פסק-דין בתיק א 41521/04

בפני תביעה כספית על סך של 26,995 ש"ח,עבור חוב בגין אי תשלום דמי שכירות ותשלומים נלווים.

התובעת הינה אחת מבעלי הבית ברחוב בן יהודה 113 בתל אביב (להלן "הבניין"),ובו חנות בשטח של 27 מ"ר עם גלריה בשטח של 7 מ"ר,(להלן "החנות")והינה נציגת יתר הבעלים.

הנתבעים היו השוכרים של החנות בבניין. (להלן "המושכר").

התביעה התנהלה בהליך של "סדר דין מהיר" ועל כן פסק דין זה מנומק, ככל הניתן, בתמצית כהוראת תקנה 214 טז(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984.

טענות הצדדים:

ביום 29/05/03 נחתם בין הצדדים הסכם שכירות בלתי מוגנת, תקופת ההסכם נקבעה לשנה מיום 01/06/03 ועד ליום 31/05/04. על פי סעיף 5 להסכם דמי השכירות עבור החנות היו 500$ +מע"מ על פי שער הדולר היציג במועד כל תשלום. כמו כן התחייבו הנתבעים לשאת בתשלומי הארנונה העירונית וכל יתר התשלומים החלים כמקובל על שוכר נכס.

לאור כוונת הנתבעים לנהל בחנות מכון קוסמטיקה מילאה התובעת אחר דרישתם והתקינה בחנות שטיחים מקיר לקיר בצבע ורוד.

הנתבעים שילמו באיחור את דמי השכירות החל מהחודש השני להסכם, ובחודש 09/03 חדלו לחלוטין מלשלם את דמי השכירות חרף מכתבי ההתראה של ב"כ התובעת. ביום 17/12/03 נשלח לנתבעים על ידי ב"כ התובעת מכתב המודיע על ביטול הסכם השכירות לאור הפרתו.

ביום 08/01/04 השאירו הנתבעים את המפתחות של החנות במזנון הסמוך. התובעת על מנת לצמצם את נזקיה ביקשה מהנתבעים כי ימצאו שוכר במקומם, ובמקביל פנתה עצמאית אל סוכנות תיווך "אייקורט" ופרסמה מודעות בעיתונים השונים. למרות המאמצים נמצא שוכר רק בחודש 04/04 שהשכיר את החנות לתקופה של חודשיים בלבד ובמחיר של 300$ +מע"מ.

בכתב התביעה, טענה התובעת כי הסכום הנדרש לתשלום מאת הנתבעים הוא על פי הפירוט הבא:

הפסד דמי שכירות עבור 7 חודשים בשיעור 500$ + מע"מ.   סך של  18,878 ש"ח.

הפסד דמי שכירות עבור 05/04-04 בשיעור 200$ + מע"מ.    סך של 2,157 ש"ח.

הוצאות פרסום החנות בעיתונים.                                          סך של  678 ש"ח.

חשבונות חשמל ששולמו ע"י התובעת.                                  סך של 282 ש"ח.

פיצוי בגין עוגמת נפש והוצאות משפטיות.                            סך של 5,000 ש"ח.

                                                                         סה"כ 26,995 ש"ח.

מנגד טוען הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") להיעדר יריבות בינו לבין התובעת מהסיבה שלמרות ששמו מופיע על הסכם השכירות הוא אינו חתום עליו, וחתימתו מופיעה כחתימה מטעם הנתבעת 3 בלבד.

כמו כן בהתאם למכתב אותו שלח הנתבע אל התובעת ביום 25/09/03 הודיע  הוא, כי מאחר והופסקה עבודתו בנתבעת 3, הוא אינו קשור יותר לנתבע 1 ו/או לנתבעת 3 בשום דרך או צורה. לכן טוען הנתבע כי משהמשיכה התובעת בהתקשרות עם יתר הנתבעים ולא ביטלה אותה לא פעלה להקטנת נזקיה מאותו מועד ואילך, ואין לה להלין אלא על עצמה ולא על הנתבע.

לאחר שהוגשה על ידי הנתבע הודעת צד ג' לנתבעים 1 ו- 3 ולא הופיעו  לדיון, נתתי ביום 28/02/05 פסק דין כנגדם על מלוא סכום התביעה.