פסק-דין בתיק ב"ל 14577-04-12

2.         טענת הערעור היא שהוועדה לא פירטה את טווחי תנועות עמוד שדרה צווארי, והסתפקה בקביעה לאקונית לפיה הבדיקה תקינה. לשיטת המערערת, במצב דברים זה לא ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה של הוועדה ובית הדין לא יכול לבקר את החלטתה.

3.         לטענת המשיב, פריט הליקוי הדן בעמוד שדרה צווארי אינו מפרט טווחי תנועה, ומשכך אין חובה על הוועדה לפרט את הטווחים שמצאה בבדיקתה, אלא לציין האם קיימת הגבלה אם לאו, וככל שנמצאה הגבלה לציין איזו. נטען, כי קביעות הוועדה ברורות ולא נפל בהחלטה פגם משפטי.

4.         לבית הדין הסמכות לבחון האם נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה (ראו סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995).

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

5.         לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין להידחות.

6.       עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה, כי ביום 6/2/12 התכנסה הוועדה, הקשיבה לתלונות המערערת ועיינה במסמכים הרפואיים שהונחו בפניה. הוועדה, בהרכב מומחה לאורטופדיה, מומחה לנוירולוגיה ומומחה למחלות פנימיות, ערכה למערערת בדיקה קלינית ופירטה את ממצאיה בסעיף 21 לפרוטוקול. לגבי תנועתיות עמוד שדרה צווארי ציינה הוועדה את ממצאי הבדיקה: הטיה לצדדים, תנועה סיבובית, יישור - מלא, כיפוף קדמי ללא הגבלה. הוועדה עיינה בצילום עמוד שדרה צווארי מיום התאונה, וציינה כי לפי דו"ח חדר מיון אין עדות לחבלה גרמית. הוועדה סיכמה וקבעה, בהסתמך על בדיקתה הקלינית, כי אין עדות להגבלה בתנועה, עמוד שדרה צווארי ללא קיפוח נוירולוגי. לפיכך, לדעת הוועדה לא נותרה נכות.

7.         בחינת ממצאים רפואיים ותרגומם לדרגת נכות הינה בסמכות ייחודית של הוועדה הרפואית לעררים, לה הידע הרפואי והכלים המקצועיים. בית הדין לא יתערב בשיקול דעתה, וקביעת הוועדה בדבר דרגת נכות מחייבת את בית הדין, שכן סמכותו של בית הדין במסגרת ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים היא בשאלה משפטית בלבד. משכך, שומה על בית הדין לבחון האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה.

אין כל הוראה שבדין המחייבת את הוועדה לערוך את הבדיקה בדרך לה טענה המערערת. בהקשר זה מקובלת עלי טענת המשיב, כי פריט הליקוי הרלוונטי שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 [פריט 37] אינו מפרט טווחי תנועה. לכן, אין לומר כי הוועדה מחויבת לבדוק קיומה או העדרה של הגבלה בתנועה על דרך של ציון טווחי התנועה במעלות או ס"מ דווקא. לפיכך, מקובלת עלי טענת המשיב כי הוועדה פעלה כדין.

8.         לאור כל האמור, הערעור נדחה.

אין צו להוצאות.

לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום, י"ז טבת תשע"ג, (31 דצמבר 2012 ) , בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.