1. עתירה זו, שהגישה מועצת יש"ע כנגד השר לביטחון פנים, מפכ"ל המשטרה ומפקד מחוז ירושלים - מכילה שני ראשים. האחד - מתן צו המבקש להורות למשיבים להסביר מדוע לא יאפשרו את קיומה של "שרשרת הטרקטורים", שתוכננה להיום (27.3.2005); והאחר - מדוע לא יאפשרו המשיבים את קיומה של "ההפגנה המתמשכת", המתוכננת להתקיים בימים 28.3.2005 - 29.3.2005, "תוך סגירת קטע מרחוב קפלן בירושלים".
אשר לראש הראשון של העתירה - זה הנוגע ל"שרשרת הטרקטורים" - הודיעונו הצדדים היום כי הושגה ביניהם הסכמה וכי לפיכך חוזרת בה העותרת מן העתירה בעניין זה. נותר אפוא הראש האחר של העתירה, שעניינו "ההפגנה המתמשכת".
2. על-פי האמור בעתירה, מבקשת העותרת להקים קול מחאה אודות ההצבעות בכנסת בעניין החוק ליישום תכנית ההתנתקות, התשס"א-2005. מטרתה של העותרת: "לעורר את דעת הקהל ולהשפיע על מקבלי ההחלטות ונבחרי הציבור בדרך חוקית ולגיטימית". במסגרת זו, חפצה העותרת לקיים בימים 29.3.2005-28.3.2005 הפגנה שתארך 36 שעות, אל מול הכנסת, תחת הכותרת "מתייצבים להכרעת העם". בהפגנה ישתתפו, לפי הערכת העותרת, כ- 10,000 איש. העותרת מבקשת לקיים את ההפגנה על הכביש ברחוב קפלן, בקטע שאורכו 300 מטרים, הנפרש בין "צומת השעון" שליד מוזיאון ישראל לבין צומת הכניסה למשכן הכנסת. ביום 22.3.2005 פנתה העותרת למשטרת מחוז ירושלים בבקשה לקיים את ההפגנה, כאמור. על-פי הנטען בעתירה, המשטרה אשרה את קיום ההפגנה אולם זאת על המדרכות בלבד, כאשר איוש המדרכות והקמת האוהלים והבמה יבוצעו אך ורק בסמיכות לאירוע.
העותרת מלינה על התנאים האלה שהותוו על-ידי המשטרה. היא טוענת, כי לאור המשמעויות הקשות של החוק ליישום תכנית ההתנתקות, לגבי ציבור גדול של מתיישבים, עומדת לה הזכות לפעול בכל הדרכים החוקיות על-מנת לשכנע את הציבור ואת נבחריו בצדקת דרכה. משקלם של חופש הביטוי ושל זכות המחאה הוא גדול במיוחד, כך היא מדגישה, ועולה על אינטרסים אחרים כגון ביטחון הציבור והסדר הציבורי. העותרת עומדת על תפקידו של חופש הביטוי וההפגנה כמנגנון ל"שחרור קיטור" ותיעול המחאה לאפיקים לגיטימיים וחוקיים. היא גורסת, כי לאור מספר המשתתפים הצפוי בהפגנה, עלולה הצטופפות של המתקהלים על המדרכות לסכן את שלומם ולמנוע את האפשרות לערוך את ההפגנה. עוד היא טוענת, כי יש לאפשר לה להקים את במת העצרת לפחות חמש שעות לפני תחילת ההפגנה. היא סבורה כי סגירת קטע הכביש האמור ברחוב קפלן לתקופה קצובה, כאשר קיימת חלופה תחבורתית נאותה וסבירה (הכביש ברחוב רופין) - אין בה כדי לגרום לפגיעה קשה בציבור הרחב. בהתחשב בכל אלה, סבורה העותרת כי המשיבים לא ערכו איזון סביר בין הזכויות והאינטרסים הצריכים לעניין.
3. מתגובת המשיבים מתברר, כי המשטרה מוכנה היתה לסגור את הכביש בזמנים שבהם מבקשת העותרת לקיים עצרות מרכזיות. היום הודיעונו נציגי המשיבים כי הם נכונים לסגור את הכביש כליל גם בשעת התפילה, ביום 29.3.2005 בשעות הבוקר. בשאר הזמן, כך הציעו המשיבים, יוותר חלק מהכביש פתוח לתנועה, לאמור - המפגינים ישהו משני צידי הרחוב, הן על המדרכות והן על אחד מנתיבי הנסיעה בכל כיוון, כאשר בינם לבין נתיב הנסיעה האחר, לכל כיוון, יחצוץ גידור שתפרוס המשטרה. המשיבים מציעים חלופות נוספות לקיום ההפגנה. לטענתם, התנאים שנקבעו על-ידם משקפים איזון ראוי וסביר בין חופש הביטוי של העותרת וזכותה להפגין, לבין הפגיעה הקשה בסדר הציבורי ובחופש התנועה של בני הציבור.
במהלך הדיון ניסינו להביא את הצדדים לכלל הסכמה בדבר דרך קיומה של ההפגנה. ניסיון זה לא צלח. לאחר ששמענו את הצדדים ועיינו בטענותיהם שבכתב, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות.
