אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק א 75222/04

פסק-דין בתיק א 75222/04

תאריך פרסום : 26/12/2007 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
75222-04
02/09/2007
בפני השופט:
אבי זמיר

- נגד -
התובע:
חיים יצחק
עו"ד ע. קויפמן
הנתבע:
1. י.ג.סלפטר (1983) בע"מ
2. אררט חברה לביטוח בע"מ
3. אריה חברה לביטוח בע"מ

עו"ד ש. לב-ארי
פסק-דין

כללי

1.         בפנינו תביעת נזיקין בגין תאונת עבודה, שארעה לתובע בעת עבודתו אצל הנתבעת  1 (להלן: "הנתבעת"), עסק העוסק בין היתר במתן שירותי תיקון לכיריים גז. הנתבעת 3 היא המבטחת של הנתבעת. הנתבעת 2 היא חברה לביטוח, אשר הנפיקה פוליסת ביטוח חיים ונכות לתובע למקרה תאונה וכן ביטוח השלמה לאובדן כושר עבודה במקרה של תאונה (נתבעת זו העלתה טענת התיישנות; דומה כי התביעה נגדה נזנחה בסיכומי התובע, ודינה להידחות). כאמור, התובע שימש כטכנאי שרות למכשירי בישול בגז אצל הנתבעת, וביום 27.1.00 נפגע בתאונת עבודה, לאחר שנחתך באצבעותיו ממוצר ששווק על ידי הנתבעת, שאותו נדרש לתקן (להלן: "האירוע" או "התאונה").

            התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי והתובע קיבל תגמולים בהתאם. מומחה מטעם בית המשפט (דר' ערן לין, שמונה לאור הפער בין חוות דעת מומחי הצדדים), קבע כי לתובע נותרה נכות אורטופדית של 9.75%.

            הדיון בתיק זה פוצל, כך ששאלת האחריות התבררה תחילה.

טענות הצדדים

2.         התובע טוען כי הנתבעת כשלה כלפיו באי נקיטת אמצעי זהירות סבירים, אי מתן הדרכה מתאימה, העדר שיטת עבודה בטוחה ואי אספקת כלים מתאימים.

3.         הנתבעת, מעבר להכחשה כללית של תאור התאונה והעלאת הטענה כי נסיבותיה כלל לא הוכחו בעדותו היחידה של התובע, טוענת כי מלוא האחריות לאירוע רובצת לפתחו של התובע וכי לא הפרו חובה כלשהי כלפיו. לחלופין נטען, כי אשמו של התובע ניתק את אחריותה של הנתבעת לאירוע (ככל שהייתה), ולחלופי חלופין, יש לקבוע כי אשמו התורם של התובע עולה כדי שיעור של 70%.

נסיבות התאונה

4.         עדותו של התובע אינה "עדות יחידה" באשר לעצם התרחשותה של תאונה, מאחר והיא נתמכת במסמכים רפואיים ואחרים. מעיון בדו"ח האשפוז של התובע ביחידה לכירורגית כף היד עולה כי: "בן 28, התקבל באופן דחוף בשל חתך עמוק באצבע 5 יד שמאל עם קרע של עצב דיגיטלי אולנרי וקרע של גיד מישר של אותה האצבע בזמן עבודתו... מהלך ודיון: ביום קבלתו נותח בהרדמה איזורית ובוצע תפירה של העצב והגיד החתוכים. מהלך לאחר ניתוח תקין...". בתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה מצוין: "ההתעסקות בשעת הפגיעה: חבלת שריר. תיאור התאונה: בזמן עבודה... חתך ביד שמאל. היה מאושפז בבי"ח תל השומר יומיים". המדובר בשני מסמכים אותנטיים וסמוכים למועד האירוע שיש בהם כדי להצביע על כך שהתובע אכן נחתך מהכיריים במהלך עבודתו. הנסיבות המדויקות ומשמעותן היא עניין לבירור נפרד.

