אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק א 5961/01

פסק-דין בתיק א 5961/01

תאריך פרסום : 22/09/2009 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום באר שבע
5961-01
16/02/2006
בפני השופט:
גדליה טהר-לב

- נגד -
התובע:
סאסי חייט
עו"ד י' ברוזה ואח'
הנתבע:
אייס קנה ובנה בע"מ
עו"ד י' ביניש ואח'
פסק-דין

מבוא

1.         א.         סאסי חייט, יליד 01.12.49, שימש מוכר ויועץ אצל הנתבעת משנת 1998. אמנם,

בסיכומיה טענה הנתבעת, שאין אישיות משפטית בשם אייס קנה ובנה בע"מ, וכי אין יריבות בינה לתובע. ואולם, התובע בסיכומי התגובה מטעמו טען, שטענת העדר קיומה של אישיות משפטית בשם הנתבעת נטענה לראשונה בסיכומי הנתבעת. זאת, למעשה, טענת שינוי חזית אסור ובעניין זה, הדין עם התובע.

ב.         בשנת 1990 עבד מר חייט במחלקת הגינון של הנתבעת. ביום 11.07.00 ביקש לקוח לרכוש אוהל מסוג "גזיבו", שהיה מאוחסן באריזתו באותה המחלקה במדף העליון בגובה של כ-3 מטרים. לצורך הורדתו טיפס התובע על סולם מעץ, שגובהו כ-2.5 מטרים, משך את האוהל בתוך אריזתו ובשלב הזה נפל מן הסולם. כתוצאה מנפילתו הוא נפגע ברגלו השמאלית ונותר בעל נכות צמיתה. זאת תביעתו של מר חייט בגין תאונת עבודה זו.

2.         העובדות הצריכות לעניין

            א.         הסולם עליו טיפס התובע בעת התאונה

בהליך זה עלתה הטענה, שהסולם הרלוונטי היה פגום ולא עמד בכל דרישות התקן (סעיף 6 להודעת הצד השלישי). בעת התאונה היו בחנות שני סוגי סולמות מעץ, שייצר הצד השלישי, ובמחלקת החשמל (בלבד - ג'ט"ל) סולם מאלומיניום עם גלגלי שנע (עמ' 19 שורות 1-3 לפרטיכל). אין חולק, שהתובע טיפס על סולם מעץ. ההבדל בין הסולמות מעץ בחנות הוא רק גובהם (סעיף ג.7.ג לתצהירו של התובע בעדות ראשית). מטעם הנתבעת העיד מר ישראל סרוסי ביחס לסולם הרלוונטי, ש"משני צידי הסולם על השלב לפני האחרון יש מדבקה עליה כתוב: "אזהרה סולמות "הסיידרים" אינם עומדים בכל דרישות התקן" (סעיף 5 לתצהירו של מר סרוסי). מנגד העיד החוקר מטעם הצד השלישי, מר גלעד נוי, שהוא צילם את סוג הסולם הרלוונטי, כשסייר בחנות. בתצלום הסולם ג/4 ניתן לראות מדבקה, עליה כתוב "סולמות חגית... דגם רשות 29405 פטנט 123501, תקן ישראל 1847..." אילו הייתי חייב להכריע בין הגירסאות של מר סרוסי ושל מר נוי לגבי הסולם הרלוונטי והמדבקה, שהיתה עליו, הייתי מעדיף את עדותו של החוקר, אשר צילם את דגם הסולם בחנות. זאת, נוכח עדותו של מר סרוסי בחקירה נגדית, שהוא לא בדק את הסולם, ממנו נפל התובע, כדי לראות מה יש עליו ומה אין עליו (מבחינת המדבקות -ג'ט"ל) ביום התאונה או ביום המחרת או בכל החודש שלאחר התאונה (עמ' 19 שורות 27-28 לפרטיכל). מר סרוסי חתם על תצהירו לגבי המדבקה על הסולם, כי בתמונות, שהראו לו, ראה את המדבקות (עמ' 19 שורות 28-30 לפרטיכל). בסוברו, שכל הסולמות בחנות אותו הדבר, האמין מר סרוסי, שהסולם, אשר את תמונתו הראו לו, היה הסולם ממנו נפל התובע (עמ' 20 שורות 1-2 לפרטיכל). על עדותו זו של מר סרוסי לא הייתי סומך את ידי. ואולם, בסופו של יום הגעתי לידי המסקנה, שנפילתו של מר חייט נבעה משיטת העבודה הלקויה ולא מאיזה פגם בסולם.