4. אכן, לכל אדם בישראל נתונה זכות חוקתית לקיים הפגנה ולבטא, בדרך זו, את מחאתו כנגד מהלך כזה או אחר של השלטון. כבר נפסק, ביחס לזכות ההפגנה, כי "לא ניתן למנוע הפגנה או אסיפה בשל כך שדעות המפגינים אינן נראות למפקד המשטרה. זכות זו נתונה לאדם בישראל בשעות רגיעה ובימי סערה" (בג"צ 1928/96 מועצת יש"ע נ' ניצב אריה עמית - מפקד מחוז ירושלים, פ"ד נ(1) 541). זכות ההפגנה צועדת יד-ביד עם חופש הביטוי, כזכות יסוד בעלת מעמד חוקתי. יחד עם זאת, נפסק לא אחת כי זכות ההפגנה אינה זכות מוחלטת. עומדים למולה זכויות ואינטרסים אחרים, שאף להם משקל רב. כך, למשל, חופש התנועה גם הוא זכות יסוד חוקתית (ראו למשל בג"צ 5016/96 חורב נ' שר התחבורה, פ"ד נא(4) 1). כאשר רצונו של אחד לקיים הפגנה מתנגש עם רצונו של אחר לנוע בחופשיות ממקום למקום - יש לאזן בין הזכויות. בדומה, חופש ההפגנה עלול להתנגש עם זכויות אחרות, כגון הזכות לקניין ולפרטיות. גם במקרים אלה, נדרש איזון נאות בין הזכויות (ראו למשל בג"צ 6658/93 עם כלביא נ' מפקד תחנת ירושלים, תק-על 94(2) 2362). לעיתים, יש לאזן בין חופש ההפגנה לבין אינטרסים ציבוריים, ובכלל זה הסדר הציבורי, שלום הציבור וביטחונו (ראו בג"צ 150/93 לוי נ' מפקד המחוז הדרומי של משטרת ישראל, פ"ד לח(2) 393).
על-מנת להגן על האינטרסים הללו, קנויה למשטרה הסמכות להתנות מתן רישיון לקיום אסיפה או תהלוכה בתנאים וסייגים (סעיפים 85-84 לפקודת המשטרה [נוסח חדש], תשל"א-1971). בבואה של המשטרה ליתן רישיון לקיום הפגנה, כמו-גם בבואה להגביל את מתן הרישיון ולקבוע לו סייגים, על המשטרה לערוך איזון סביר בין השיקולים. עליה לשאוף לקיים במידה המרבית את חופש ההפגנה, תוך שמירה על הזכויות והאינטרסים האחרים.
5. העותרת מבקשת לקיים הפגנה תוך חסימה מוחלטת של כביש לכל תנועה, במהלך פרק זמן ממושך. היענות לדרישתה של העותרת משמעותה הגבלה משמעותית על זכותם של תושבי העיר והבאים בשעריה לנוע בחופשיות. כבר נפסק, כי הכבישים והרחובות נועדו להליכה ולנסיעה - אם כי לא רק להם (בג"צ 148/79 סער נ' שר הפנים והמשטרה, פ"ד לד(2) 169). כאמור, אין המדובר בסגירת כביש לזמן קצר; מדובר בסגירתו למשך 36 שעות. המשיבים מדגישים כי עליהם להבטיח את אפשרות הגישה אל הכנסת ואל קריית הממשלה, על-מנת שלא תשובש העבודה במוסדות אלה. חסימה מוחלטת לפרק זמן ממושך של קטע הכביש ברחוב קפלן עשויה, כך חוששת המשטרה, לשבש את אפשרות הגישה לבנין הכנסת. הרשות המוסמכת - היא המשטרה - ראתה לנכון לאשר את קיום ההפגנה במקום ובמועד שהעותרת עתרה להם. בנוסף לכך התירו המשיבים לעותרת לקיים תהלוכה מאזור הכנסת לבית ראש הממשלה, וכן "שרשרת אנושית" בהמשכו של רחוב קפלן. המשטרה סברה, כי ניתן לאשר את חסימת קטע הכביש שבמחלוקת בזמן התפילה ובמועדים שבהם חפצה העותרת לקיים עצרות מרכזיות, וכן מספר שעות קודם לכן, בזמן שבו תוקם הבמה שעליה יתקיימו עצרות אלה. המשטרה נאותה לאפשר את קיום ההפגנה - במהלך כל 36 השעות - בשני צידיו של רחוב קפלן - הן על המדרכות והן על אחד מנתיבי הנסיעה. עם זאת, בהתחשב באינטרסים העומדים מנגד - והם בעיקר חופש התנועה של הציבור הרחב והאינטרס בדבר הסדר הציבורי - החליטה המשטרה שלא לחסום למשך כל זמן ההפגנה, באופן מלא ומחולט, את כל נתיבי הנסיעה; על כן, לפי החלטת המשטרה, נתיב אחד בכל כיוון יישאר פתוח לנסיעה. המשיבים הביעו נכונות לבחון, בצוותא עם העותרת, חלופות נוספות, כגון "שילוב בין שימוש בגן הורדים הצמוד למשכן הכנסת וקטע הרחוב בו מבקשת העותרת לקיים את ההפגנה, שימוש בחורשה המצויה מצידו השני של רחוב קפלן, הקמת במה קטנה במפרץ חניה הצמוד לכנסת שברחוב קפלן, ושימוש בה בשעות שבהן אין מתקיימת עצרת מרכזית, ועוד ועוד". בנסיבות המקרה, איננו סבורים כי החלטה זו, של המשיבים, חורגת ממתחם הסבירות.
אשר על כן, העתירה נדחית. אין צו להוצאות
ניתן היום, ט"ז באדר ב' התשס"ה (27.3.2005).
ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.