5.         בכתב התביעה נטען כי: "בתאריך 27/10/00  נשלח התובע ע"י הנתבעת 1 במסגרת עבודתו אצל הנתבעת 1 ועפ"י הנחיות מנהל העבודה מר אריק פנחס...במהלך תיקון הכיריים במטבח שבמקום הארוע, בערך בשעה 09:15, תוך כדי החלפת ברז הגז בכיריים שלף התובע את המשטח העליון של הכיריים העשויים נירוסטה ובעת שעסק בשיחרור הברז הספציפי אותו היה צריך לתקן, כשיד שמאל אוחזת את המפתח החליקה היד עם המפתח ופגעה בקורת הכיריים ונחתכה" (כתב תביעה, ס' 4-5). גרסה דומה מופיעה בתצהיר עדותו הראשית של התובע: "אני טוען כי בתאריך 27.10.00 נשלחתי ע"י הנתבעת 1 במסגרת עבודתי אצל הנתבעת 1 ועפ"י הנחיות מנהל העבודה שלי, מר אריק פנחס, הגעתי הישר מביתי לבית הלקוחה... לבית משפ' חנה ודב רובין, להלן "מקום הארוע", שם היה מותקן כירים גז נירוסטה דגם t-753-5. אני טוען כי במהלך תיקון הכיריים במטבח שבמקום הארוע... תוך כדי טיפול בכיריים שלפתי את המשטח העליון של הכירים דגם T-753-s העשויים נירוסטה, ובעת שעסקתי בשיחרור הברז הספציפי אותו הייתי צריך לתקן, בעוד ידי השמאלית אוחזת את המפתח החליקה ידי השמאלית עם המפתח ופגעה בקורת (דופן) הכיריים שהייתה חדה כתער וידי נחתכה בו במקום." (שם, ס' 7-8).

            לא מצאתי סיבה לפקפק בגרסה העובדתית, בסך הכל העקבית, של התובע בדבר אופן פציעתו. הוא אמנם לא זימן לעדות מי מבני משפחת רובין שהזמינו את התיקון, אך קשה להניח שאלו עמדו ו"הסתכלו לו לתוך הידיים" תוך כדי עבודה וראו בדיוק את רגע הפציעה.

פירוט הטענות

6.         התובע ממקד את טענתו בכך שלא הוכשר לתקן מכשיר מסוג הדגם הספציפי שממנו נפצע, שכן: "בהיות הדגם הספציפי דגם חדש שיצא כחודש לפני הארוע לשוק וטרם הזדמן למחלקת השרות לתת שירות ללקוחות שרכשו דגם זה, לא הכשירה הנתבעת 1 את העובדים ולא העבירה להם נוהלי עבודה ובטיחות מיוחדים בקשר לדגם הספציפי, ויוער, שדפנותיו חדים במיוחד. בהיות הדגם חדש, הנתבעת 1 לא ציידה את התובע בעזרים וכלים מתאימים לביצוע עבודתו אצל לקוחותיה ובידע מתאים (הדרכה) לכיריים הספציפיים. בהיות הדגם חדש וטרם נודע לעובדי הנתבעת הסיכונים הצפויים בעבודתם עם דגם זה, היה על הנתבעת 1 להורות על משלוח צוותות תיקונים." (שם, ס' 12 א'-ג').

