התביעות והצדדים לה
1. בפני שתי תביעות ששמיעתן אוחדה הנוגעות לאירוע הצפה מיום 21.1.03 ברח' הסדנאות בהרצליה פיתוח (להלן : "האירוע").
באותו אירוע, החנו שני נהגים, הגב' עינב ניסים ומר אייל רוט, התובעים מס' 1 בכל אחת מהתביעות, (להלן : "
הנהגים"), את רכביהם ברח' הנ"ל.
הרכבים היו מבוטחים בעת האירוע אצל התובעת 2, חברת ביטוח ישיר אי.די.איי חברה לביטוח בע"מ (להלן : "
ביטוח ישיר").
2. יום האירוע היה יום גשום מאוד, וכאשר שבו הנהגים לרכביהם מצאו כי אלה הוצפו במי גשם.
ביטוח ישיר פיצתה את הנהגים בגין הנזקים אשר נגרמו לרכביהם בעקבות האירוע, וסכומים אלה, ביחד עם הנזקים העקיפים אשר נגרמו לנהגים (השתתפות עצמית, הפסד הנחת העדר תביעות וכו'), הם אלה שנתבעים במסגרת התביעות שבפני, המופנות כלפי עירית הרצליה, הנתבעת (להלן : "
העירייה ו/או הנתבעת").
השאלות שבמחלוקת הדורשות הכרעה
3. אין מחלוקת כי האירוע ארע בתחום השיפוטי של העירייה.
השאלות המתעוררות במקרה הנדון, המהוות את סלע המחלוקת, הן האם מבחינה עובדתית עשתה העירייה די על מנת שמערכת הניקוז במקום תפעל כראוי, גם בימים גשומים כפי שהיה ביום ההצפה ; שאלת המשנה היא האם בימים גשומים באופן חריג ניתן למנוע באמצעים סבירים מקרי הצפות כגון זה שארע ; והשאלה המשפטית, השלובה בשאלה העובדתית, נוגעת להיקף חובתה של העירייה לפעול למניעת הצפות בתחומה, והאם במקרה הנדון פעלה על פי חובתה זו.
העדויות וההוכחות
4. תיק זה נקבע לשמיעת הוכחות ליום 31.3.05, אולם למועד ההוכחות התייצבו נציגי ביטוח ישיר והעירייה, ללא עדים, ובקשו להסתמך על המסמכים שהוגשו לתיק בית המשפט : מסמכים אלה כללו תמונות אשר צולמו ע"י הנהגת ביום ההצפה וכן יומיים לאחריה, בהן נראים קולטנים סתומים (ת/1 ות/2) ; דו"חות השמאים מתייחסים לנזק ברכבים ; תצהירי עדות של הנהגים ; תעודת עובד ציבור של מר מתי ברודנר, מנהל מחלקת כבישים ומדרכות בעירייה, בה הוא מציין כי במהלך חודש נובמבר 2002 בוצעו תיקונים וניקוי יסודי במערכת הניקוז (להלן : "
תעודת עובד
הציבור"); דו"ח המוקד העירוני של העירייה, המחזיק 13 עמודים, המתייחס ליום האירוע, והמפרט את כל הפניות שנעשו באותו יום למוקד העירוני (להלן: "
דו"ח המוקד העירוני") ; ומכתבו של ד"ר נח וולפסון, מנכ"ל חברת מטאו-טק, המתייחס לכמות הגשמים אשר ירדו באזור האירוע באותו מועד (להלן : "
מסמך מטאו-טק").
במסמך מטאו-טק מצוין כי מכוון שנעשית מדידת גשם פעם אחת ביום, הנתונים הנזכרים במסמך הינם בגדר הערכה בלבד. על פי נתונים אלה, מיום 21.1.03 משעה 08:00 בבוקר ועד ליום 22.1.03 בשעה 8:00 בבוקר ירדו במקום כ- 70-65 מ"מ גשם, אשר מרביתם ירד בפרק זמן של שעתיים, בין 9:00 בבוקר ל- 11:00. כמות כזו, יורדת, לטענת עורך המסמך, אחת ל- 20 שנה.
5. עורכי המסמכים שהוגשו לא נחקרו על מסמכים אלה, והצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה, כאשר עיקר טענת ביטוח ישיר היא שנטל ההוכחה במקרים כגון דא עובד לעירייה להוכיח כי לא התרשלה בטיפול בניקוז, ונטל זה לא הורם ; ואילו העירייה טענה כי נקטה בכל הפעולות הדרושות אך לא ניתן למנוע הצפות בימים גשומים באופן חריג, כפי שהיה במקרה הנדון.
בתום הדיון הסמיכוני הצדדים לפסוק על דרך הפשרה, מכוח סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט.
ההלכה
6. בית המשפט העליון התייחס לשאלה שבמחלוקת במסגרת ע"א 73/86
לוי שטרנברג נ' עירית בני ברק
פד"י מג (3) 343, (להלן :
"פס"ד שטרנברג"
). באותו מקרה דובר על הצפת רחוב בבני ברק, כתוצאה מעליית מי ביוב.
בפס"ד שטרנברגנקבע כי :
"מחובתה של עירייה לדאוג, במסגרת הסביר, לתקינותה של מערכת הביוב אשר בתחום שיפוטה ואחריותה. מסגרת סבירה לעניין זה נמדדת, בין השאר, במבחנים של סוגי נזקים הצפויים מאי הסרת התקלות, חומרתם והסתברות התרחשותם ; משך הזמן בו לא טופלו התקלות ופתרונות חלופיים להסרתם העומדים לרשות העירייה במסגרת אילוציה התקציביים" (שם, בעמ' 347).
לגבי נטל ההוכחה קבע בית המשפט העליון כי במקרים כגון אלה עובר נטל הבאת הראיות להוכיח כי לא התרשלה בטיפול במערכת הניקוז אל העירייה, גם לאור העובדה כי המידע לגבי הפעולות שבוצעו במערכת הביוב מצוי בידיעתה הבלעדית.
7. בעניין זה ראה גם ע"א 1203/01
רשות הניקוז, בקעת בית שאן נ' קיבוץ שלוחות
פ"מ ס"א (2) 365, שם נקבע כי לא די להעלות טענה שהתקיים אירוע גשם חריג בעוצמתו (באותו מקרה, אחת ל- 100 שנה), ויש לבחון האם הנזק ארע כתוצאה מאותו אירוע חריג שלא ניתן להיערך אליו או שמא כתוצאה מתחזוקה שוטפת לקויה, שאז מנותק הקשה הסיבתי לעצם היות האירוע "חריג".
ומההלכה ליישומה
8. במקרה הנדון, קשה לקבוע כי מי מהצדדים עמד בנטל המוטל עליו, והראיות המצויות נותרו דלות וחיוורות. לאחר שמיעתן נותרו בחלל האוויר השאלות העובדתיות העיקריות, ללא תשובה.
9. לעניין ראיות התביעה - על פי
פס"ד שטרנברג אשר צוטט לעיל, על התביעה להוכיח, בטרם יועבר נטל הבאת הראיות, כי הכשל אשר גרם לנזק הינו כשל
חוזר ונשנה - או אז על ההגנה להביא ראיותיה לגבי הפעולות שננקטו על ידה למניעת אותו כשל.