פסק דין בתיק ס"ע 2863-08 - פסקדין

1.       המחלוקת בתובענה זו היא בשאלת מהות רכיב התשלום ששולם לתובע, החל משנת 1988 ועד שנת 2006, כעובד בבית החולים "פוריה", ואשר הוגדר כתשלום בעבור שעות נוספות.

          שני הצדדים מסכימים שלמרות שמו של אותו רכיב, הוא לא שיקף גמול בעבור שעות נוספות שהתובע עבד בהן, אלא שלטענת הנתבעת מדובר בפיקציה שהתובע זכה בה שלא כדין ושעל כן - אין הוא זכאי לזכויות כלשהן בשל אותה פיקציה כך שהנתבעת היתה רשאית להפסיק את התשלום האמור, ואילו לטענת התובע, מדובר ברכיב שכר ששולם לו בהתאם למה שהוסכם עמו, כדי לשמור על רמת שכרו, ועל כן - מדובר למעשה בחלק משכרו הרגיל, אשר אמור להמשיך להיות משולם לו ואף אמור להיות רכיב שיובא בחשבון לצרכי חישוב הפנסיה של התובע, לכשיפרוש מעבודתו.

2.       העובדות העיקריות הרלוונטיות לתובענה לא היה שנויות במחלוקת של ממש. למרות זאת, בעת שהתקיימו בתובענה הליכי דיון מוקדם (בפני הרשמת סלווא שאמי), לא הצליחו הצדדים להגיע להסכמה על העובדות. הוגשו תצהירי עדות ראשית, הוזמנו עדים, והתיק נקבע להוכחות.

את ישיבת ההוכחות קיימתי בלא נציגי הציבור, שהוזמנו ולא באו.

לאחר שמיעת עדותו של התובע, של עד נוסף מטעמו ושל עד אחד מטעם הנתבעת - החליטו ב"כ הצדדים שאין ברצונם להשמיע עדויות נוספות ואף לא לחקור את שאר המצהירים על תצהיריהם. לדעתי, אכן לא היה צורך ממשי בכך, שכן - כאמור - העובדות המרכזיות אינן שנויות במחלוקת של ממש. משכך - הגישו הצדדים סיכומים בכתב, וכעת ניתן פסק דין זה.

אלה העובדות

4.       התובע החל לעבוד אצל הנתבעת, בבית החולים פוריה,  ביום 28/6/74. תפקידו הוגדר כ"טלפן בלחץ עבודה". עבודתו של התובע בוצעה במרכזיית בית החולים.

5.       באותן שנים, מנה צוות עובדי המרכזיה של בית החולים - 6 עובדים. שכרם של עובדי המרכזיה היה בפועל גבוה משכרם של עובדים אחרים באותה דרגה בבית החולים, וזאת בשל הטעמים הבאים:

א.      שבוע העבודה במרכזיה היה בן 39 שעות בלבד, כך שערך שעת עבודה לעובד במרכזיה היה גבוה מאשר ערך שעת עבודה לעובד באותה דרגה שעבד ביחידות אחרות בבית החולים (למשל במרפאות - שבוע העבודה היה בן 41.5 שעות).

ב.       העבודה במרכזיה בוצעה במשמרות. המשמרות במרכזיה היו בפועל בנות 8 שעות, אך נחשבו כמשמרות בנות 6.5 שעות, כך שעל כל עבודה במשמרת כזו, קיבל עובד במרכזיה גמול שעות נוספות בעבור שעה וחצי. באותה עת (עד 1988) הסדר זה היה רק על חלק מהמשמרות (כנראה - משמרות בוקר).

          התוצאה מהאמור לעיל היתה שכשהתובע עבד במרכזיה, הוא השתכר משכורת גבוהה יותר מאשר המשכורת שהיה משתכר אילו היה מועסק ביחידה אחרת של בית החולים.

6.       בשנת 1988, הותקנה בבית החולים מרכזיה חדשה יותר מזו שהיתה מותקנת בו לפני כן. כתוצאה מכך, פחת הצורך בעובדים, כך שבמקום 6 עובדים במרכזיה, היה צורך רק ב-5 עובדים. לפיכך, הנהלת בית החולים רצתה להעביר אחד מעובדי המרכזיה - לעבודה ביחידה אחרת של בית החולים.

          אולם, בשל תנאי השכר המיטיבים של עובדי המרכזיה, התעוררה השאלה מה יעלה בגורל שכרו של העובד שיועבר מהמרכזיה ליחידה אחרת; כלומר - האם עם המעבר - ייפגעו תנאי עבודתו.

7.       בשל האמור בסעיף 6 לעיל, נערכה ביום 25/5/88 ישיבה רבת משתתפים (בת 12 משתתפים), לדון בגורל אותה משרה מיותרת שנוצרה במרכזיה. בין המשתתפים בישיבה היו גם אלה:

א.      מר אליהו אמדדי, שהיה אז מנהל בכיר בתחום מינהל ומשאבי אנוש במשרד הבריאות.

ב.       ד"ר מאיר אורן, שהיה אז מנהל בית החולים.

ג.       מר יחזקאל קידר, שהיה אז המנהל האדמיניסטריטיווי של בית החולים.

          ד.            חברי ועד העובדים של בית החולים.