אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק א 56765/04

פסק-דין בתיק א 56765/04

תאריך פרסום : 16/06/2008 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
56765-04
30/03/2008
בפני השופט:
אבי זמיר

- נגד -
התובע:
משיח משה
עו"ד אדהמי
הנתבע:
1. הפול - המאגר הישראלי לביטוחי רכב
2. אבנר אגוד לבטוח נפגעי רכב בע"מ

עו"ד דבורה
פסק-דין

מבוא

1.         זוהי תביעה כספית לפיצויים בגין נזקי גוף בגין שתי תאונות דרכים, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

2.         התובע, יליד 1974, נפגע בשתי תאונות דרכים: ביום 22.2.98 וביום 1.2.99. התובע היה בכל הזמנים הרלוונטיים לתאונה עובד שכיר בחברת שליחויות בתור משלוחן רכוב. שתי התאונות התרחשו שעה שהתובע רכב על קטנוע ורכב צד ג' פגע בו תוך כדי נסיעה על הקטנוע.

3.         הנתבעת מודה בכיסוי הביטוחי ובחבות על פי החוק. המחלוקת העיקרית נטושה סביב הקשר הסיבתי בין התאונות לנכותו האורטופדית בכתפו של התובע, נוכח עברו הרפואי. התובע טוען שאין כל קשר בין עברו זה לבין נכותו, שנגרמה בעקבות שתי התאונות. המחלוקת נסבה על עובדה זו, וכן על שיעור הנזק. 

נכות רפואית

4.         התיעוד הרפואי הראשון והאותנטי שנרשם לאחר התאונה הראשונה הוא מאת נהג האמבולנס- מר מיכאל, אשר הגיע אל זירת התאונה ביום שבו נפגע התובע. מיכאל כותב בדו"ח שמילא ביום 22.2.98 כי ביצע "מדידות" בשעה 18:00, ובפרק תאור המקרה נרשם: "תאור המקרה- ת.ד. - חבלה בכתף" (טופס דיווח על חולה/נפגע באמבולנס, מס' 308940). בהמשך לדברים אלו, באותו טופס נרשם בסעיף "הערות" כך: "הנ"ל רוכב אופנוע, נפגע בת.ד., לדבריו לא קיבל מכה בראש ואין סיפור של איבוד הכרה, מתלונן על כאבים בקרסול ימין, ברך שמאל, יד שמאל וכתף שמאלית". (שם). כעבור 15 דקות מקבלת הטיפול על ידי צוות האמבולנס, הגיע התובע אל בית החולים בלינסון, למחלקת מיון כירורגית. ממסמך זה עולים ממצאי הבדיקות השונות שנערכו לתובע לאחר תאונה זו וכן הטיפול הרפואי שניתן לו בגין תלונותיו: "בברך שמאלית שיפשוף שיתחי בירך שפשוף שתחי ללא שינוי נוירולוגיה." (נספח ו' לתצהיר עדות ראשית תובע- תעודת חדר מיון 22.2.98. הטעויות במקור, א.ז. ,). בסעיף ה-"אבחנה משוערת" אשר ניתנה מאת רופא אורטופד נכתב: " בבדיקה: ללא רגישות במישוש צידי עמ"ש צווארי גבי ומותני, וללא חוסר נוירולוגי בגפיים. תלונות על כאבים בברך שמאל וכתף שמאל. בבדיקה- סימני חבלה בברך, שוק וכתף שמאל ללא הגבלה בתנועות. ללא חסרים נוירוסקולאריים. ברך יציבה. צילומים-... כתף יד שמאל- תקין. ברך שמאל תקין..." (שם, נספח ז'). מסמך זה נחתם בשעה 22:29 ביום התאונה. (שם).