            ב.         אופן קרות התאונה

                        הריני קובע את העובדות הצריכות לעניין כדלקמן:

בעת קבלתו לעבודה בשנת 1998 אצל הנתבעת הוסברו למר חייט שתי שיטות להורדת סחורה מן המדפים: האחת - תוך פשיקת הרגליים והעמידה על שיני מלגזה, המרימה את העובד לגובה הרצוי, והאחרת - תוך השימוש בסולם (סעיף ג.5 לתצהיר התובע). כאמור, גובה הסולם, בו השתמש מר חייט בעת התאונה היה כ-2.5 מטרים, ואילו גובה המדף, ממנו נדרש התובע להוריד את הסחורה, היה כ-3 מטרים. בצידי הסולם חיבר סרט מבד בין שתי החזיתות, עליהן השלבים. ביום 11.07.00, כשביקשו לקוח, שיביא לו אוהל מסוג "גזיבו" היה מר חייט לבדו במחלקת הגינון, כי העובד הנוסף במחלקה יצא לאכול (עמ' 9 שורות 27-28 לפרטיכל). במחלקה הסמוכה, אינסטלציה וכלי עבודה, נותר באותו הזמן עובד אחר (עמ' 10 שורות 1-22 לפרטיכל), אשר בעת התאונה טיפל בלקוח (עמ' 18 שורות 29-30 לפרטיכל). התובע העמיד את הסולם, כששלביו עומדים במאונך למדפים, קרי כשצדו האחד צמוד למדפים (סעיף ג.8.ג לתצהירו של התובע). זאת על מנת, שהסולם לא יעמוד רחוק מדי מן המדפים (סעיף ג.9 לתצהיר התובע וראה: עדותו של מר סרוסי בעמ' 19 שורות 3-4 לפרטיכל). התובע טיפס עד לשלב הגבוה ביותר בסולם והעביר אחת מרגליו לצד הנגדי של שלבי הסולם (סעיף ג.8.ה לתצהיר התובע). בדרך זו הוא עמד עם פניו למדף, כששתי רגליו פשוקות משני צדי הסולם. מר חייט משך את אריזת האוהל בשתי ידיו. עקב גודלה וצורתה לא ניתן היה להוריד את אריזת האוהל ביד אחת (שם). ישנם הבדלים לא משמעותיים בתאורו של התובע את רגע נפילתו. בתצהירו (סעיף ג.8.ו) הצהיר מר חייט, שניסה להניח את אריזת האוהל על כתפו, איבד את שיווי משקלו ונפל. ואילו בחקירתו הנגדית העיד התובע, שהוא הניח את האריזה על גבו, כאשר שתי רגליו בצדי הסולם. אזי, לפי עדותו, הוא רצה להעביר רגל אחת לצד השני של הסולם (כדי לרדת ממנו - ג'ט"ל) ואז איבד את שיווי משקלו ונפל (עמ' 11 שורות 3-4 לפרטיכל). בכל מקרה, המדובר בנפילה עקב אובדן שיווי המשקל שעה שהתובע נטל חפץ כבד וגדול מן המדף ובמצב זה צריך היה להעביר רגל אחת לצד השני של הסולם. ודוק: רק בעקבות נפילתו נסגר הסולם ונפל עליו (עמ' 10 שורות 27 -28 לפרטיכל). הסולם לא נסגר לבד (עמ' 10 שורה 29 לעמ' 11 שורה 4 לפרטיכל). עומת התובע בחקירתו הנגדית עם הגירסה, שמסר לחוקר, גלעד נוי, ביום 18.10.02, שבהיותו במעלה הסולם לפתע נסגר הסולם והחל נופל (ת/22: סעיף 2.3.3). יש לזכור, כי גירסתו זו לפני החוקר לא נגבתה בסמוך לאחר התאונה, אלא למעלה משנתיים לאחריה. וכאן העיקר: האמנתי לתובע וקבלתי את דבריו כהגיוניים, שהסולם אינו יכול להיסגר לבד ושקודם הוא איבד את שיווי משקלו ונפל, ושבעקבות נפילתו נפל גם הסולם (עמ' 10 שורה 29 עד עמ' 11 שורה 2 לפרטיכל).

3.                   שאלת הרשלנות

א.      התביעה

1.  באשר לשאלת חובת הזהירות המושגית, בע"א 663/88 קבע כב' השופט בך:

"נראה, שהיום אין עוד צורך לבחון את שאלת עצם קיומה של חובת זהירות מושגית בין מעביד לעובדו. חובה זו מוכרת יפה בפסיקה ענפה ועקבית..." [ע"א 663/88 שרזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מ"ז (3) 225, 229 (מול הספרה "5")].

