פסק-דין בתיק ב"ל 49676-09-12 - פסקדין

1.         בפני ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995(להלן: " החוק ") על החלטת הועדה הרפואית לעררים(נפגעי עבודה) מיום 1.8.2012. הוועדה לעררים קבעה למערער 30% רפואית בגין פגיעתו מיום 8.11.2003.

טענות הצדדים

2.         טענות ב"כ המערער נשמעו במועד הדיון שנערך בפני הרשם סילורה.

לטענת ב"כ המערער - בועדה מדרג ראשון לא דן פסיכיאטר בטענותיו בתחום הנפשי ולכן בועדת הערר דן פסיכיאטר וקבע את הנכויות. מכאן, שלכאורה המערער "פיספס" ערכאה. לפיכך, עותר המערער לכך שיחזירו את עניינו לועדה מדרג ראשון ויקבעו את הנכויות או שיתנו למערער את האפשרות להגיש ערר בשאלה רפואית. אותו כנ"ל לגבי התחום האורטופדי - דנו בועדה מדרג ראשון ונתנו נכויות זמניות. הערר הוגש על הנכויות הזמניות. ועדת הערר נתנה נכויות צמיתות והמערער פיספס ערכאה. איך הוא יכול להגיש ערר על נכויות הצמיתה כאשר הן ניתנו בועדת ערר?

3.         כנגד טענה זו טען ב"כ המשיב שענין זה הוכרע בבג"צ רז שמעון שם נקבע כי לועדה לעררים הסמכות לדון לגופם של דברים ולבדוק את הנכויות ואין כל מקום להחזיר ענין לועדה מדרג ראשון.

המערער נבדק על-ידי מומחה נפשי אשר קבע את נכותו וכך גם לענין הנושא האורטופדי - המשיב מפנה את ביה"ד לפרוטוקול הועדה מיום 14.12.11 בישיבתה הראשונה ולבדיקה האורטופדית. אין פה מצב של אי התייחסות של הועדה לחומר רפואי או לחוות דעת רפואית המצביעה על נכות גבוהה יותר מזו שקבעה הועדה.

הסמכות לקבוע את אחוזי הנכות מצויה בידי הועדה בלבד והועדה לאחר שהיא בודקת את המערער בדיקה מפורטת, מנמקת את החלטה וקובעת את הנכויות.

4.         ב"כ המערער ביקשה שהות על מנת להודיע את עמדתה ובתגובתה חזרה על טענותיה  כמפורט לעיל.

בנוסף נטען כי, וועדת הערר פעלה בחוסר סמכות עת קבעה נכויות צמיתות לראשונה, נכויות אשר לא נידונו בערכאה הראשונה ובכך למעשה גם בתחום האורטופדי המערער "פספס ערכאה".

            באשר להפנייה לפסק הדין בעניין שמעון רז מציינת ב"כ המערער שמפסק הדין הנזכר עולה תמונה שונה: אף בפסק הדין טענת המערער הייתה כי פספס ערכאה בכל הקשור לקביעת אחוזי נכות. בעניין זה ציין ביה"ד כי " זכות הערעור הינה זכות מהותית ופירושה הוא שכל עניין ידון קודם כל בערכאה ראשונה ורק אחר כך בערכאת ערעור. כל שקובעת תקנה 30 הנ"ל הוא שהוועדה הרפואית לעררים רשאית לדון בעניינים עליהם לא הוגש ערעור. התקנה לא קובעת שהוועדה הרפואית לעררים רשאית לדון בעניין מסויים כערכאה ראשונה" עוד נקבע כי אין זה מן הדין שהוועדה לעררים תקבע דרגת נכות צמיתה במקום שהוועדה מדרג ראשון טרם קבעה ולו פעם אחת את דרגת נכות הצמיתה. משכך, פסק הדין בעניין רז שמעון הורה לביה"ד להחזיר את הדיון לוועדה מדרג ראשון.

5.         המשיב הגיש תגובה מטעמו במסגרתו נטען כי ב"כ המערערת הפנתה בטיעוניה לפסק הדין בעניין רז שמעון אשר ניתן בבית הדין הארצי לעבודה ואילו המשיב הפנה בטיעוניו בטעות לבג"צ רז שמעון, אך המדובר הוא בבג"צ שמעון שטרן (1082/02 וכן 8125/02). המשיב מפנה לסעיף 22 לפסק הדין שם נכתב: " מכל הטעמים שפורטו, אני סבורה, כי הועדה לעררים מוסמכת לדון ולהכריע בעניינים העולים בפניה במסגרת הערר, אף אם לא נדונו ולא הוכרעו בוועדה הרפואית מדרג ראשון, ובכלל זה, רשאית ועדה לעררים, הקובעת את דבר נכותו היציבה של נפגע-עבודה, לקבוע גם את שיעורה ודרגתה של אותה נכות יציבה, זאת - אפילו קבעה הועדה הרפואית בדרג ראשון נכות בלתי יציבה בלבד, לאותו נפגע".

6.         לאור האמור לעיל סבור המשיב שלא נפל פגם משפטי בעבודת הוועדה ויש לדחות את הערעור.

דיון והכרעה

7.         אקדים ואציין כי דין הערעור להדחות. להלן אפרט את נימוקי הכרעתי.

8.         ערעור זה מתמקד בעיקרו בשאלה משפטית אשר הוכרעה בפסיקת בג"צ. אכן, המערער מעלה טענות כבדות משקל ומתאר סיטואציה בה, לכאורה, הוא "מפספס" ערכאה. יחד עם זאת וחרף טענות ב"כ המערערת אזי, כאמור, עניין זה נדון והוכרע בבג"צ בעניין רון שמעון שטרן (בג"ץ 1082/02 8125/02 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין לעבודה ואח', ניתן ביום 21.5.2003).

9.         בפסק הדין הנזכר דנו שופטי בג"ץ בשאלת פרשנותה של תקנה 30 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956. תקנה זו קובעת את גדר סמכותה של הוועדה הרפואית לעררים בדונה בעררים על החלטות של ועדות רפואיות. פסק הדין סוקר את פסיקת בית הדין הארצי לעבודה בנושא ומביא את עיקרי גישות השופטים:

גישה אחת הובעה על-ידי סגנית הנשיא (דאז) השופטת ברק ולשיטתה זכות הערעור היא זכות מהותית ופירושה הוא שכל ענין ידון קודם כל בערכאה הראשונה ורק אחר כך בערכאת הערעור. בגישה זו תומך גם השופט רבינוביץ.

שונה היא גישתו של השופט פליטמן. לדעתו מוסמכת הוועדה לעררים להכריע באופן סופי בערר שלפניה ולקבוע הן את עצם הממצא לפיו הנכות היא נכות יציבה והן את דרגתה של נכות יציבה זו.

דעה שלישית נשמעה מפיו של הנשיא (דאז) השופט אדלר. לדעתו הוועדה לעררים רשאית לדון בשאלת קיומה של נכות זמנית ויציבה וזאת בין אם הוגש ערר על קביעות הוועדה מדרג ראשון ובין אם לאו, אולם הוא מסייג מסקנתו זו בקובעו כי הוועדה לעררים אינה מוסמכת לדון בנכות יציבה לגבי מועד החל לאחר התקופה אשר לגביה ניתנה החלטת הוועדה הרפואית. לגבי מועד זה סבור השופט אדלר כי אין המדובר בדיון מחדש של הועדה לעררים כי אם בדיון ראשוני.