באשר לתאונה השנייה, נמצא כי התיעוד הראשון והאותנטי לגביה הוא טופס אשר נרשם על ידי נהג או חובש האמבולנס אשר טיפלו בתובע במסגרת הגעתם לזירת התאונה. בטופס זה נרשם כי שעת ביצוע המדידות היא 19:40, וכי: "תאור המקרה- שפשופים בפנים + צד שמאל" (נספח ט' לתצהיר עדות ראשית תובע, טופס "דווח על חולה/נפגע באמבולנס). במסמך זה אין כל אזכור לפגיעת כתף, ואף מצוין כי: "הערות- מסרב להתפנות באמצעותנו- יתפנה בכוחות עצמו" (שם), ואף אישר הערה זו בחתימת ידו. חרף זאת התובע לא פינה עצמו ביום התאונה, אלא יום למחרת. על גבי טופס הקבלה לחדר מיון הודבקה מדבקה ובה התאריך: "2.2.99, שעה 16:12 דקות" ( נספח י' לתצהיר עדות ראשית תובע, טופס סיכום טיפול במחלקה לרפואה דחופה, בי"ח איכילוב). התובע נבדק על ידי כירורג (ד"ר טרייבס ולדימיר) אשר באבחנתו הראשונית כתב: "... כאבים בפנים וכאבים בכתף שמאל... בהכרה מלאה ללא חסר נוירולוגי... רגישות בכתף שמאל- ללא דפורמציה, ללא הגבלה בתנועה". (שם).  לאור תלונות התובע ולאור ממצאי הבדיקה הפיסיולוגית הופנה האחרון לבדיקתם של אורטופד ורופא עיניים. בבדיקה אשר נערכה על ידי ד"ר ינקו האורטופד נרשם כי: "בן 24, כעת כיממה לאחר ת"ד עם קטנות ובחלת פנים וכתף LT . אינו מתלונן על כאבי צוואר או באזורי גוף אחרים. כעת מספר על כאבי כתף מאתמול כאשר ברקע סובל מחוסר "מחוסר יציבות" של הכתף ללא אירועים של פריקה. ברגע התאונה מספר על תחושת תת פריקה ללא חוסרים תפקודיים מאז." (שם, עמ' 2). אלו הם דבריו של האורטופד בביה"ח כפי שנרשמו לאחר שהתובע בעצמו מתאר בפניו את עברו הרפואי בנוגע לכתף יד שמאל. בהמשך הבדיקה מציין הרופא: "בבדיקה ללא חסר מוטורי או תחושתי. כתף- עצבים אקסלי ללא היפר לקסלי דיפוזי, הכתף יציבה אך כאוב מעט דיפוזית ללא יכולת לבדוק יציבות קידמית ואחורית. XR  - ללא ממצא חריף או שבר... גופיף גרמי כממצא ישן, לא נראה כשבר." (שם). בסופו של דבר קובע האורטופד: "מסכם- מבחינה אורטופדית ללא רושם לבעיה חריפה. ממליץ: 1. מנוחה ממאמץ למשך שבועיים. 2. חופשת מחלה למשך שבוע. 3. בדיקת רופא מטפל בעוד שבוע... ברור אורטופדי לגבי חוסר יציבות בכתף" (שם).

          חומר רפואי מעבר למצוין לעיל לא הוצג על ידי התובע.

5.         כאמור, המחלוקת העיקרית העומדת בין הצדדים היא באשר למצבו הרפואי של התובע טרם קרות התאונות הנ"ל והקשר שלו לנכותו הרפואית כיום. בתיק זה מונה אורטופד מומחה, שתחום מומחיותו הספציפי הוא בדיוק בתחום הרלוונטי - ד"ר מ. פריטש (פרי) (להלן גם: "המומחה"). בחוות דעתו מיום 7.3.2005 מפרט המומחה את מלוא החומר הרפואי אשר עמד בפניו. כך הופיעו ארבעת המסמכים המפורטים לעיל- שני דוחות אמבולנס ושני דוחות חדר מיון, וכן: "דוח CT ארטרוגרם מ- 20.2.02, דף מעקב מרפאה אורטופדית 20.6.02, הזמנה לבדיקת CT ארטרוגרם מ-  12.2.04, צילומי CT