פסק-דין בתיק הפ 180/04 - פסקדין

            מבוקש כי תינתן הצהרה לפיה יש למחוק את הזכויות בשטח המריבה הרשומות על שם העירייה ולרשמם על שמם.

לחילופין מבוקש, כי יוצהר, שהמבקשים זכאים לקבל החזר מאת העיריה ואו מטעם המדינה בגין מיסים ששולמו ביתר עקב כך שהמבקשים סברו, כי שטח המריבה הוא שלהם.

הצדדים

2.         המבקשים 1-4 (להלן - " המבקשים") הם בעלים רשומים של חלק מזכויות החכירה במקרקעין. הם מחזיקים במניות המבקשת 5, אשר מנהלת עסק מפעל למלאכה ועבודות מתכת בחלקות מס' 19-20.

            המבקשת 6 (להלן - " עשת י.ע.ף.") היא חברת ניהול, המנהלת מטעם המבקשים את הנכס, וכן נכסים נוספים בבעלותם.

            עיריית חיפה רשומה כבעלת חלק מזכויות החכירה בחלקות כאשר השטח של 503 מ"ר רשום על שמה.

            המשיבה 2, המינהל, מנהלת את החלקות בשם רשות הפיתוח, והיא שהחכירה לעירייה  חלק מהמקרקעין.

            המשיבה 3, מדינת ישראל/לשכת רישום המקרקעין, היא משיבה פורמאלית, ואיננה בעלת עמדה או אינטרס במחלוקת בין הצדדים. מנגד, מדינת ישראל/אגף המסים, צורפה להמרצת הפתיחה לאחר שהותר תיקונה על ידי הוספת עילה חילופית, לפיה - אם תדחה בקשת המבקשים לרשום את שטח המריבה על שמם - הם תובעים להחזיר להם את המיסים, לרבות ארנונה ומס רכוש, ששולמו עבורו לאורך כל השנים.

עובדות שאינן במחלוקת

3.         הנכס, נשוא ההתדיינות, רשום כגוש 10901 חלקות 19-22 והוא נמצא ברחוב גזאל 27 בחיפה (בחוף שמן). שטח מלוא החלקות הוא 4,503 מ"ר, והמחלוקת היא, כאמור, על 503 מ"ר מתוך שטחן הכולל.

4.         החלקות הוחכרו על ידי המינהל לעיריית חיפה ככל הנראה עוד בשנות החמישים. בשנת 1961 חכר קואופרטיב עשת (יודגש כי לא מדובר במבקשת 6, עשת י.ע.ף, הנדסה וטכנולוגיה בע"מ, אלא בחברה אחרת) מהעירייה את החלקות בחכירת משנה על מנת להקים עליהן מפעל למלאכה ועבודות מתכת.

המינהל סירב לרשום את זכויות החכירה של קואופרטיב עשת כחוכרת משנה, לפיכך, הסכימה העירייה לוותר על זכויות החכירה שלה כחוכרת ראשית לטובת קואופרטיב עשת. החלטתה זו של העירייה טעונה הייתה אישור שר הפנים (לפי סעיף 188 לפקודת העיריות), שלא ניתן עד שנת 1988.

5.         טרם הוצאת האישור מטעם שר הפנים, נחתם ביום 17.12.1985 חוזה חכירה בין המינהל לבין קואופרטיב עשת (להלן- " הסכם/חוזה החכירה").  יצויין כי בשם קואופרטיב עשת חתומים על הסכם זה המבקשים 1 ו- 4 (ישראל פייג ויחזקאל עזר). מכאן המסקנה, כי חלק מהמבקשים היו בעלי תפקידים בקואופרטיב עשת.

6.         המבקשים חתמו הסכם עם קואופרטיב עשת ביום 10.6.1986, לפיו זכויות החכירה על פי הסכם החכירה של הקואופרטיב הועברו למבקשים. נכתב בהסכם זה, כי המינהל מסכים להעברת הזכויות (המינהל אינו חתום על הסכם זה, אולם אין הכחשה של המינהל כי ההסכם נכנס לתוקף על דעתו).

7.         משסרב המינהל לרשום את החכירה על שמם של המבקשים, הם הגישו, באוגוסט 1988, עתירה לבג"צ למתן צווים שיורו לממונה על מחוז חיפה במשרד הפנים, רשם המקרקעין, המינהל ועיריית חיפה, למחוק את החכירה לטובת העירייה ולרשמה לטובת המבקשים. ביום 31.10.1988 התקיים דיון בבית המשפט העליון, והוצהר מטעם העיריה והמדינה, כי הממונה על מחוז חיפה במשרד הפנים ייתן אישורו לויתור על זכות החכירה לטובת המבקשים. משכך, הסכימו המבקשים למחוק את העתירה.

8.         בהמשך, שלח ישראל יוגב, מ"מ מנהל מחלקת קרקעות בעירייה באותה עת, מכתב הנושא תאריך  26.12.1988  ושהופנה למינהל. נכתב בו שהממונה על מחוז חיפה במשרד הפנים אישר את החלטת העירייה לוותר על זכות החכירה וכי העירייה מוותרת על זכותה ברוב המקרקעין, אולם יש להעביר על שמה חלק מהם לשם הרחבת דרך, וזאת על פי תב"ע חפ/839 וחפ/1058. למכתב צורפו "שטרות חכירה, שטרות חכירה תנאים מיוחדים, תשריטים, ובקשה לרישום לגבי החלק שיש להעביר על שם העיריה כהרחבת הדרך, חלק מחלקות 19-22 בגוש 10901 לפי תכנית בנין עיר חפ/839 וחפ/1058".

יודגש כי המכתב נשלח כהעתק לידיעה לעו"ד פישלר, בא כוחם של המבקשים באותה עת (וראו נספח א' לכתב התשובה של העיריה).