7.         התובע הוסיף והעיד כי: "ש. טיפלת וביצעת התקנות ותיקונים לפני כן בכיריים מהסוג הזה? ת. תיקונים ביצענו בכיריים, לא בדגם הזה. התקנות ביצענו- כן גם בדגם הזה. ש. אתה אומר לי עכשיו שאתה מעולם לא ביצעת תיקון בדגם הזה? ת. מעולם לא ביצעתי את התיקון הזה הספציפי בדגם הזה. להחליף בורג מלמעלה זה לא נקרא תיקון. יש בכיריים האלה דגם טורבו, יש חיישן טורבו ומעולם לא ידענו שיש חיישן שונה כזה, לכן לא תיקנתי את התקלה הזאת חד משמעית, חותם על זה. ש. מה התיקון לתקלה שהיית צריך לבצע? ת. עד כמה שאני זוכר... עבור ברנר שכשלוחצים על הגז ועוזבים הברנר היה כבה... ש. ספר איך קרתה התאונה? ת. ... נשלחתי לבית הלקוחה מכיוון שהברנר לא נתפס. ציידו אותי בחלק מסוים... פירקתי את הכיריים לשני חלקים, הנחתי בצד, אני עומד מול הכיריים, את המכסה הנחתי בצד ליד הקיר. הגעתי לאמבטיה של הכיריים, כל הברנרים מונחים והטורבו במרכז. לקחתי את המפתח על מנת לשחרר את... אם היה לי ידוע מוקדם לא הייתי עושה את הטעות, מכיוון שהחיישנים לא תואמים ציידו אותי בחלק לא מתאים. בגלל שלא ידעתי ניסיתי לשחרר את הברז והמפתח החליק. יש בריבוע של הכיריים פח מגולוון שעשה לי חתך באצבעות. אם היו שמים לייסט כמו בתנורים אחרים זה לא היה קורה. לשאלת בית המשפט, כאשר נגלית האמבטיה אני רואה את השוליים מהפח. ש. המקרה הזה אירע בזמן שעסקת בשחרור אחד מברזי הגז? ת. מה זה שחרור? עבדתי על הברז, כן. לא הייתי צריך לעשות את זה, כי החיישן נשלף. ש. הפעולה הייתה כשהיית בזמן שחרור בורג? כן. " (פרוטוקול, עמ' 16-19). אם כן, משמעותם של דברים היא שהתובע יצא והגיע לבצע תיקון בחיישן המצוי בכיריים גז מדגם חדש יחסית אותה עת, דגם שלגרסתו לא הוכשר מעולם להעניק לו טיפול, בשונה מדגמים אחרים שלגביהם כן היה בעל ניסיון טכני. התקנות לגבי דגם זה ביצע התובע. מן האמור עולה גם כי התובע הגיע לתקן תקלה כשהוא מונחה באופן שגוי, מאחר וברשותו היה חיישן שאינו מתאים לדגם ספציפי זה שכן בדגמים אחרים הוא נשלף ואילו כאן נזקק לשחרור אחד מברזי הגז, ותוך כדי פעולה זו החליקה ידו ונחתכה. לשיטת התובע מדברים אלו עולים שני כשלים: האחד הוא שהגיע לתיקון כשאינו מתודרך כיצד לבצעו, תיקון שהוא אף מוטעה ביסודו; השני, הוא לא עבר הכשרה קודמת, ספציפית לדגם זה, כדי לעמוד על סכנת אותו פח מגולוון שעליו החליקו האצבעות ונחתכו.  

8.         בסוגיית העברת נהלי בטיחות מטעם הנתבעת הצהיר הראל אברבנל (עובד נוסף של הנתבעת, שכבר לא עובד בשרותה) כי: "לא אני ולפי מיטב ידיעתי משיחה עם טכנאים אחרים בחברה אף לא אחד מטכנאי החברה עבר קורס או הכשרה כלשהי לעניין הבטיחות בטיפול בכיריים הגז דגם T-753-S . לא קיבלנו הנחיות ממומחה בטיחות שיורה לנו כיצד לטפל במכשירים על מנת שלא ניפגע בזמן התיקון. אני ועד שני טכנאים נשלחנו לפי מיטב זכרוני בשנת 1993/4 להשתלמות בת 4 ימים לצרפת ללמוד את מוצרי החברה החדשים... כל טכנאי, תהא התמחותו אשר תהא, ללא אבחנה בהתמחותו, יצא לתקן תקלות גז מתוך הידע המקצועי אישי שלו. לעניין בעיות ותקלות במוצרי גז הסבירו לי במעבדה". (תצהיר עדות ראשית, ס' 8-10).  לעניין הדמיון בין המכשיר שממנו נפגע התובע לבין מכשיר מדגם קודם, אשר בנוי בצורה דומה בעיקרה, העיד אברבנל כי: "ש. מפנה לסעיף 8. הסבר איך הלכת להתקין או לתקן מכשירים בלי הדרכה? ת. במקרה הזה אני ועוד שני טכנאים היינו בחו"ל בקורס ושם הראו לנו את הדגמים שהיו אמורים להגיע לארץ ואני במקרה ראיתי את הדגם הזה שם. בארץ עשו להם הדרכה קצרה, זה אותו מכשיר, יש תוספת של חיישנים. ש. ההתקנה זהה? ת. התיקון לא זהה כי יש את החיישנים. ההתקנה זהה. ש. לפני זה היה דגם קודם שנקרא 750? ת. כן. ש. הדגם זהה למעט המבער המרכזי? ת. יש מבער טורבו גדול ויש חמישה חיישנים. ש. תסכים איתי שההתקנה והתפעול של המכשירים זהה? ת. לא, צריך ללחוץ כמה שניות עד שהחיישן יתפוס. הכיריים בנויות אחרת." (פרוטוקול, עמ' 14).  באשר לסוגיית החניכה וההדרכה המקצועית העיד כי: "ש. אני אומרת לך שעם כל הגעה של עובד לחברה הוא עובר השתלמות על ידי אריק פנחס? ת. הוא מסביר לנו איך לעבוד, מה לעבוד. ש. נכון שרק שאריק חושב שעובד עבר הכשרה ומבחנים רק אז הוא יוצא לעבוד בשטח? ת. כן. ש. בעצם אריק הוא בודק ומוודא שהעובדים עובדים בצורה נכונה ומתקן טעויות אם יש? ת. כן, תמיד מתייעצים איתו, הוא מדריך אותם. אם צריך אחד עוזר לשני. ש. אני אומרת לך שבמהלך העבודה בחברה כטכנאי עברת הדרכות מרוכזות גם על ידי אלונה וגם על ידי אריק? ת. כשמגיע דגם חדש מראים לנו אותו, אבל לא מסבירים ולפי הידע והניסיון שלנו צריך להתמודד עם הבעיה של הכיריים. מגיעים כמה דגמים יחד וממש לא מספיקים לראות אותם. ש. כל אחד מהטכנאים ביצע התקנה באולם התצוגה? ת. לא, רק אמרו לנו את הדגם של הכיריים. ההתקנה בעיקרון אותה התקנה בכל הדגמים. כשיש בעיה בתיקון- מתייעצים או מביאים למעבדה ואז אם יש משהו שלא מבינים אז הוא מראה לנו, מסביר לנו." (פרוטוקול, עמ' 13-16).