ארטרוגרם." (חוו"ד מומחה, עמ' 1). לאחר מכן מבאר הרופא את ממצאי הבדיקות הרפואיות אשר ביצע התובע, ומציין כי: "לדבריו לא סבל מכל הפרעה ביציבות בכתף השמאלית לפני התאונה. ומצוין כי ברגע התאונה מספר על תחושת תת פריקה של הכתף. בבדיקה מיום 20.2.02 נמצא ממצא של: "HILL SACKS LESION  ונגע בוקרט גרמי וברקמה רכה." (שם, עמ' 2). בבדיקת C.T. מיום 20.6.02 מצוין כי "ב-C.T. ארטרוגרם קיים HILL SACKS וחוסר רקמה בלברום הקידמי וכן פרגמנט גרמי באספקט תחתון של הגלנואיד וכי הוא זקוק לניתוח. אין לפני מעקב עד 12.2.04" (שם, עמ' 3). המומחה מתייחס קצרות לעברו הרפואי של התובע לאחר התאונה: "לדבריו פנה לרופא עקב תופעה של פריקות שהחלו כחודש לאחר התאונה, הפריקה הראשונה לאחר התאונה קרתה לדבריו תוך נשיאת חבילת עיתונים, מאז מאורעות כאלו כפעם בשבוע עם רדוקציה ספונטנית. ב- 12.2.04 הופנה ל- C.T. ארטרוגרם של השמאלית באבחנה של פריקות חוזרות." (שם). כן צוין כי לדברי התובע: "בעבר לא סבל מכל הפרעה בכתף השמאלית". (שם). בבדיקתו הפיזית כותב המומחה כך: "LAXITY   של 2 הכתפיים. כתף שמאל טווחי תנועה פסיבי ואקטיבי. 160מעלות ELEVATION לעומת 180 מעלות מימין עקב חרדה. 60 מעלות EXTERNAL ROTATION זהה לימין. INTERNAL ROTATION  זהה לימין. כוח תקין כולל כוח DELTOID ומרכיבי ה- R.C.. סימני IMPINGEMENT  שליליים, SPEED TEST  תקין. CROSS CHEST TEST שלילי, OBRIEN TEST  שלילי. ללא רגישות למישוש כל מרכיבי הכתף. סימן חרדה חיובי חזק משמאל שלילי מימין. ב- C.T ארטרוגרם כתף שמאל מ 26.4.04 קיים SACKS LESION וכן OSSEUS BANKART גדול... ב-C.T. אטרוגרם מ 20.2.02 נראה HILL SACKS LESION   וכן OSSEUS BANKART. " (שם, עמ' 3-4). בסופו של יום מסכם המומחה וקובע: "אומנם אין תיעוד על פריקה של הכתף השמאלית לא בתאונה הראשונה ולא בתאונה השניה וגם אין תיעוד של פריקות לאחר מכן אך נוכח הממצאים החד משמעיים ב C.T ארטרוגם ובבדיקה הפיסיקלית סביר להניח (תוקן בפרוטוקול לבקשת המומחה, עמ' 9, במקום הניסוח המקורי "אין ספק") שמדובר באי יציבות של הכתף השמאלית עם רקע טראומטי. לפיכך מבחינה אורטופדית אני מעריך את נכותו בכתב השמאלית עקב התאונות שעבר ... ב-20% לפי סעיף 41 (1) א'." (שם). כזכור, התובע נפגע אומנם בשתי תאונות דרכים שונות, אך הפגיעה היא אחת והיא בכתף ידו השמאלית. באשר לחלקה של כל תאונה קובע המומחה: "אינני יכול לקבוע בצורה נחרצת כי את ה-C.T. ארטגורם עבר לאחר 2 התאונות. לאחר התאונה הראשונה סבל לדבריו מכאבים מתמשכים בכתף השמאלית וכאב הוא גם סימן לאי יציבות. לאחר התאונה השניה החל לסבול לדבריו מפריקות של הכתף ולכן המדובר כנראה באי יציבות שהחלה בתאונה הראשונה והוחמרה לאחר התאונה השניה ולכן יש לקבוע את מחצית הנכות בגין כל תאונה, דהיינו 10% עקב התאונה מ 22.2.98 ו 10% עקב התאונה מ 1.2.99." (שם).

