פסק-דין בתיק ב"ל 60082-12-12

זוהי תביעה כנגד החלטת הנתבע מיום 20.9.11, לשלול את זכאותו של התובע לקצבת שירותים מיוחדים החל מיום 1.9.10 עפ"י תקנה 6 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (מתן שירותים מיוחדים), התשל"ט - 1978 ( להלן - תקנות הביטוח הלאומי).

להלן עובדות המקרה:

1.         התובע, יליד 1957, זכאי לקצבת נכות כללית בשיעור של 100% .

2.         התובע קיבל קצבת שירותים מיוחדים בשיעור של 100% החל מיום 1.7.08, ובשיעור של 105% החל מיום 1.1.09.

3.         התובע מאושפז במחלקה הסיעודית במוסד "י.פרוכטר בע"מ" ( להלן: המוסד) מיום 12.8.10.

4.         המוסד הינו בית אבות פרטי, המוכר ע"י משרד הבריאות.

5.         התובע נושא במלוא המימון הכספי בגין אשפוזו במחלקה הסיעודית. שהותו של התובע במוסד אינה ממומנת ע"י המדינה, והוא אינו מקבל תמיכה כלכלית בגין שהייתו במוסד.

6.         אין חולק כי, חלק מהדיירים במוסד, העונים על קריטריונים של משרד הבריאות, שהייתם במוסד מסובסדת ע"י משרד הבריאות. התובע אינו נמנה על קבוצה זו של דיירים, ושהותו במוסד הינה כאמור, במימונו הפרטי.

7.         בתאריך 20.9.11 הודיע הנתבע לתובע על שלילת זכאותו לקצבת שירותים מיוחדים החל מיום 1.9.10, וזאת לאור הוראות תקנה 6 לתקנות הביטוח הלאומי.

טענות התובע:

8.         שלילת זכאותו של התובע לקצבת שירותים מיוחדים הינה בניגוד להלכה פסוקה בבג"ץ 5129/92 ליאור קרמן נ' ביה"ד הארצי לעבודה, פ"ד מז(4), 678 ( להלן - בג"ץ קרמן), כפי שנקבעה בדעתו של כב' השופט חשין.

9.         פסיקתו של ביהמ"ש העליון בבג"ץ קרמן יושמה גם בפס"ד בל 1109/08 גולן נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 22.1.09 ( להלן - פס"ד גולן).

10.       בהתאם לפרשנות התכליתית של ההוראה בתקנה 6 לתקנות הביטוח הלאומי כפי שנקבעה בבג"ץ קרמן, משמשלם התובע באופן פרטי בגין שהותו במוסד, והמוסד אינו מקבל כל מימון ממשלתי עבור התובע, הרי ששלילת קצבת שירותים מיוחדים בטעות קשה יסודה.

11.       ביחס לשאלה האם במוסדות לא ממומנים יש לשלם קצבה לזכאי לא היה כב' השופט חשין בבג"ץ קרמן בדעת מיעוט.

12.       אמנם, אחת התכליות של הקצבה הינה לעודד את הזכאי לחיות בקהילה ובקרב בני משפחתו, אולם ישנם נכים שמצבם כה קשה עד אשר אינם מסוגלים בשל מצבם הבריאותי להישאר בביתם. תשלום קצבה לתובע בהיותו מאושפז במוסד לא ממומן אינה מהווה כפל קצבה.

13.       התובע הינו ערירי, גרוש, ללא ילדים וללא הורים וסובל מבעיות בריאותיות קשות ביותר והוכר כנכה בשיעור של 100% ומוגבל בניידות בשיעור של 100%. במקרה דנן, תשלום הקצבה בהיותו  מאושפז במוסד מקיימת גם את התכלית שהנתבע טוען לה והיא להשאירו קרוב לקהילה, שכן הקהילה היחידה בה יכול התובע להתערות הינה במוסד.

טענות הנתבע:

14.       בדין נשללה זכאותו של התובע לקצבת שירותים מיוחדים משהוכח, כי במוסד בו שוהה התובע ניתנים לו שירותי סיעוד ורפואה, וזאת לאור הוראת תקנה 6 לתקנות הביטוח הלאומי.

15.       אין באפשרות הנתבע עם כל ההבנה למצבו של התובע לסטות מהוראתה הברורה של תקנה 6. עמדתו של הנתבע עומדת בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה לפיה, שהות במוסד בין אם ממומנת מכיסו של הנכה או לאו, בין אם האשפוז היה בעל כורחו של הנכה ובין אם מרצונו, עצם האשפוז במוסד שוללת זכאות לקצבת שירותים מיוחדים.