פסק-דין בתיק ס"ע 22888-11-11 - פסקדין

1.         התובעת, אזרחית מולדובה, הועסקה כמטפלת סיעודית של הנתבעת 1.

התובעת עתרה לתשלום פיצויי פיטורים, גמול עבודה בשעות נוספות, פדיון חופשה שנתית, הפרשי שכר, דמי הבראה ופיצוי בגין אי הפרשה לגמל.

2.         ואלו העובדות הרלבנטיות, כפי שהן עולות מכתבי הטענות, כמו גם מעדויות הצדדים והמסמכים אשר צורפו לעדותם:

א.         התובעת, הגב' AGLAIA (להלן: התובעת), עובדת זרה ממולדובה, שהתה בישראל החל מיום 12.5.2008, והועסקה באשרת עבודה מסוג ב1 כמטפלת סיעודית של הגב' נחמה ניר (להלן: הנתבעת 1).

ב.         הנתבעת 1, קשישה בת 87, ניצולת שואה חולת סוכרת קשה, עיוורת כתוצאה מהמחלה לצמיתות, הוכרה כזכאית לגמלת סיעוד מהמוסד לביטוח לאומי.

ג.          הנתבעת 2, תגבור בע"מ היא חברה המאוגדת כדין, ועוסקת בין היתר, במתן שירותי סיעוד, והיתה ספקית שירותי סיעוד של הנתבעת 1 כהגדרתה בחוק הביטוח הלאומי (להלן: הנתבעת 2).

ד.         התובעת הועסקה בביתה של הנתבעת 1, החל מיום 3.6.2008 ועד ליום 17.10.2011, במתכונת אשר כללה מגורים ולינה בביתה של הנתבעת 1.

ה.         שכרה של התובעת שולם על ידי שתי הנתבעות בנפרד ובחלקים שונים. הנתבעת 2 קיבלה מידי חודש תשלום מהמוסד לביטוח לאומי עבור שירותי הסיעוד והיא נהגה להעביר את התשלום לתובעת עבור עבודתה אצל הנתבעת 1 והנפיקה לה תלושי שכר כנגד אותו סכום, בצירוף החלק היחסי עבור הבראה, חופשה ונסיעות. בנוסף לתשלום שהעבירה הנתבעת 2 לתובעת, שילמה הנתבעת 1 לתובעת סכום חודשי קבוע בסך 3,320 ש"ח (למעט בשלושת החודשים האחרונים שאז שולם סכום גבוה יותר).

ו.          נסיבות סיום העסקתה של התובעת שנויות במחלוקת, לכך אשוב בהמשך.

ז.          לאחר סיום ההעסקה, הגישה התובעת תביעה נגד שתי הנתבעות במסגרתה טענה כי לא שולמו לה מלוא זכויותיה בגין תקופת העסקתה, ובגין סיום יחסי העבודה. במסגרת התביעה טענה התובעת כי יש לראות בנתבעות מעסיקות במשותף אשר נושאות יחד בחבות כלפיה.

          ניהול ההליך

ח.                       כתב התביעה הוגש ביום 13.11.2011. ביום 9.2.2012 הגישה התובעת בקשה למתן עדות מוקדמת עקב עזיבתה את הארץ ביום 1.3.2012 ללא שוב. לאחר שבית הדין שוכנע כי אשרת השהיה של התובעת פגה ביום 1.1.2013, התקבלה בקשת התובעת למתן עדות מוקדמת בהחלטה מיום 16.2.2012.

ט.                       ביום 27.2.2012 הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם התובעת, וביום 1.3.2013 התקיים דיון בפני הרשמת ולך, בו נכחה התובעת לצורך חקירה נגדית. הנתבעת 1 לא התייצבה לדיון על אף שההודעה על קיומו נמסרה לה על ידי ב"כ התובעת ואישור המסירה הוצג לבית הדין. משכך, התובעת לא נחקרה חקירה נגדית על ידי הנתבעת 1, אלא על ידי הנתבעת 2 בלבד.

י.                        ביום 27.2.2012 חתמה התובעת על כתב סילוק כלפי הנתבעת 2 לאחר שזו שילמה לה סכום של 6,862 ש"ח עבור פיצויי פיטורים ופיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה. במסגרת כתב הסילוק התובעת הצהירה והתחייבה בפני הנתבעת 2 כי עם קבלת התשלום, לא תהינה לה כל תביעות כלפי הנתבעת 2, לרבות בגין שכר, דמי חופשה, דמי הבראה, פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת, פיצויי הלנה, תגמולים וכיו"ב.

יא.                      ביום 29.5.2012 הגישה התובעת בקשה לפסילת תצהיר התובעת כראיה ולהפקדת ערובה. הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 15.7.2012. 

            עדים

יב.                      מטעם הנתבעת 1 הוגשו תצהירים של הנתבעת 1 ושל בתה, הגב' בילי פלס (להלן: בילי). מטעם הנתבעת 2 הוגשו תצהירי עדות ראשית של הגב' שושנה מסורי, מנהלת תחום הסיעוד בסניף הרצליה של הנתבעת 2 (להלן: שושנה), ותצהיר מר יוסי ברמר חשב השכר של הנתבעת 2 (להלן: יוסי).

יג.                       ביום 3.2.2013 התקיים דיון הוכחות בו נחקרו עדי הנתבעות. ביום 29.4.2013 סיכמו הצדדים בעל פה. בפתח הדיון ביקשו הצדדים לדחות את התביעה נגד הנתבעת 2 ללא צו להוצאות. הבקשה התקבלה וניתן פסק דין חלקי המורה על דחיית התביעה נגד הנתבעת 2. הצדדים סיכמו בעל פה, והנתבעת 1 השלימה סיכומים ותחשיבים גם בכתב. לתובעת ניתנה זכות תשובה, אך ביום 2.5.2013 היא הודיעה כי אין בכוונתה להגיש תשובה בכתב.

דיון והכרעה