6.         המומחה הרפואי ענה לשאלות הבהרה ואף נחקר בפניי. בחקירתו הנגדית שנערכה על ידי ב"כ התובעת הוצגו בפניו תמונותיו של התובע וקבצי וידיאו בהם הוא נראה בפעילות, לרבות כזו הכרוכה בהפעלת הכתפיים, וכן הוצג למומחה, בהסתמך על תצהירי בני משפחתו של התובע, כי היה פעיל מאוד עובר לתאונות ולא ניכר כי סבל מאי-אלו בעיות פיזיות בכתף יד שמאל (פרוטוקול, עמ' 9). המומחה אישר, נוכח תעודות חדר המיון שעליהן נסמך בחוות דעתו ושהוצגו בפניו בשנית בזמן עדותו, כי אכן התובע נפגע פעמיים בכתפו השמאלית (שם). ברמה הרפואית נשאל על בעיותיו של התובע: "ש. בשתי התעודות האלה יש חבלות בכתף שמאל. אתה רושם בחוות דעתך כי יש גמישות יתר בכתפיים, מה המשמעות? ת. גמישות יתר של הכתף, הוא מצב בו ניתן להניע את ראש עצם הזרוע לכל הכיוונים מעבר למידה הנורמלית. ש. מה הנכות בגין כך? ת. אין נכות בגין כך. ש. האם אנשים שסובלים מכך רגישים יותר למקרי טראומה? ת. אנשים עם גמישות יתר נוטים יותר לפריקות כתף. זה יכול להיות בעקבות טראומה או לא בעקבות טראומה." (שם). בצורה יותר ממוקדת משיב המומחה: "ש. יש הבדל בין פריקה לנקיעה? ת. זה אותו דבר. ש. נקיעה חד פעמית שאין אחריה נקיעה חוזרת, מה הנכות על כך? ת. תלוי בתוצאות הבדיקה הפיסיקאלית. לא בהכרח מי שסבל מנקיעה אחת צריך לסבול מנקיעות נוספות על מנת שתהיה לו אי יציבות וגם לא תת נקיעות. ש. בהנחה שאדם לא סבל 7 שנים מתת נקיעה, ובהנחה שבתעודת חדר מיון כתוב "כתף שמאל ללא הגבלה בתנועות. ללא חסרים נוירווסקולרים כתף שמאל תקין, זאת ב-98... ש. משמע, שבשנת 98' מצב כתף שלו היה תקין? ת. לא. מי שעובר בדיקה יכול להרגיש מצוין. ברצוני להסביר כמה דברים- אי יציבות הוא דבר פונקציונלי, מישהו יכול לעשות את אותה תנועה ולא יפרוק, מאה פעמים ולא יפרוק ופעם נוספת יפרוק.   האי יציבות תלויה בשני גורמים- גורם סטטי, של הרקמות המחזיקות את העצם, הגורם השני- הוא גורם דינמי, של תחושה במרחב. זאת אומרת, שזה קורה להם בהיסח הדעת, כאשר מאבדים את השליטה. זאת אומרת אם מישהו מואד עירני, ושומר על הכתף, יכול להיות שלמרות שהוא מאוד לא יציב הוא לא יסבול מפריקות או תת פריקות נוספות. אם מדובר על מישהו שסבל מפריקה אחת, והיה אסימפטומטי לחלוטין. אפילו ללא כאב לתקופה ארוכה, כמו שאתה מציג 7 שנים, אפשר להניח שהוא באמת נרפא. אבל המצב לא חוזר להיות נורמלי לגמרי, אפילו לא לאחר ניתוח. אבל זה כמעט לגמרי נורמלי. ואם יש פתאום חבלה שבעקבותיה מתחיל לפרוק, אז אפשר לקלוט חלק גדול מאי היציבות לאותה חבלה. אם הוא פרק יותר מפעם או סבל לאחר מהפריקה הזו מתתי הפריקות אי היציבות נגרמה אז." (שם, עמ' 10). משמעותם של דברים אלו היא כי עברו של התובע הוא דבר שלא ניתן להתעלם ממנו. ולמקרה שבפניי: "אם הוא פרק יותר מפעם או סבל לאחר מהפריקה הזו מתתי הפריקות, אי היציבות נגרמה אז." (שם). דברים אלו יש לבחון לאור מסמכים שהוגשו מטעם ההגנה, אשר גורסת כי מצב כתפו של התובע כיום מושפע ישירות מעברו הרפואי, והיא נסמכת בין היתר על טופס רפואי מיום 6.11.1992 מקופת חולים הנושא את שמו ומספר ת.ז. של התובע וכך מצוין בו: "סיפור של נקע לדבריו... אין ממצא. ממליץ להמשיך אצל רופא כאשר תצא הכתף בחוץ בתצלום" (מוצג 1, צורף גם לסיכומי נתבעת). בנוסף למסמך זה צורף מסמך מקופת חולים כללית הנושא את שם התובע אך לא מצוין בו תאריך הבדיקה: "החולה תוען נקיעות חוזרות בכתף שמאל .בבדיקה כעת אין עדות על נקע. לכן רצוי להגיע בזמן הנקיעה ולבצע צלום כתף לפני החזרתו למקומו. כעט אין טיפול" (מוצג 2, סיכומי נתבעת. הטעויות במקור, א.ז.). בזמן בדיקת המומחה את התובע, להבדיל ממועד עדותו בבית המשפט, לא עמדו בפניו המסמכים הרפואיים הנ"ל, אשר יכלו לרמוז על עבר רפואי כלשהו בנוגע לכתף, אלא: "הדבר היחידי שיש לי טרם התאונות, מה שהוא אמר בחדר מיון, שהוא סבל מאי יציבות של הכתף." (פרוטוקול, עמ' 11) וכן: "ש. יש לך מסמכים משנת 92 עד התאונה הראשונה על טיפול בכתף? ת. שום מסמכים, כפי שציינתי." (שם), אולם לאחר שהוצגו הללו בפניו בחקירתו הנגדית על ידי ההגנה, השיב כדלקמן: "ש. נוכח המסמכים מעברו של התובע, גם אם אין רצף, האם אתה מסכים שהמסמכים האלה הם בעצם די חד משמעיים, לגבי תלונותיו של התובע, כך שהנכות מיוחסת כולה לעבר? ת. אני לא יכול לומר דבר בצורה חד משמעית. אבל התחושה שלי שהייתה לו אי יציבות גם לפני התאונה... אם היו לו תתי פריקות הייתי שם 10% על חשבון העבר ועוד 10% על התאונות הנוספות. אם היו לו פריקות מלאות - הכל על העבר" (שם, עמ' 16).

