פסק-דין בתיק ו"ע 36884-05-13

זהו ערעור על החלטת המשיבה מיום 7.5.13 לפיה החליטה המשיבה לדחות את התביעה לתגמול עבור נכות מחמת המחלה: התעבות שריר הלב, בנימוק: "לגבי המחלה המבוקשת לא הוכח הקשר הסיבתי בינה לבין רדיפת הנאצים".

העורר טוען בכתב הערעור כי הוא יליד 1.1.39, שהה עם הוריו בבולגריה בזמן מלחמת העולם השניה במחנה ריכוז ליהודים ווידין. העורר הוכר על-ידי המשיבה כנכה בשל תגובה נפשית לרדיפות, הן על-ידי המשיב והן על-ידי המוסד לביטוח לאומי. לגבי מחלת הלב ממנה סובל, הוא הגיש אישור רפואי של פרופ' גוטסמן, ופרופ' צימליכמן, שלטענתו אומרים כי הוא סובל מיתר לחץ דם ועיבוי שריר הלב כבר מתחילת שנות השבעים. נוסף על כך, קיימים אישורים רפואיים לפיהם נשלח לבדיקות לב כבר בשנת 1979. לטענתו הוא עומד בקריטריונים של ועדת שני, הן בשל העובדה כי יש לו למעלה מ-30% נכות נפשית, ועל-פי הטבלה נספח ג לכתב הערעור המחלה הופיעה אצלו בתחום ארבעים השנים מתום המלחמה.

באת-כוח המשיבה טענה בדיון כי העורר לא הגיש מסמך רפואי הקובע קשר סיבתי בין המחלה לבין רדיפות הנאצים. מחלת הלב הנטענת אובחנה על-פי המסמכים אצל העורר בשנת 2007, מעל התקופה הנדרשת כאמור בקריטריונים שבא-כוח המערער התייחס אליהם בטיעוניו. בנוגע למחלת הלב קרדיומיופתיה, לטענתה המחלה היא משנית ליתר לחץ דם, ובגין מחלה זו נקבעו לעורר אחוזי נכות במסגרת ההכרה בנכות על-פי הסעיף הנוגע ליתר לחץ דם ממנו סובל העורר.

לאחר ששמענו טענות הצדדים ועיינו בתיק העורר, הגענו למסקנה כי יש לדחות את הערעור.

מאחר שמחלת הלב מוכחת לראשונה במסמכים בשנת 2007, מיפוי תליום של הלב משנת 1995 נמצא תקין. גם אם הקרדיומיופתיה מהווה סיבוך של יתר לחץ דם הרי שפגם זה שוקלל בסעיף ההכרה ביתר לחץ הדם לפי תקנה 9(3)ב II לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות). על-פי ועדת שני, נדרשים שני תנאים על-מנת להכיר במחלה ממנה סובל העורר, בהיותו שייך לקבוצה השניה של ניצולי השואה: 30% נכות נפשית לפחות, תנאי שמתקיים בעורר, וכן נדרש כי המחלה תופיע לא יאוחר מתום 40 שנים מסיום הרדיפות. בענייננו, לא עלה בידי העורר להוכיח כי התנאי מתקיים.

לאור האמור לעיל אנו דוחים את הערעור.

כנהוג בתיקים מסוג זה איננו מחייבים בהוצאות.

ניתן היום, י' בתמוז תשע"ג, 18 ביוני 2013, בהיעדר הצדדים.