9.         אל מול טענות התובע הביאה הנתבעת דברים מפיה של גב' אלונה פנחס, אשר עובדת אצל הנתבעת בתפקיד ניהולי. בתצהירה ציינה כי: "במסגרת ההדרכה הניתנת לעובדים הטכנאים בחברה, משתלמים העובדים במעבדה במשך פרק זמן מסוים עד אשר ביצועיהם מספקים את מנהל השירות ורק אז הם מורשים לצאת לבתי לקוחות על מנת לבצע תיקונים. כנוהל בחברה, ניתנות לכל העובדים הוראות בעל פה, כאשר עיקרן הוא שיש לבצע את העבודה בזהירות רבה ובצורה מדויקת..." (תצהיר עדות ראשית, ס' 4-5).  בעדותה העידה כי: "ש. בתאריך 27.10.00 מה היה תפקידך? ת. אני אחת הבעלים בחברה. לא בעלים רשום, אלא הבת של הבעלים. בתקופה ההיא עבדתי במח' שירות והייתי אחראית גם לחלק מהדברים שנעשו בשיווק..." (פרוטוקול, עמ' 26). לסוגיית מתן הנחיות הטיפול במוצרי החברה השיבה: "ש. את נותנת הוראות לתובע באופן ספציפי? ת. חלק מהתפקיד. לא את כל ההוראות. מנהלו הישיר הוא אריק פנחס, בעלי, שהוא מנהל השירות הארצי... ש. התובע טוען שהוא לא קיבל קורס הדרכה, לא נשלח לחו"ל ללמוד על המכשיר כמו אחרים והוא גם נשלח בלי "גלגל הצלה" לתקן את המכשיר, שגם היה חדש יחסית. מה את אומרת על כך? ת. שוב, למיטב זכרוני, זה לא היה דגם חדש. היה לו ניסיון בדגמים רבים. עובד שעובד שנים בחברה לא יכול לומר שלא היה לו ניסיון ושהדגם הזה שונה מהותית. הדגמים די דומים, כיריים בנויות מרכיבים די זהים. את ההדרכה הראשונית הוא קיבל במעבדה ולא באמת "נזרק למים". ש. אני אומרת לך שהדגם הזה חדש לחלוטין, לפחות בזה שיש לו חיישנים וברזי בטחון. זה נכון? ת. לא נכון, היו דגמים קודמים עם ברזי בטחון. לפני הדגם המדובר היה 496 ולפניו 495, שהיו להם ברזי בטחון וגם חיישנים. ש. ש. מפנה לסעיף 4 לתצהירך. כשכתבת את זה, האם עשית בדיקה והוא קיבל הדרכה הניתנת לעובדים? ת. כן, בדקתי עם אריק. אין טכנאי שיוצא החוצה מבלי לעבור הדרכה במעבדה. אריק זוכר במפורש. ש. נכון שלדגם הזה שלחתם טכנאים לצרפת? והיה כאן עד שסיפר זאת? ת. אותם עובדים נשלחו כצ'ופר. המעבדות כאן טובות אולי אפילו יותר... תוכלי לתת דוגמאות של מכשיר שמבחינה זו הוא זהה? ת. לפני התאונה היו שניים או שלושה טיפולים של איציק במכשיר זהה. בדקתי זאת." (שם, עמ' 26-28).  