7.         בנוסף לאמור לעיל, המומחה לא קיבל את העובדה כי התובע עבד בעבודה פיזית קשה של סיעוד וכן שצולם כאחד שמסוגל להרים ולשאת משקלים כבדים כעובדה אשר יש בה כדי לקבוע שכתפו תקינה או מוגבלת באופן מוחלט (שם, עמ' 15). הסברו לכך: "כל זמן שהגוף לא נמצא לפני היד ניתן לבצע סידור סחורה. אם הגוף נמצא לפני היד, יש להימנע מפעולה זו." (שם, עמ' 12). מכאן שהתמונות השונות שצילם התובע מרים את בת זוגתו באמצעות ידיו, מלפנים, או אדם על כתפיו (נספחים יג' 4-7 לתצהיר עדות ראשית תובע), אינם יכולים להעיד על העדר בעיות כתפיים טרם התאונות, שכן אין מדובר בהרמה בפוזיציה שבה היד מאחורי הגב כפי שמציין המומחה  לעיל. 

8.            אמנם, "הלכה מושרשת היא, כי בית המשפט אינו מחויב לאמץ כ"כזה ראה וקדש" את המלצותיו של המומחה הרפואי. ההכרעה הסופית בכל השאלות השנויות במחלוקת, כמו גם בשאלות הרפואיות, שמורה לבית המשפט והוא אינו יכול להתנער מחובה זו.  כפי שכבר נאמר, עוד לפני חוק הפיצויים: 'בית המשפט, ולא המומחה, הוא הפוסק האחרון גם בשאלות הרפואיות, שנמסרו לחוות דעתו של המומחה, ולהלכה אינו חייב בית המשפט לפסוק על-פי חוות-הדעת של המומחה' (ע"א 16/68 רמת סיב בע"מ נ' דרזי, פ"ד כב(2) 164, 168). אמנם, על דרך השגרה לא יטה בית המשפט להתערב בקביעות שבחוות הדעת הרפואית של מומחה שמינה, המתבססות על הידע והמומחיות של איש המקצוע. עם זאת, בהיותו הפוסק האחרון, רשאי בית המשפט וגם מחויב להעביר תחת שבט ביקורתו את חוות דעתו של המומחה הרפואי. יש לזכור, כי עדותו של המומחה מטעם בית המשפט אינה אלא ראיה מתוך מכלול הראיות. בית המשפט, רשאי על פי שיקול דעתו לסטות במקרים מסוימים באופן חלקי או מלא ממסקנות המומחה הרפואי. כך, למשל אם ממכלול הראיות עולה, כי המסקנות בחוות הדעת נסמכו על תשתית עובדתית בלתי מהימנה (ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז(5) 170, 174), או כאשר המומחה הרפואי מסיק מן העובדות המונחות בפניו מסקנה שגויה בדבר שיעור הנכות הרפואית או בדבר הקשר שבינה לבין התאונה (ע"א 1156/92 סגל נ' סגל (לא פורסם); וכן ראו, ע"א 8288/00 קרנית נ' סיכסך (לא פורסם) פיסקה 5... העובדה שמומחה רפואי נתמנה מכוח סעיף 6א לחוק הפיצויים, אינה הופכת אותו לחסין מביקורת. בידי בית המשפט נתונה הסמכות לפסוק גם בניגוד לקביעת המומחה, שעה שמכלול הראיות, הכולל בחובו גם מסמכים רפואיים בנוגע לסוגיה שבמחלוקת, מצביע על מסקנה שונה מזו אליה הגיע המומחה " (ע"א 3212/03 נהרי נ' דולב חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2005 (4), 1724 (2005)).

               בענייננו, המומחה עצמו, בעדותו, משנה את חוות דעתו, בעקבות המסמכים הנוספים שמוצגים לו לראשונה על ידי ההגנה, בזמן חקירתו הנגדית ביום 13.6.07, וכבר הוזכר לעיל כי המומחה העיד: "אם היו לו תתי פריקות הייתי שם 10 אחוז על חשבון העבר ועוד 10 אחוז על התאונות הנוספות. אם היו לו פריקות מלאות- הכל על העבר" (פרוטוקול עמ' 16). לא הוכח בפניי כי התובע סבל מבעיית פריקות מלאות  וחוזרות של כתפיו טרם התאונה. מסיבה זו לא ניתן לשייך כיום את מלוא בעיותיו לעברו הרפואי ולנשלו מכל נכות, אך בהחלט ניתן לומר כי עברו הרפואי עומד לו לרועץ בנוגע לנכותו בכתפיו כיום.

בסיכומו של יום, אין חולק כי בכל זאת קיים קשר סיבתי במובן זה שהתאונה החמירה את מצב התובע מבחינה אורטופדית. על התובע חל נטל ההוכחה, להוכיח קשר סיבתי בין התאונה לבין הנזק שנגרם לו. התובע עמד בנטל זה בצורה חלקית ועדות המומחה מבססת טענותיו אלו- חוו"ד המומחה מאשרת שמצב כתפו של התובע מבחינה רפואית כיום מורכב מעשרה אחוזים מן העבר ועוד עשרה אחוזים כתוצאה משתי התאונות. על סמך האמור לעיל, הנני סבור שיש מקום להתערב במסקנתו הכתובה של המומחה בחוות דעתו, לפיה לתובע נותרה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה בתחום האורטופדי בשיעור 20%, ויש לקבל את קביעתו באופן חלקי, לאור עדותו בפניי, ולפסוק לתובע 10% נכות רפואית צמיתה בגין הפגיעה בכתף בעקבות שתי תאונות הדרכים. אין גם כל מקום בנסיבות אלה להחיל את דוקטרינת ה"גולגולת הדקה"; מדובר בנכות רפואית עקב התאונות, שמצטברת על נכות קודמת, באותו איבר.

