פסק-דין בתיק א 512/98

1.         השאלה העומדת במרכז התביעה בת"א 512/98 היא, אם קמה אחריות של הנתבעים או של מי מהם, לשאת בנזקי גוף שנגרמו לתובע מס' 1 (להלן: התובע או עזרא) כתוצאה מתאונת צניחה מיום 22/3/95 במסגרת קורס צניחה במועדון הצניחה של נתבעת מס' 1 (להלן: סקאי קלאב או הנתבעת ), שהייתה חברה אצל הנתבע מס' 6, האיגוד הישראלי לצניחה חופשית (להלן: האיגוד).

הרקע העובדתי :

2.         ההתמקדות תהא תחילה ביחסים שבין התובע לנתבעת.

2.1        התובע, בן 52 נפגע בתאונת צניחה ביום 22/3/95 במהלך קורס צניחה, בן מספר ימים, בו לקח חלק. קורס הצניחה שהחל ביום 19/3/95 אורגן והופעל על-ידי סקאי קלאב, שהיא בעלים של מועדון לצניחה חופשית בחוף מושב הבונים והועבר בפועל על-ידי הנתבע מס'2 , מר מרק אילוז, שהיה מדריך ראשי בקורס הצניחה (להלן: המדריך הראשי או אילוז ).

2.2.       ביום האירוע יצא התובע, בשעות הצהריים, לצניחה ראשונה במסגרת הקורס, כשהוא מצוייד במכשיר קשר חד כיווני, משמע שכוון הקרקע, מר מורדי אלמליח (להלן: כוון הקרקע או מורדי ), יכול ליצור איתו קשר ולהכווין אותו בצניחתו, ואילו התובע אינו יכול ליצור קשר עם כוון הקרקע.

2.3        ממקום התאונה הובהל התובע לביה"ח "הלל יפה" בחדרה, שם אובחן כסובל משבר מרוסק עם דחיסה של 50% מגוף החוליה המותנית הראשונה, שברים בקרסול ופגיעה קשה בצלעות החזה.

כתוצאה מהאירוע אושפז התובע עד ליום 13/4/95 ובמהלך אשפוזו עבר ניתוח לקיבוע עמוד השדרה, השתלת עצם, שיחזור הפטישון הפנימי בקרסול שמאל וקיבועו באמצעות ברגים. בהמשך נדרש התובע לטיפול רפואי נוסף ואשפוז לצורך הוצאת פלטה וברגים מהקרסול השמאלי.

התובע שוחרר לביתו כשהוא מוגבל בתנועותיו עם המלצות כגון: הליכה עם הליכון קבוע והגבהה לשירותים.

מאז התאונה מתואר התובע על ידו כמי שהפך "שבר כלי".

במהלך הדיונים הגיעו הצדדים להסכמה באשר לאחוזי נכותו הרפואית של התובע בשיעורים הבאים: נכות אורתופדית בשיעור של 25%; נכות אורולוגית בשיעור של 30%נכות פסיכיאטרית בשיעור של 10%. סך כל הנכות הרפואית המשוקללת הוא  52.5%.

טענות בעלי הדין :

3.         אין חולק, כי כדי לבצע נחיתה מוצלחת, ואיטית דיה בכדי לרכך את המפגש של הצנחן עם הקרקע, על הצנחן לבצע נחיתה ב- "שלוש צלעות"- משמע, שיוט (בצלע ראשונה) עם כיוון הרוח, פניה (לצלע שנייה) בניצב לרוח ופנייה נוספת (לצלע השלישית) לקראת הנחיתה, שצריכה להיעשות מול כיוון הרוח, זאת במטרה להאט את מהירות הנחיתה עצמה ולהגיע למינימום מהירות בעת המגע עם הקרקע (להלן: מהלך שלוש הצלעות ).

עוד מוסכם, כי באירוע הנדון לא היה התובע בעת הנחיתה מול כוון הרוח, משכך לא הואטה מהירות נחיתתו והוא נפגע מעוצמת המגע עם הקרקע.

3.1        בהתאם לגרסת התובע כפי שזו מפורטת בכתב התביעה, ושעליה חזר בעדותו ובסיכומיו, צנח התובע מהמטוס אל תוך ענן, כשהוא משייט לכיוון צפון במקום לכוון דרום, כיוון הנחיתה המיועדת. משכך, הנחה אותו כוון הקרקע לבצע פנייה חדה של 180 מעלות. התובע עשה כן, אלא שאז, החל להיסחף במהירות רבה לכוון דרום ואף התקרב במהירות לכיוון הקרקע.

בהתאם לתצהירו של התובע, בשעה שהרגיש כי הוא מתקרב במהירות לקרקע, המתין להנחיות כוון הקרקע בהתאם להוראות ההתנהגות שלטענתו קיבל בקורס. לבסוף, לטענת התובע, הנחה אותו כוון הקרקע לבצע פניה שמאלה של 90 מעלות. התובע שהבחין כי הוא עומד להתרסק על הקרקע, משך את המצנח לבלימה, אלא שבשל המרחק הקצר מהקרקע, לא הספיק לבלום והתרסק על גבעת טרשים המרוחקת כ-200 מטרים ממקום הנחיתה המיועד.

3.2        לגרסת הנתבעת בהתאם ללימודיו בקורס הצניחה, היה על התובע לנחות תוך ביצוע מהלך שלוש הצלעות. מהלך זה היה עליו לעשותו, אף ללא הוראה מפורשת מכוון הקרקע, כחלק מהליך הצניחה התקין. זאת ועוד, ההתקדמות במהלכי הצניחה, לרבות שלבי הנחיתה, אינה תלוייה בנקודת נחיתה כלשהי או בנקודות התייחסות כלשהן על פני הקרקע, כפי שניסה התובע לטעון, אלא יש לבצעה בהתאם לגובה בו נמצא הצונח ביחס לקרקע. גרסה זו של הנתבעת נתמכת בעדותו של המומחה מטעמה, מר אבי מוניס (בעמ' 281 לפרוטוקול), אשר לדבריו, יש להתאים את שלבי הצניחה לגובה בו נמצא הצנחן ביחס לקרקע. זאת ניתן לבדוק באמצעות מד הגובה בו מצוייד כל אחד מהצנחנים. כך לדוגמא בגובה 1000-1500 רגל, אמור הצונח לבצע את הצלע השנייה בניצב לרוח, ללא חשיבות למיקום בו הוא נמצא ביחס ליעד הנחיתה שסומן מראש, עד לגובה של 500 מטר בו אמור הצנחן להימצא בצלע השלישית, "בפיינל האחרון" לפי העגה המקצועית, שלאחריו אין לשנות עוד את מסלול הצניחה.

לכן, היה על התובע לבצע בזמן הצניחה את שלמד, גם מבלי להמתין להוראות כוון הקרקע, כשהוראות ניתנות על-ידי כוון הקרקע רק כאשר קיימת בעיה בצניחה או לשם תיקון טעות.

בפועל, לטענת הנתבעת אכן פעל התובע כך. התובע ביצע את מהלך שלוש הצלעות, ללא צורך בהתערבות כוון הקרקע והפניה שעשה בסמוך לפני הקרקע בכיוון של 90 מעלות היתה על דעת התובע ומבלי שניתנה כל הוראה כזו על-ידי כוון הקרקע.

הגדרת המחלוקת :