פסק-דין בתיק א 4780/05 - פסקדין

1.         התובעת, בעלת רכב מזדה ,מ.ר. 9281836  הגישה תביעתה בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבה בתאונת דרכים מיום 18.9.04. ביום התאונה נהג ברכב בן התובעת.

2.         לגרסת הנהג ברכב התובעת  -  בליל התאונה, בשעה 23:30 ,נהג  ברכבו, בנתיב הימני מתוך השניים שבאותו מסלול במהירות שבין 60 ל-70 קמ"ש, כך לדבריו.  הנהג (נהג חדש) היה ברכב יחד עם חברים, לקראת בילוי. לטענתו, רכב הנתבע שהגיע ממול  במסלול נגדי, חצה את נתיב נסיעתו מתוך מטרה להשלים פניית פרסה  המתאפשרת באותו מקום, וזאת מבלי ליתן זכות קדימה לרכב התובעת, על אף קיומו של תמרור המחייב זאת. הנהג ברכב התובעת  הטה רכבו  לכיוון הנתיב השמאלי, על מנת לנסות ולהמנע מפגיעה ברכב הנתבע. לדבריו, לא בלם חזק כדי לעצור, אלא החל להאט, אך רכב הנתבע לא המשיך לעבור אלא נעצר באותו מקום.  הנהג  ראה את רכב הנתבע לראשונה ממרחק של כ-50 מ' כאשר רכב הנתבע היה באמצע הנתיבים. הנהג ברכב התובעת  טען כי עצים קטנים שהיו נטועים באי התנועה לא אפשרו לו לראות את רכב הנתבע כשעמד לפני שהחל את  פניית הפרסה, וכן ציין כי היתה חשיכה. הפגיעה היתה בחלק ימני קדמי של  רכב התובעת, ובחלק אחורי שמאלי של רכב הנתבע. עדות הנהג ברכב התובעת  נתמכה בעדות עד נוסף, חברו, שהיה ברכב במועד התאונה.

3.         לגרסת הנתבע -   החל לבצע את פניית הפרסה המחייבת חציית הנתיב של כלי הרכב הבאים ממול, לאחר שעצר בתמרור המורה על מתן זכות קדימה, ולאחר שבדק כי אין כלי רכב. הכביש היה פנוי. לקראת סיום ביצוע הפנייה, כשרכבו כמעט השלים את חציית שני הנתיבים באופן שרק חלקו האחורי היה בנתיב הימני בו נסע רכב התובעת,  הגיע במהירות רכב התובעת ופגע בצידו הימני האחורי של רכב הנתבע. הנתבע טוען כי  ראה לראשונה את רכב התובעת כשזה פגע בו. הנתבע העיד כי את הפנייה עצמה בצע במהירות קבועה ולא האט או עצר במהלך השלמת ביצוע פניית הפרסה.

4.         דיון

4.1        מיקום הפגיעה ברכבו של הנתבע מלמד כי רכב הנתבע כמעט השלים את חציית שני הנתיבים (וזאת גם אם אקבל את גרסת התובע כי סטה עם רכבו שמאלה). הפגיעה ברכב התובעת היתה רק בצד הקדמי ימני. כדי שרכב הנתבע ינזק רק בחלק האחורי שלו , וזאת במרחב של שני נתיבים, האפשרות היחידה היא שרכב הנתבע היה לקראת השלמת הפניה באופן שחלק מרכבו כבר לא היה במסלול  נסיעת רכב התובעת.

4.2        הנהג ברכב התובעת  הציג תמונה של מקום התאונה. אי התנועה מכוסה בשיחים נמוכים, ואין כל סיבה שהנתבע לא יבחין ברכב התובע הבא ממול או שרכב התובעת לא יראה את הנתבע  המתחיל לבצע את פניית הפרסה, בנקודת התחלת הפנייה שלו.  למרות זאת, לא הבחינו הנהגים זה בזה.

4.3        מדובר בפניה מסוכנת מכיוון נסיעתו של הנתבע. לנתבע היה תמרור המורה על מתן זכות קדימה, ובמקום זה משמעו, שיש להמתין עד לשלב שבו הרכב הפונה סמוך ובטוח שיוכל להשלים את הפנייה מבלי להפריע מהלך נסיעתם של כלי רכב הנוסעים במקום דהיינו, יש להמתין שהדרך פנויה למעבר לחלוטין.

4.4        הנתבע העיד כי ראה את רכב התובעת רק לאחר הפגיעה. הנהג ברכב התובעת  מאשר כי כשראה לראשונה את רכב הנתבע היה רכב הנתבע במרכז שני הנתיבים ובמרחק של כ- 50 מ' ממנו.

4.5        הנהג ברכב התובעת  טוען כי היה במהירות של כ-70 קמ"ש ועל אף שראה את רכב הנתבע ממרחק של 50 מ' לא עצר. התובע לא עצר, אלא האט והסיט את רכבו.

4.6        על עוצמת  הפגיעה ניתן ללמוד מחוות דעת השמאי, אשר העריך את הנזק הישיר לרכב התובע בסך של  כ- 40,000 ש"ח, שכלל נזק לכל החלק הקדמי ימני , לרבות לחלקי המנוע,לקורת השלדה,  וחייב  החלפת כרית אוויר  שנפתחה וחגורת בטיחות. נזק זה יש בו ללמד על עוצמת  הפגיעה ועל מהירות נסיעתו של התובע.

4.7        בנסיבות אלו אני קובעת כי על הנתבע מוטלת האחריות לתאונה בשיעור של  75% ואילו על הנהג ברכב התובעת  בשיעור של 25%.

5.       גובה הנזק

5.1        התובעת הגישה חוות דעת שמאי ממנה עולה כי הנזק הישיר לרכב הינו בסך של  40,673.90 ש"ח, ומשעורך להיום 42,972 ש"ח.

5.2        עוד נטען כי  שווי ירידת הערך לרכב הינה בסך של 6650 ש"ח.

5.3        שכר טרחתו של השמאי הינו 2998 ש"ח.

5.4        מכאן שעל הנתבע לשלם לתובע כדי 75% מכלל הנזק (וכנגד הצגת  קבלה על התשלום לשמאי ) , דהיינו סך של  39,465 ש"ח.

5.5        לסכום זה יש להוסיף שכר טרחה בסך של 3500 ש"ח+ מ.ע.מ.

5.6        הסכומים ישולמו לידי ב"כ התובעת בתוך 30 יום מהיום.

5.7        המזכירות תעביר העתק פסק דין זה לצדדים.