פסק-דין בתיק ב"ל 9223-05-11

1.         זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 2.3.11 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למערערת 20% נכות זמנית מיום 11.1.10 ועד ליום 2.3.10 ונכות צמיתה בשיעור 0% נכות מיום 1.4.10 (להלן: ההחלטה).

2.         טענות המערערת:

2.1        טעתה הועדה בכך שלא קבעה למערערת נכות בגין הנזק בכתף ימין והנזק בקרסול שמאל. היה על הועדה להזמין תיקה הרפואי של המערערת בגין התאונה הקודמת שארעה למערערת מיום 11.12.06 במסגרתה נקבעה למערערת נכות צמיתה בשיעור 10% בגין נזק בקרסול שמאל בלבד ולא נקבעה כל נכות בגין תיפקוד יד ימין כאשר הנכות בגין קרסול שמאל ניתנה בגין מתיחת גידים בקרסול שמאל ושינויים דגנרטיבים עם סימני טנדיניטיס. בהעדר התיק הרפואי אין לדעת מה המקור של אותה חבלה בעטיה ניכתה הועדה בגין מצב קודם האם כל כולו קשור לתאונה הקודמת או למצב נתון. הועדה מציינת כי היא מנכה 10% נכות בגין הגבלה ניכרת בעוד למערערת לא היתה כל הגבלה ניכרת.

            היה על הועדה להתייחס לטענות העוררת לעניין חוסר יציבות ניכר בקרסול עם מעידות תכופות ומגבלות ולמכתבו של ד"ר מלמד מיום 25.1.11 בעניין האמור.

2.2        מבדיקת אולטרסנד מיום 14.11.10 עולה, כי קיימות הסתיידויות וחשד לקרע בכתף ימין. בטופס התביעה שהגישה המערערת למשיב גם במסגרת התאונה הראשונה ציינה המערערת במפורש כי נפגעה גם בכתף ימין אולם המשיב לא מצא לנכון להתייחס לפגיעה זו ולהגבלה הקיימת ולנזק בגיד הביצפס .

2.3        האישורים הרפואיים שהמציאה המערערת כולל אישורי מחלה מצביעים על כאבים גם בכתף ימין.

2.4        הועדה התעלמה ממכתבה של ד"ר רייכלין ולנטינה מ- 19.12.10 המעיד על קיומה של נפיחות בקדמת כף רגל שמאל, רגישות והגבלה בתנועות בקרסול שמאל, רגישות מפוזרת בכתף ימין עם הגבלה בתנועות והרמת כתף עד גובה שכם.

2.5.       הועדה אף התעלמה מצילום כתף ימין המעיד על הסתיידות גסה באיזור בורסה SD עם אוסטאופיט - ב ACJ   וכן ממכתבו של ד"ר מלמד אייל מיום 1.2.11.

2.6.       הועדה עשתה מלאכתה קלה וקבעה, כי משלא הכיר פקיד התביעות בנזק שנגרם בכתף אין מקום להתייחס לנזק זה.

3.         טענות המשיב:

3.1        המערערת טוענת כי מאחר ובהודעה על פגיעה בעבודה בסמוך למועד הפגיעה צוין, כי המערערת נפגעה גם בכתף וכי היה על הועדה לבדוק ליקוי זה.

            בהודעה בדבר פגיעה בעבודה מיום 3.2.10 צוינה פגיעה בקרסול ובראש וכי התעודות לנפגעי עבודה מציינות גם הם פגיעה בקרסול ללא התייחסות לכתף וכי מסמך ההכרה של פקיד התביעות מיום 28.12.09 ציין כי הפגימות שהוכרו הן נקע בקרסול שמאל החמרה של מצב קודם. לפיכך לא נפל פגם בכך שהועדה לא בדקה את הליקוי הנוגע לכתף שעה שליקוי זה לא הוכר על ידי פקיד תביעות וכנגד החלטתו לא הוגשה כל תביעה.

3.2        השאלה אם להזמין תיקים קודמים היא נתונה לשיקול דעת הועדה ואין בכך שהועדה לא מעיינת בתיק הפגיעה כדי להצביע על טעות כזו או אחרת.

דיון והכרעה:

4.         במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213 ).

5.         על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים.

6.         לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לקבל את הערעור.

7.         במסגרת ישיבתה מיום 2.3.11 שמעה הוועדה את תלונות המערערת (סעיף 20 לפרוטוקול), אשר ציינה, כי קיימת לה הגבלה, מתקשה בתנועה עקב הגבלות בקרסול שמאל, כי הנעליים לוחצות על הקרסול, לא יכולה ללכת הרבה ולרדת במדרגות, כי קיימת צלקת בקרסול וקיימים לה כאבים בכתף שהחלו כחודשיים לאחר האירוע והינה מוגבלת בתנועות הצוואר וכי קיים קרע בשריר והולכת לעבור ניתוח.

8.         הוועדה ביצעה למערערת בדיקה מקיפה ובמסגרת ממצאיה (סעיף 21 לפרוטוקול), ציינה: