פסק-דין בתיק הפ 1061/06 - פסקדין

רקע

ביום 12.4.1951 נערך בין המבקשת (להלן: "החברה") לבין ד"ר נחום כהנוביץ ז"ל ונחמה כהנוביץ ז"ל (להלן: "המלווים") שטר שיעבוד לפיו שעבדה החברה לטובת המלווים את כל נכסיה בהווה ובעתיד להבטחת פירעון הלוואה בסך 2,000 ל"י (להלן: "ההלוואה") תוך שנה מיום 5.4.1951 (להלן: "הסכם השעבוד").

שעבוד נכסי החברה לטובת המלווים (להלן: "השעבוד") נרשם במרשם החברות ביום 27.5.1951 והוא נותר רשום עד עצם היום הזה.

בתובענה שלפני עותרת המבקשת להצהיר כי  השעבוד בטל, ודינו להימחק מכל רישום.

ביום 27.2.08 ולאחר הגשת הסיכומים, הוריתי לבעלי הדין לטעון לעניין הוראה הקבועה בסעיף 9 להסכם השעבוד, וביום 10.4.08 השלימו בעלי הדין את טיעוניהם.

טענות המבקשים

א.      ד"ר אדם פעילן ז"ל  (להלן: "פעילן") היה בעל השליטה ומנהלה של החברה עד אמצע שנות התשעים של המאה הקודמת, ומאז חדלה החברה מפעילות ממשית. בבעלות החברה  דירה בתל אביב.

פעילן נפטר ביום 9.1.02 ומאז מחזיק ד"ר יעקב פעילן (להלן: "יעקב") ברוב מניות החברה ומנהל את ענייניה על פי הסדר בין יורשי פעילן. 

ב.      ביום 25.12.1952 הקצתה החברה למלווים 5 מניות בכורה ובנוסף 12 מניות רגילות של החברה. לאחר הקצאה זו מחזיקים המלווים ב - 6 מניות בכורה ו - 12 מניות רגילות של החברה.

ג.        פעילן סיפר ליעקב מספר פעמים שההלוואה נפרעה, אולם לא סיפר על אופן פירעונה. על כן אפשר שפירעון ההלוואה נעשה בדרך של החזר כספי או בדרך של הקצאת המניות ביום 25.12.1952.

ד.      מאז חלף המועד לפירעון ההלוואה, לא התקבלה בחברה כל דרישה לסילוק ההלוואה ו/או למימוש השעבוד.

ה.      על פי הוראות סעיף 9 להסכם השעבוד, הזכות שהוקנתה למלווים הייתה זכות אישית שאינה ניתנת להעברה אף לא בדרך של ירושה. המשיבות הינן יורשות של המלווים אשר נפטרו בינתיים. לפיכך וככל שהייתה למלווים זכות מכוח הסכם השעבוד זכות זו פקעה ואין היא נכללת בעזבונם.

טענות הנתבעים

א.      בקרב בני משפחת כהנוביץ הוזכר פעילן כמי ש"סידר" את ד"ר נחום כהנוביץ, ז"ל, ויש להניח שההלוואה לא נפרעה. כך גם ניתן ללמוד מעצם רישומו של השעבוד.

ב.      שעבוד נכסי החברה לטובת המלווים מהווה קניין שמטבעו ניתן להעברה. על כן אין ליתן תוקף להוראה בהסכם השעבוד השוללת את עבירות השעבוד. לכך יש להוסיף כי שלילת האפשרות להעביר את השעבוד נוגדת את אינטרס הציבור, וגם משום כך אין ליתן להוראה שבסעיף 9 להסכם השעבוד תוקף.

ג.        סעיף 9 אינו שולל באופן מפורש אפשרות של העברת הזכות שהוקנתה למלווים בדרך של ירושה ועל כן, אין להרחיב את פרשנות ההוראה הקבועה בסעיף 9 באופן השולל אפשרות זו.

ד.      אין להניח שהמלווים היו מסכימים שתשלל מהם הזכות להוריש ליורשיהם את השעבוד באופן שהחברה ו/או בעלי מניותיה יזכו בסכום ההלוואה במתנה.

ה.      אם וככל שהפרשנות המומצעת על ידי המשיבות להוראות סעיף 9 להסכם השעבוד לא תתקבלנה, אזי הוראה זו בטלה מכוח הוראות סעיף 8 (א) לחוק הירושה, תשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק הירושה").

            דיון

א.      הסכם השעבוד (נספח לתובענה) נערך לאחר שהחברה קיבלה מהמלווים הלוואה בסך 2,000 ש"ח אותה אמורה הייתה לפרוע ביום 5.4.1952 (סעיף 1 להסכם).

לא הוצג מסמך המעיד על פעולות כלשהן אשר נעשו על ידי החברה ו/או המלווים בקשר עם פירעון ההלוואה. מנגד, על פי רישומי רשם החברות קיים שיעבוד על כל נכסי החברה לטובת המלווים (נספח לתובענה).

ב.      יעקב מבקש לראות בהסכמת גמול חברה להשקעות בע"מ מיום 27.4.06 למחיקת שעבוד שהיה רשום לטובתה על נכסי החברה (נספח לתובענה), ראיה שיש בה כדי ללמד על פרעון ההלוואה שנטלה החברה מהמלווים. לא אוכל לקבל טענה זו בהחלט ייתכן שבפני גמול היו ראיות לפירעון ההלוואה שנתנה לחברה ועל כן הסכימה למחיקת השעבוד, מה שאין כן בענייננו.