נגד המנוח מהווה מחילה על חובו. טענה זו העלו המשיב והערב רק בשלב הסיכומים בבית משפט קמא, והיא מהווה הרחבת חזית אסורה. גם לגופו של עניין אין המחיקה מהווה מעשה בית דין והמערער רשאי לתבוע את עזבונו של המנוח על פי סעיף 104 לחוק הירושה, התשכ"ה- 1965.

(ג)         גם קביעת בית המשפט כי המשיב והמנוח נתבעו ביחד, ולא "ביחד ולחוד" שגויה. המערער ביקש לחייב את המשיב והמנוח על סמך המסמכים שעליהם חתמו, ובהסכם כמו גם בבקשה לפתיחת חשבון צוין מפורשות כי התחייבותם לסילוק החוב בחשבון היא "ביחד ולחוד". גם הדין קובע כי בחשבון משותף החיוב הוא "ביחד ולחוד".

4.                    טענות המשיבים