פסק-דין בתיק ב"ל 38739-05-12

2.         טענת הערעור העיקרית היא שהוועדה לא התייעצה עם מומחה בתחום כירורגיית כף היד. המערער הוסיף וטען, כי משהמציא חוות דעת בתחום כירורגיית כף היד, חלה על הוועדה חובת הנמקה מוגברת.

3.         לטענת המשיב, הוועדה קיבלה את האמור בחוות הדעת מבחינה אורטופדית וקבעה למערער נכות בשיעור זהה לזו שקבע המומחה מטעם המערער. בתחום הנוירולוגי, ישנה עדיפות לקביעת הרופא המומחה בתחום הנוירולוגיה, שישב בוועדה ובדק את המערער. נטען, כי החלטת הוועדה מפורטת ומנומקת ולא נפל בה פגם משפטי.

4.         לבית הדין הסמכות לבחון האם נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה (ראו סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995).

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

5.         לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין להידחות.

6.         עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה, כי ביום 19/3/12 התכנסה הוועדה, הקשיבה לתלונות המערער ועיינה במסמכים הרפואיים שהונחו בפניה. הוועדה, בהרכב מומחה לאורטופדיה, מומחה לנוירוכירורגיה ומומחה לריאומטולוגיה, ערכה למערער בדיקה קלינית ופירטה את ממצאיה בסעיף 21 לפרוטוקול.

הוועדה קבעה למערער נכות צמיתה בשיעור 5.95% מיום 1/9/11, לפי הפירוט הבא: 5% נכות בהתאם לסעיף ליקוי 44(4) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, וכן 1% נכות מותאם לפי סעיף ליקוי 35(1)(א) ו- 35(1)(ב), בהתאם לסעיף 14 לתקנות.

7.         אמנם, ההלכה הפסוקה קובעת כי כאשר מוגשת לוועדה חוות דעת אשר ניתנה על ידי מומחה בתחום ספציפי (כגון מומחה לכירורגיית כף יד), על הוועדה להתייעץ עם יועץ רפואי המומחה באותו תחום צר נוסף על החובה לכלול בהרכבה אורטופד מהתחום הרחב (עב"ל 425/99 המוסד לביטוח לאומי - יהודה סעדיה, פד"ע לו 186).

בפני הוועדה הונחה חוות דעתו של ד"ר בויקו, מומחה לכירורגיה של היד, מיום 15/3/12. אין חולק, כי בין חברי הוועדה נמנה רופא מומחה בתחום האורטופדיה, ד"ר קרת, שאינו מומחה לכירורגיית כף יד. אף אין חולק כי הוועדה לא התייעצה עם מומחה בתחום הצר בו עוסק המומחה מטעם המערער. יחד עם זאת, בנסיבות המקרה דנן, לא מצאתי שנפלה טעות משפטית בכך שהוועדה לא התייעצה עם יועץ בתחום כירורגיית כף יד. כפי שטען המשיב בדיון, הוועדה קיבלה את המלצת המומחה מטעם המערער בכל הנוגע לתחום האורטופדי ויישמה את אותו סעיף ליקוי שקבע המומחה ד"ר בויקו, היינו 5% נכות בגין קישיון נוח של הזרת, לפי סעיף ליקוי 44(4). הוועדה לא קיבלה את האמור בחוות הדעת של ד"ר בויקו בתחום הנוירולוגי. בעניין זה, כפי שטען המשיב, עדיפה קביעתו של הרופא הנוירולוג שנמנה על חברי הוועדה, וערך למערער בדיקה קלינית. הוועדה נימקה את קביעותיה באופן ברור המאפשר מעקב אחר הלך מחשבתה, תוך עיגון מסקנותיה בקביעותיה הרפואיות. לפיכך, טענת ערעור זו נדחית.

8.         הוועדה קבעה למערער נכות יציבה מיום 1/9/11, כאשר הנכות הזמנית נקבעה מיום 4/3/11 ועד 31/8/11. המערער טען בהקשר זה כי שגתה הוועדה משקבעה נכות זמנית בתקופת דמי הפגיעה. אין לקבל את הטענה. כפי שעולה מפרוטוקול הוועדה (סעיף 8), שולמו למערער דמי הפגיעה מיום 27/2/11 ועד 3/3/11, כך שהנכות הזמנית נקבעה לאחר תום תקופת דמי הפגיעה.

9.         גם הטענה שהוועדה התעלמה מכך שהמערער מועמד לביצוע ניתוח - דינה להידחות. על פי פרוטוקול הוועדה, נרשם כי המערער "ממשיך לקבל טיפול רפואי", וצוין "מומלץ לניתוח". גם בסעיף 20 לפרוטוקול נרשמו תלונות המערער, וצוין כי הוא "מוזמן לניתוח". על כן, אין לומר שהוועדה לא נתנה דעתה לכך וטענת ערעור זו נדחית.

10.       לסיום, לא מצאתי ממש גם ביתר טענות הערעור. כך, למשל, לא ברורה הטענה שהוועדה לא התייחסה לצלקת ניתוחית, שעה שגם המומחה מטעם המערער, ד"ר בויקו, לא המליץ בחוות דעתו על נכות בגין הצלקת. אשר לטענה שהוועדה לא התייחסה לנימוקי הערר ולמסמכים שצורפו לערר - לא זו בלבד שבסעיפים 18 ו- 19 לפרוטוקול צוין כי מכתב הערר מיום 8/2/12 והמסמכים הרפואיים שצורפו לו עמדו בפני הוועדה, אלא שהמערער לא הצביע על מסמך ספציפי אליו הוועדה לא התייחסה. נחה דעתי כי במקרה דנן הפרוטוקול ברור וניתן ללמוד ממנו, כי הוועדה עיינה בחומר הרפואי שהונח בפניה.

11.       לאור כל האמור, הערעור נדחה.

אין צו להוצאות.

לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום, כ"ז טבת תשע"ג, (09 ינואר 2013 ) , בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.