ניתוח "מתקן"

9.         מעדותו של המומחה עולה גם, כי התובע יכול להקטין את נזקו באמצעות ניתוח, אשר בעקבותיו תעמוד נכותו הכוללת על 5% בלבד. כדבריו: "ש.... התובע היה בבירור לפני ניתוח וזה נעצר. מדובר על ניתוח נוסף שלו, ולא משנה כיצד הוא הגיע אליו, האם הניתוח יכול לעזור לו. ת. בוודאי יכול לעזור. הוא עוזר ב 90 אחוז. 90 אחוז מהאנשים עם אי יציבות וגמישות יתר, פתרון הכירורגי הוא פתרון טוב מבחינת יציבות, כח, טווח ארוך. אם הניתוח נעשה כמו שצריך. ש. האם הניתוח הוא מסובך או מורכב? ת. זה ניתוח שגרתי, לא מסובך בידיים מקצועיות. ש. האם הוא כרוך בסיכונים מעל המקובל. ת. יש סיכונים כמו בכל הניתוחים אבל באחוזים כמעט זניחים. ש. אני מבין שאם התובע עובר ניתוח כזה, הנכות פוחתת ל 5 אחוזים. ת. לפי הספר אם אני זוכר נכון, הנכות יורדת ל 5 אחוזים. אני ממליץ לעבור ניתוחים כאלה, חד וחלק. גם במקרה של התובע הייתי מייעץ לו לעבור ניתוח זה" (פרוטוקול, עמ' 13). בתשובות לב"כ התובע, מיד לאחר מכן, השיב המומחה: "ש. מה תקופת אי הכושר הכרוכה בניתוח כזה. ת. תלוי בהתאם לעיסוק. לאחר הניתוח אתה צריך להיות בקיבוע ל 6 שבועות. בתקופה הזו מישהו שעבודתו אינה עבודה משרדית או מחשבתית מלאה זה אי כושר מלא. לאחר מכן תקופה לאחר טיפול פיזיותרפי, ל 3 חודשים. בחודש וחצי הראשון אדם עדיין מוגבל. לאחר מכן הוא יכול לעשות עבודות אבל לא עבודות פיזיות. לאחר חצי שנה הוא יכול לעשות עבודות אבל לא עבודות פיזיות קשות או מאמצים. כעבור שנה בד"כ הוא יכול לחזור לתפקוד מלא. ש. הסכם איתי כי יש מקרים לא מעטים שהפריקות חוזרות גם לאחר ניתוח? ת. למה אתה מתכוון לא מעטים. זה קורה וציינתי זאת קודם בעדות. ש. אם הניתוח נכשל ויש פריקות חוזרות האם יש מצב שצריך ניתוח נוסף או יכולה להיות החמרה? ת. יש מקום לניתוח נוסף, אם יכולה להיות החמרה? - יכול הכל להיות - אבל זה לא סביר" (שם, עמ' 16).