עוולת הרשלנות

10.       אחד מפסקי הדין היותר מצוטטים בהקשרים של תאונות עבודה ואשם תורם הוא ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם, פ"ד לח (1) 72 (1984) (להלן: "עניין רמדה"). באותה פרשה דובר בהחלקה של עובד בכיר על שמן במטבח. חובת הזהירות, המושגית והקונקרטית - הוכרה: "הימצאותו של שמן על רצפתו של מטבח היא בבחינת סכנה "בלתי רגילה". טיבו של שמן, שהוא יוצר סכנת החלקה חמורה ביותר, שאינה נמנית עם הסיכונים "הרגילים", הנובעים מעצם פעילותו הרגילה והיום-יומית של אדם, הגם שפעילות זו נעשית במטבח. עובדת מציאותו של השמן במטבח דווקא אין בה כדי לשנות את מהות הסכנה, אותה הוא יוצר. גם מבחינה ערכית תראה החברה במפגע הנ"ל משום סכנה חמורה לשלמותו הפיסית של המחליק, ולכן היא תנסה למנוע סכנה זו על-ידי חיובו של מזיק פוטנציאלי, כמו המעביד במקרה שלפנינו, בנקיטת אמצעים סבירים. כאמור, לעניין קביעת חובת הזהירות יש לקחת בחשבון, מי הוא אותו אדם, שכלפיו אנו שוקלים הטלתה של חובה זו. דומני שאין לומר, כי לגבי טבח סכנת החלקה על שמן היא סכנה "רגילה", בבחינת חלק טבעי של עבודתו ותיפקודו במטבח, הגם שייתכן, כי מפגע כזה כבר נוצר בעבר במטבח. שמן על רצפת מטבח הוא גורם חיצוני, שאינו מצוי שם דרך קבע ואשר הופך סכנת החלקה "רגילה", עקב פעילות שגרתית במטבח, לסכנה "בלתי רגילה". כאן המקום להעיר, כי לשאלת מודעותו של טבח לאפשרות קיומה של סכנה כזו יכולה להיות השפעה בקביעת אשם תורם מצדו, ולכך נתייחס בהמשך הדברים. לסיכום שאלה זו נאמר, כי לאור העובדה, ששני היבטיו של מבחן הצפיות הקבוע בסעיף 35 הנ"ל מתקיימים, יש לקבוע, כי המערער חב חובת זהירות כמעביד כלפי המשיב... האם הפר המערער את חובת הזהירות המוטלת עליו? חובתו של מזיק היא לנקוט אמצעי זהירות סבירים, וסבירות האמצעים תיבדק על-פי אמת מידה אובייקטיבית: כיצד היה נוהג אדם סביר בנסיבות העניין. כיוון שבכל מקרה הנסיבות שונות, הרי שאמצעי הזהירות חייבים לעמוד ביחס מתאים לסיכון, שנוצר בנסיבות הספציפיות... במטבחו של המערער הונהגו סדרי הניקיון הבאים: במטבח נמצאו באופן קבוע 6 פועלי ניקיון והאחראית עליהם - ה"שף סטיוארט". המטבח נשטף ונוקה ביסודיות פעמיים ביום, בשעה 00: 11בבוקר ובשעה 00: 16אחר הצהריים. כמו כן, נוקה המטבח באופן שוטף במשך כל היום באופן כזה, שכאשר הופנתה תשומת לבם של פועלי הניקיון - אם על­ידי ה"שף סטיוארט", אם על-ידי השף ואם על-ידי עובד מטבח אחר - ללכלוך שהצטבר, כי אז היה ניגש פועל ומנקה לכלוך זה... כאמור, לא ניתן למנוע לחלוטין הימצאותם של מים או שמן על רצפת המטבח. אולם סכנת ההחלקה בגינם תצומצם, אם בדיעבד, לאחר שנשפך השמן, יפוזר עליו חומר סופג כדוגמת מלח, חול או נסורת, או, במקום מועד להחלקה, כגון אזור כיור הרחצה ומחבת הטיגון, יפוזרו האמצעים הללו באופן קבוע מראש, ולא רק אחרי שמתגלה מפגע זה או אחר..." (עמ' 77 - 79).

