פסק-דין בתיק ב"ל 7862-06-12

2.         לטענת המערער, הוועדה לא נתנה ביטוי למסמכים רפואיים רבים שהומצאו לה, ומעידים על טיפול ממושך, מעקב רפואי ומגבלות חמורות המשפיעות על תפקוד המערער. המערער הוסיף וטען כי הוועדה לא נימקה החלטתה בכל הנוגע לקיומו של מצב קודם.

3.         לטענת המשיב, ועדות רפואיות קודמות קבעו כי למערער מצב קודם וניכו 10% נכות, ואף נקבע בעבר שלא חלה החמרה במצבו של המערער. נטען כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4.         לבית הדין הסמכות לבחון האם נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה (סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995).

5.         ביום 3/4/12 התכנסה הוועדה, הקשיבה לתלונות המערער ועיינה בחומר הרפואי שהונח בפניה. הוועדה, בהרכב מומחה לאורטופדיה, מומחה לנוירוכירורגיה ומומחה לפסיכיאטריה ערכה למערער בדיקה קלינית, ופירטה את ממצאיה: נמצאו שינויים ניווניים בעצם הפיקה; רגישות דיפוזית בצד הפנימי של ברך ימין; היישור מלא והכיפוף אפשרי עד °110, ללא סימני אי יציבות. הוועדה התייחסה לבדיקת MRI מיום 14/2/11 ולחוות דעתו של ד"ר ברנפלד מיום 25/7/10.

לדעת הוועדה, לאור ממצאי בדיקתה לפיהם אין דלדול בשרירי ירך ימין ואין עדות להגבלה קשה בתנועות ברך ימין - נכותו של המערער הינה בשיעור 10% ולאור עברו, אין מדובר בהחמרת מצב.

6.         הוועדה ציינה בפרק הממצאים הרפואיים, כי היקף ירך ימין גדול מהיקף ירך שמאל בשיעור 1 ס"מ במרחק 15 ס"מ מעל הגבול העליון של הפיקות וכי היקף ברך ימין גדול מהיקף ברך שמאל בשיעור 0.5 ס"מ. לטענת המערער, ממצא זה אינו ברור, והיה על הוועדה להסביר האם הוא מקנה נכות או קשור לתאונה קודמת.

אין בידי לקבל את טענת המערער. הוועדה נימקה נמק היטב כי "אין דלדול בשרירי ירך ימין, משמע שהנזק התוך פרקי מימין אינו בעל משמעות מאחר והיה מצופה מנזק קשה לדלדול משני של שרירי הירך". הוועדה למעשה קבעה כי מאחר שלא נמצא דלדול בשרירי הירך, אין בשינוי בהיקף הירך כדי לתרום לקיומה של נכות. משכך, הנמקת הוועדה ברורה ומפורטת, וטענת ערעור זו נדחית.

7.         גם הטענה שהיה על הוועדה להתייחס למצב קודם ולנמק קביעתה, דינה להידחות. למערער נקבעו בעבר 10% נכות ונוכו 10% נכות בגין מצב קודם, כך שנכותו היציבה נקבעה בשיעור 0% (כעולה מדברי המשיב בדיון ומסעיף 7 לפרוטוקול). המערער עבר ניתוח ארתרוסקופיה בעקבותיו הגיש תביעה להחמרת מצב, שנדחתה. לפיכך, אין מדובר בקביעה חדשה של הוועדה דנן, ולכן אין חובה לנמק קביעה חלוטה קודמת.

8.         לסיום, לא מצאתי ממש ביתר טענות הערעור. כך, למשל, הטענה שהוועדה התעלמה ממסמכים רפואיים. המערער לא הצביע על מסמך רפואי ספציפי ממנו עולה ממצא מהותי שהוועדה לא נתנה דעתה אליו. יוער בהקשר זה, כי בדיון זנח המערער את הטענה לפיה הוועדה לא התייחסה באופן ענייני ומספק לחוות הדעת של ד"ר ברנפלד. אשר לטענה שהוועדה לא פירטה מהו פריט הליקוי המתאים למצבו של המערער - מהחלטת הוועדה עולה כי אין אף ממצא רפואי פוזיטיבי אשר יכול לתרום לקיומה של נכות. לו מצאה הוועדה ממצא שכזה, אורטופדי או נוירולוגי, היה מקום לבקש מהוועדה לקבוע אם יש בו כדי לתרום לנכות, אך אין זה המקרה שבפנינו. על כן, לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה בעניין זה.

סוף דבר:

9.         משלא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי אשר יצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה, קביעות אשר הינן בתחום סמכויותיה הבלעדי של הוועדה.

10.       הערעור נדחה.

אין צו להוצאות.

לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום, כ"ד שבט תשע"ג , ( 4 פברואר 2013) , בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.