            הלכת בית המשפט העליון בנושא זה של הקטנת הנזק בהקשר האמור סוכמה זה לא מכבר בע"א 9598/05 ממן נ' חברת הביטוח "המגן" בע"מ (28.3.07), כדלקמן: "הסוגיה של הפחתת שיעור הנכות ושיעור הפיצוי המגיע לניזוק בשל אפשרות לניתוח אשר ייטיב את מצבו הרפואי, נבחנה בפסיקה במסגרת הנטל המוטל על הניזוק בדיני החוזים ובדיני הנזיקין כאחד להקטין את הנזק. בע"א 252/86 גולדפרב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה(4) 45 (1991) (להלן: עניין גולדפרב) עמד השופט ברק (כתוארו אז) על תוכנו של נטל זה בקשר עם ניתוח אפשרי להוצאת מסמר מרגלו של הניזוק, אשר בגינו הפחיתה הערכאה הדיונית את נכותו האורטופדית של הניזוק מ-10% ל-5%. בקובעו כנקודת מוצא כי נטל ההוכחה מוטל על המזיק לשכנע שהניזוק לא עשה להפחתת הנזק, קבע בית המשפט בעניין גולדפרב כי: אין לדרוש מניזוק להסכים לניתוח שיגרום להפחתה קטנה בפיצויים בהם יחויב המזיק אך שיביא לכאב ולסבל נמשכים על הניזוק. כמו כן יש לקחת בחשבון את סיכויי ההצלחה של הניתוח. אין לדרוש מניזוק לעבור ניתוח ניסיוני או ספקולטיבי כדי להפחית מהפיצוי בו חייב המזיק... פשיטא, שאם הסיכון הוא קטן, הסבל והכאב נמוכים והסיכוי להצלחה רב, הדין מטיל על הניזוק את הנטל להפחית מסכום הפיצויים בהם יתחייב המזיק בדרך של הסכמה לניתוח. לעומת זאת, פשיטא, שאם הסיכון הוא רב, הסבל והכאב כבדים וסיכויי ההצלחה קלושים, אין מקום לדרוש מהניזוק להפחית את הנזק. בין שני קצוות אלה מונחים מקרי הביניים. הסיכון אינו רב אך הכאב ניכר והסיכויים שקולים - מה דורש הדין במקרה זה? (שם, עמ' 55-54). על שאלה זו השיב בית המשפט בעניין גולדפרב באומרו: הגישה הנראית לי כראויה... היא זו המאזנת בין השיקולים השונים. כשם שאין לומר, כי סירוב לניתוח לעולם אינו בלתי סביר, אין גם לומר, כי סרוב לניתוח הוא לעולם בלתי סביר. הכל תלוי במערכת השיקולים הרלוואנטיים ובמשקלם הפנימי ההדדי (שם, עמ' 56). בית משפט זה שב ונדרש לסוגיית הקטנת הנזק באמצעות ניתוח בע"א 120/00 יעל נ' בצלאל, תק על 2002(2) 1125 (2002) ובאמצו את שנפסק בעניין גולדפרב ציין השופט אור באותו מקרה כי: נטל ההוכחה, כי הניזוק-התובע לא עמד בחובת הקטנת הנזק, מוטל על כתפי המזיק-הנתבע (ר' ע"א 252/86 גולדפרב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה(4) 45, 51). נטל זה מחייב את המזיק להראות, כי מאזן ההסתברויות נוטה לכוון טענתו, על פיה הניזוק לא עשה את המוטל עליו, ולא נהג כנדרש על מנת להקטין את נזקו. הוכחת טענה בדבר אי הקטנת הנזק, כשהמדובר בטיפול רפואי שהניזוק סרב או נמנע מלקבל, מחייבת את המזיק להרים את נטל הוכחתם של מספר יסודות. ראשית, כי קיים טיפול רפואי אשר היה עשוי להיטיב את מצבו של הניזוק. שנית, כי הניזוק נמנע מקבלתו של הטיפול המיטיב (השוו ד' קציר פיצויים בשל נזק גוף (כרך א', מה' 4, התשנ"ח) 1208). שלישית, שלאחר שיקול כלל נסיבות המקרה הרלבנטיות יימצא שהניזוק התנהג התנהגות בלתי סבירה כשנמנע מקבלת הטיפול. בעניין זה יש חשיבות למידת הסיכון והכאבים הכרוכים בטיפול הרפואי, לעומת הסיכויים שבו (ראו לעניין הנטל המוטל על הנפגע להקטנת הנזק על ידי קבלת טיפול רפואי, בע"א 252/86 הנ"ל). יש חשיבות גם למודעות שהיתה לניזוק, לסיכון ולכאבים, לעומת הסיכויים הכרוכים בטיפול. מודעות זו יכול שתתקיים אם משום שהוסברה לניזוק ואם משום שהיא גלויה לעין לכל אדם סביר. רביעית, יש להוכיח את קיומו של קשר סיבתי בין מעשיו או מחדליו של הניזוק לבין נזקו המוגדל (שם, פיסקה 5; ראו גם ע"א 4837/92 "אליהו" חברה לביטוח בע"מ נ' בורבה, פ"ד מט(2) 257, 261-259 (1995))".  

            המקרה הנוכחי, לאור עדותו הברורה של המומחה, עונה על הפרמטרים האמורים. מדובר בניתוח בעל סיכויי הצלחה גבוהים, ללא סיבוכים מיוחדים, שכרוך אמנם בתקופת החלמה לא קצרה, אך ניתן לכמתה שעה שבאים להעריך את הנזק. תועלתו של הניתוח - הפחתת הנכות מ- 20% ל- 5% - ברורה.

כאשר מפחיתים מנכות זו מחצית בשל עבר קודם, מגיעים לנכות של 2.5% בלבד בגין התאונות. בכל זאת, בשל הספק המסוים, הייתי מפחית את הנכות הרפואית הקשורה לתאונות - 10% - לכדי 5%, בשל אי הקטנת הנזק באמצעות עריכתו של הניתוח האמור, ולאור הפחתה חלקית זו לא אכמת את תקופות אי הכושר אשר עשויות לנבוע מהניתוח. 

"נכות תפקודית"/אובדן כושר השתכרות/הפסדי שכר

10.       "נכות תפקודית" הוא מושג המבטא את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, אשר לא בהכרח זהה לשיעור הנכות הרפואית. המושג בא להצביע על מידת הפגיעה בתפקוד שיש בנכות הרפואית, על מידת ההשפעה על התפקוד בדרך-כלל. נפסק, כי "אכן גובה הנכות הרפואית אינו זהה בהכרח לשיעור הגריעה התפקודית, אך נתון זה של גובה הנכות הרפואית הינו, מכל מקום, נתון מרכזי, אם לא חותך לקביעת שיעור הפגיעה התפקודית" (ע"א 61/03 אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אבני, תק-על 2005(3), 29, ניתן ביום 4.7.05, פיסקה 10). עם זאת, לא כך הוא בכל מקרה ומקרה, ובוודאי שיש להפריד בין ביטוי זה לבין קביעת הפסד כושר השתכרותו של תובע.  כהבהרת בית המשפט העליון: "בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורטופדי - כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל - תשקף, בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכותו התפקודית. אך לא תמיד כך. לעיתים, הנכות התפקודית... אינה זהה לנכות הרפואית. כך, למשל, במקרה של נכות רפואית עקב צלקות... רצוי שנדבר בפסקי דין בשפה אחת. וכשמזכירים "נכות תפקודית" כוונת האמירה תהיה אחת, דהיינו מידת ההשפעה  של  הנכות  על  התפקוד  בדרך כלל. למידת השפעתה על כושר השתכרותו של  התובע  המסוים יינתן ביטוי. אך זה לא ייכלל במסגרת המונח "נכות תפקודית"". (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב (3) 792 (1995), 799 - 800; ההדגשה שלי - א.ז.).

