א
בית משפט השלום חיפה
|
8287-04
23/01/2008
|
בפני השופט:
חנה לפין- הראל
|
| - נגד - |
התובע:
1. אברהם דני
2. אברהם אברו
3. אברהם איילה
עו"ד כהנא ישראל
|
הנתבע:
עו"ד מדינת ישראל- משרד החינוך התרבות והספורט
עו"ד גלס רפי
|
| פסק-דין |
התובע אברהם דני יליד
1988, היה תלמיד בבי"ס התיכון המקיף החדש ע"ש יצחק רבין בקריית ים בשנת
2001 (להלן:"התובע או דני").
במסגרת פעילות בית הספר יצא התובע יחד עם שאר התלמידים בכיתתו וכיתות אחרות מקבילות, לפעילות במרכז הדרכה "בשדה רשף" אשר בהרצליה (להלן:"רשף").
מחנה רשף הוא מרכז הדרכה אשר אחראים לו גם משרד החינוך והתרבות וגם עיריית הרצליה.
במקום נעשות פעילויות רבות, וכהגדרתו הוא משלב בדרך יחודית חוויה חינוכית לימודית וערכית בנושא השרון והעפלה. כך נאמר בעלון של המחנה -
נ/10 א'.
עוד נאמר בעלון זה, כי הפיקוח על הפעילות והתכנים במקום הינו של משרד החינוך והתרבות מנהל חברה ונוער, בשיתוף אגף חינוך ורווחה בעיריית הרצליה -
צד ג'.
ההדרכה במקום ניתנת על ידי צוות מקצועי, משולבות בו מורות חיילות אשר עברו הכשרה מיוחדת לתפקיד.
כאמור, התובע ביחד עם תלמידים אחרים, ובליווי מורות בית הספר יצא לפעילות במחנה בתאריך
21.3.01.
במועד זה, התקיימה פעילות מסוג
"אש לילה" ומטבע הדברים היא אף התקיימה בשעות הערב המאוחרות.
במהלך פעילות זו, נפל התובע ונפגע בידו השמאלית. התובע נלקח לבית החולים מאיר בכפר סבא, שם הושמה ידו בגבס. התברר, כי חיבור השבר לא היה כראוי ובבית החולים רמב"ם בחיפה לשם הגיע התובע לאחר שחזר לביתו, בוצע שחזור וגבס חדש והתובע היה מאושפז 3 ימים.
אף על פי כן נותרה הגבלה בידו של התובע.
ד"ר גורדון מטעם התובע העריך את נכותו של התובע ב-
19%:
10% בגין חיבור שלא צלח ו-
10% בגין איבוד פרונציה באמה השמאלית.
ד"ר וייס מטעם הנתבעת סבר כי שיעור הנכות המתאים הוא
10% בלבד,בגין החיבור שלא צלח ואיבוד הפרונציה.
הצדדים חלוקים על נסיבות התאונה, ומכאן על עניין חבות הנתבעת אם קיימת, חבות צד ג' אם קיימת, ושיעור הנזק, היה ותיקבע חבות לנתבעת ו/או לצד ג'. בנוסף חלוקים הצדדים לעניין האשם התורם אם ישנו של התובע.
לעניין נסיבות התאונה העיד, התובע עצמו, והמורה הגב' בן חור - באופן חלקי כפי שיפורט.
גרסתו של התובע בתמצית היא, כי בזמן פעילות
"אש לילה" הוא והתלמידים האחרים קיבלו הוראה להתחרות ביניהם על מציאת דגלים, ותוך כדי המשחק אחד התלמידים רדף אחריו והוא נפל ושבר את ידו.
תפקידו היה לחפש את הדגל, אמרו לו שצריכים להתחבא, חברו מהקבוצה השניה ראה אותו, רדף אחריו והוא החל לרוץ - כך נאמר בתצהיר ת/1:
"קבוצה אחת - בה אני הייתי - היתה צריכה למצוא הדגל שהוחבא בחורשה. הקבוצה השניה היתה אמורה לגלות את הקבוצה הראשונה ולמנוע ממנה להגיע לדגל.
במהלך הפעילות ובעת ריצה, היה חשוך בחורשה, ואני נתקלתי בענף של עץ או בשורש בולט של עץ שהיה על האדמה ונפלתי".
התובע לא זכר, כי קיבל הוראות שצריך ללכת לאט ובשקט, כדי שלא ישמעו אותם כיוון שזה בלילה. כך גם לא שמע את ההוראות של מנהל המחנה דב כי אסור לרוץ, אלא צריך ללכת בשקט ובזחילה, הוא אפילו לא יודע מי זה דב כי לא ראה אותו. התובע לא זכר אם היו חיילות מדריכות והתובע הכחיש את הטענה כי הוא פשוט רץ אחרי נער אחר מעד ונפל.