11.       אין חולק כי חובתו של המזיק היא לנקוט אמצעי זהירות "סבירים", ואחריותו מתגבשת, רק אם לא נקט אמצעים אלה. סבירותם של אמצעי הזהירות נקבעת על-פי אמות מידה אובייקטיביות, ורמת הזהירות נקבעת, למעשה, על-פי שיקולים של מדיניות משפטית. כך בין היתר, נערך "איזון" בין גודל הסכנה מזה והיעילות והמעשיות שבנקיטת אמצעי מניעה מזה; "עלויות מניעת הסיכון" אל מול "תוחלת הנזק". ככל שתוחלת הנזק תהא גבוהה יותר מעלויות מניעת הסיכון, כך תטה יותר הכף לסווג את פעולות המניעה במתחם הפעולות "הסבירות", שחובה על מזיק לנקוט.

12.       מכאן ברור, כי אחריותו של מעביד איננה אחריות מוחלטת. אירוע דוגמת זה נשוא התביעה מחייב הוכחת "אשם" כתנאי לפסיקת פיצוי. לא מעט נפסק, כי "רבים הם הסיכונים החזויים שאינם מטילים אחריות בנזיקין. גם במסגרת עוולת הרשלנות, יש וסיכונים חזויים אינם מטילים אחריות, אם משום שאינם מבססים "חובת זהירות", אם משום שאינם מבססים סטייה מסטנדרט הזהירות הנדרש ואם משום שלא מתקיים הקשר הסיבתי הנדרש" (ע"א 3124/90 סבג נ' אמסלם, פ"ד מט (1) 102, 111 (1995)).

            ודוק - אין חולק בדבר קיומה של "חובת זהירות מושגית" של מעביד כלפי עובדו; שאלה לעצמה היא, האם קיימת "חובת זהירות קונקרטית", והאם הופרה חובת הזהירות המתחייבת בנסיבות העניין והמקרה. כדברי הפסיקה: "אין הדין מטיל חובת זהירות קונקרטית בגין סיכונים סבירים. חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון. הדין מבחין בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי סביר. רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית. ומהו סיכון בלתי סביר? הסיכון הבלתי סביר שבגינו מוטלת חובת זהירות קונקרטית הוא אותו סיכון אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתירה, באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו" (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז (1) 113, 127 (1982)). בהקשר זה ברור, כי "חיי היומיום מלאים סיכונים, אשר לעתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים ישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כענין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת. סיכונים אלה, סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון... השאלה אינה אם הניזוק קיבל את הסיכון, אלא אם כענין של מדיניות משפטית, יש להטיל על המזיק חובת זהירות קונקרטית בגין אותו סיכון. גם אם יבוא הניזוק ויוכיח כי לא הסכים ולא קיבל אותו סיכון - לא יישמע. עניין לנו לא בקבלת סיכונים אלא בהטלת אחריות. אכן, מי שהולך בדרך או יורד במדרגות עשוי לעתים למעוד ולהתחלק. "הנפילה או ההתחלקות היא תופעה רגילה בחיים" (השופטת בן פורת בת"א 277/59פ(מ) ל"ח 101, 108). אלה הם סיכונים סבירים אשר יש להכיר בהם ולחיות עמם בחיי היומיום. ההולך לבית מרחץ אינו יכול להתלונן על שהרצפה חלקה (ע"א 683/71 הנ"ל), והמתנדנד בנדנדה אינו יכול להתלונן על נזק הנובע מסיכונים שהם טבעיים לאותה נדנדה (ראה Purkis V. Walthamslow B.C. (1934) 151 L.T. 30 (K.B.)), המשחק עם כלב עשוי להשרט (Lee V. Walkers (1940) 162 L.T. 89), והרוכב על סוס עשוי ליפול ממנו" ( שם, בעמ' 126).

הדין מכיר, אם כן, בקיומה של חובת זהירות מושגית ביחסים שבין הניזוק לבין המזיק; זהו תנאי הכרחי, אך לא מספיק, לקיומה של האחריות בעוולת הרשלנות. עדיין קמה ועומדת השאלה הנוספת, אם בין המזיק הספציפי לבין הניזוק הספציפי, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, קיימת חובת זהירות קונקרטית בגין הנזק הספציפי שהתרחש. בעוד שבמסגרת חובת הזהירות המושגית השאלה הנשאלת היא אבסטרקטית; הבחינה מנותקת מעובדותיו הקונקרטיות של אירוע ספציפי, ניצבת חובת הזהירות הקונקרטית, שבמסגרתה מתחשב בית המשפט בעובדותיו המיוחדות של המקרה.  

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