            בצד קביעת הנכות, על בית המשפט לקבוע גם את הפסד כושר השתכרותו של תובע. בפריט זה על בית המשפט להעריך ולקבוע את הפסד הממון שנגרם ושעלול להיגרם לתובע בשל כך שהתאונה, ומגבלותיו בעקבותיה, הפחיתו מכושר השתכרותו.

            כאמור לעיל, יש להיזהר מבלבול בין המושגים של "נכות תפקודית" ו"פגיעה בכושר השתכרות". בית המשפט יכול לקבוע את הפסד כושר ההשתכרות, בלי שיידרש כלל לקבוע את שיעור הנכות התפקודית. כך במקרה שהפסד כושר ההשתכרות ייקבע על סמך ראיות ונתונים, אשר יאפשרו קביעת ההפסד בפריט זה, אף ללא קביעה מדויקת של שיעור הנכות התפקודית (ראו עניין גירוגיסיאן הנ"ל, בעמ' 800). לפיכך נפסק עוד כי: "כשמובאות בפני בית המשפט ראיות על פיהן הפסדי ההשתכרות של התובע בפועל הם בשיעור מסוים, והפסדים אלה משקפים את הירידה בכושר ההשתכרות, ראיות כאלה עדיפות על קביעת ההפסד בהתאם לשיעור הנכות. שיעור הנכות התפקודית יכול לשמש מודד באותם מקרים כשאין ראיות להפסד בפועל כתוצאה מן התאונה ובית המשפט סבור, על דרך האומדן, ששיעור הנכות משקף את שיעור ההפסד" (ע"א 3526/99 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' דנינו, דינים עליון, כרך נז', 717 (2000)).

11.          התובע הצהיר כי: "התגייסתי ב 5/93 לצה"ל ולאחר מבדקים רפואיים שעברתי נקבע לי פרופיל 97. במסגרת השרות עברתי קורס "אורזי אפסניה מוצנחת"ל ועסקתי, בין היתר, באריזת מצנחים, מטענים, חבילות מים... פעילות הכרוכה דרך כלל במאמץ פיזי... לאחר שהשתחררתי מצה"ל עבדתי במינימרקט השייך להוריי, לרבות בסידור סחורה, הרמת משאות... פעילות שחלקה מחייב גם כן מאמץ פיזי ושימוש יעיל ומאומץ בידיים. בשנים 96'-97' עבדתי כעובד כח עזר בבי"ח "ליכטנשטדטר" ("רעות") בית חולים סיעודי שם חלק ניכר מהחולים הינם חסרי יכולת תנועה עצמאית, עבודתי שם כללה הרמת חולים מהמיטה לכיסא גלגלים ולהיפך, רחיצתם, ניודם..." (תצהיר עדות ראשית תובע, ס' 3-4).  כאמור, התאונה הראשונה ארעה ביום 22.2.98 והשנייה ביום 1.2.99. התובע החל את עבודתו בחברת שליחויות "רץ פלוס בע"מ" ביום 1.12.97 ובחב' "גל מעתון בע"מ" ביום  10.3.99. לא יקשה להבחין כי בחב' גל מעתון החל לעבוד לאחר שנפגע בשתי תאונות הדרכים. בשתי חברות אלו שימש התובע עובד שכיר בתור שליח רכוב על קטנוע. על פי הנתונים שהמציא התובע לשנת המס 1998 עולה כי בדר"כ בחברת רץ פלוס עבד 8 שעות ביום ובחב' גל מעתון עבד 3 שעות ביום כאשר בכל חודש עבד את מלוא ימי התעסוקה שבו. (נספחים ה/1-ה12, תצהיר עדות ראשית תובע).  הלכה למעשה, אם לפני התאונה הראשונה התובע עבד רק בעבודה אחת, אזי לאחר מכן עבד יותר, ואף בצורה משמעותית, כלומר בהיקף של תוספת למעלה משליש משרה בה עבד קודם לכן. התובע אף מאשר בתצהירו: "בתום תקופות אי הכושר וההחלמה בעקבות התאונה הראשונה ולאחר מכן גם בעקבות התאונה השנייה, חזרתי לעבודה כשליח". (שם, ס' 9).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