2.  לעניין חובת הזהירות הקונקרטית, נקבע בע"א 145/80 מפי כ'ב השופט ברק                                                      
     (כתוארו אז):

"כמו חובת הזהירות המושגית, כך גם חובת הזהירות הקונקרטית, נקבעת על פי מבחן הצפיות. השאלה היא, אם אדם סביר יכול היה לצפות - בנסיבות המיוחדות של המקרה - את התרחשות הנזק, ואם התשובה על כך היא בחיוב, אם אדם סביר צריך היה, כענין שבמדיניות, לצפות את התרחשותו של אותו נזק. השאלה הראשונה היא טכנית באופיה... השאלה השניה היא נורמטיבית באופיה..." (ע"א 145/80 ועקנין, נ' המועצה המקומית, בית שמש, ואח', פ"ד ל"ז (1) 113, 125 - 126).

מבחינת הצפיות הטכנית, ניתן גם ניתן לצפות, שאדם, העומד על סולם בגובה מעט פחות מ-2.5 מטרים, כשרגליו פשוקות משני צדי הסולם, מושך חפץ גדול וכבד בשתי ידיו, אוחז בחפץ הנ"ל בשתי ידיו ומעביר בו זמנית אחת מרגליו לצד השני של הסולם (כפי שהוא מחוייב לעשות), שאותו העובד עלול לאבד את שיווי משקלו, ליפול מגובה ולהינזק גופנית. מבחינת המדיניות הרצויה, באת כוחה המלומדת של הנתבעת הפנתה אותנו לת.א. (מחוזי - ת"א) 1428/95 סידי נ' מלכה, ואח', תק - מח 2003 (4) 796, שם קבעה כב' השופטת ברון (בנסיבות, שאינן דומות לאלו הנידונות כאן - ג'ט"ל) בסעיף 19 לפסק דינה, שסולם הוא כלי, שכל בר דעת יודע בעת עלותו עליו, שהוא נוטל סיכון לנפילה ממנו. עוד נקבע שם, שכאשר התובע, שהיה עובדם לשעבר של הנתבעים 1 ו-2, נטל סולם - שלא הוכח, שלא היה תקין - בלא שהוכח, שאינו מבין את הסיכון של הטיפוס על סולם, אין מקום "להטיל על הנתבע(ים) אחריות לפעולה שגרתית וטבעית, שרבים העושים אותה יום יום תוך לקיחת הסיכון הכרוך בה כמובן מאליו". צוין בסיכומי הנתבעת, שתלוי ועומד ערעור על פסק דין זה.

מכל מקום, הטיפוס על סולם, שחלקו העליון נמוך במחצית המטר לערך מגובה המדף, ממנו נדרש העובד למשוך חפץ כבד וגדול באופן, המחייב את אחיזתו בחפץ בשתי ידיו, וכל זאת, כאשר הצורך להעמיד את הסולם קרוב ככל שניתן למדפים מחייב את העובד להעביר אחת מרגליו לצד השני של הסולם בגובה של כ-2.5 מטרים מעל פני הרצפה בעודו אוחז בחפץ הכבד והגדול בשתי ידיו, אינו בגדר השימוש הרגיל בסולם. פעולה זו בשירות המעסיק כרוכה בסיכון, שניתן לצפות את הנזק הגופני, שייגרם בעקבותיו. נורמטיבית אין מקום, שמעסיק סביר ישלים עם הסיכון הזה לעובדיו. שיטת העבודה הזאת אינה סבירה, וטוב לכאורה, שברבות הימים הוחלפה שיטה זו בחנות הנתבעת על ידי השימוש בסלי הרמה (עדותו של מר סרוסי מטעם הנתבעת בעמ' 19 שורה 9 לפרטיכל).

3.         עד עתה ראינו, כיצד הנתבעת הפרה את חובת האחריות המושגית והקונקרטית כלפי מר חייט. עקב כך, נפל מר חייט. נזקו הוא נכותו הצמיתה מבחינה רפואית ותפקודית. בסעיפים ב.7 ו-ב.8 לסיכומיה טענה הנתבעת, שהיות והנפילה נגרמה מאובדן שיווי המשקל, שיכול היה להתרחש באותה המידה, אילו עמד התובע על סולם בגובה של מטר, "אין קשר סיבתי בין השימוש בסולם דווקא לבין אופן גרימת התאונה הנטענת". לא ירדתי אל סוף דעתה של באת כח הנתבעת המלומדת, וזאת משני טעמים: ראשית, הקשר הסיבתי הדרוש הוא בין הנזק לבין המעשה או המחדל הבלתי סבירים ולא בין המעשה הבלתי סביר (שיטת העבודה על הסולם) לבין עצמו. שנית, במקרה הנידון הקשר בין המעשה הבלתי סביר (שיטת העבודה על הסולם) לבין הנזק קשור קשר אמיץ לעובדה, שהמדובר בטיפוס לגובה ובנפילה מגובה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