פסק-דין בתיק א 35739/07 - פסקדין

רקע

התביעה שלפני מתייחסת לתאונת דרכים בה היו מעורבים שלושה כלי רכב. ראשון נסע מר שרלי כהן שנהג ב רכב משטרתי השייך ל תובעת (להלן - " כהן", "הרכב המשטרתי" ו" התובעת", בהתאמה). אחריו הגיע מר אפרים ויליק (להלן - ויליק) ברכב מסוג פולקסווגן, המבוטח על ידי הנתבעת 2. הרכב השלישי היה רכב בו נהגה הגב' סבין לוי-וולב (להלן - לוי-וולב) שנהגה ב פיאט בראבה. אין מחלוקת לגבי העובדות הבאות: כהן נסע מנתניה לכיוון כפר סבא, וכשהגיע לצומת בית ליד, ביקש לפנות ימינה. הוא עצר. רכבו נפגע מאחור ממכה שקיבל מהפולקסווגן. הפולקסווגן נפגע מאחור ממכה שקיבל מהפיאט. המחלוקות בתיק הן שתיים: בשאלת האחריות לתאונה השאלה היא אם ויליק פגע תחילה בכהן ולאחר מכן פגעה לוי-וולב בויליק, או שמא המכה של לוי-וולב ברכב של ויליק היא שגרמה להדיפתו אל עבר רכב כהן. בנוסף, הנתבעים מכחישים את הנזק הנטען ברכב המשטרתי וטוענים שהרכב היה פגוע קודם לכן, ולא יתכן שהנזק הנטען נגרם בתאונה דנן. לטענת התובעת, נגרם נזק לרכב המשטרתי שנישום בסך של 4,687 ש"ח, ובנוסף, שולם לשמאי שכ"ט בסך 360 ש"ח.

הראיות לגבי הנקודות שבמחלוקת

כהן העיד שהרגיש חבטה חזקה מאחור, אך אינו זוכר כמה מכות הרגיש וגם אינו זוכר אם שמע עוד משהו פרט למכה ברכבו. לדבריו, כשיצא מרכבו ראה כבר את הפיאט מאחורי הפולקסווגן. הוא עמד בצומת כ-30-40 שניות בטרם חש במכה. הוא לא הסתכל במראה לפני המכה ואינו יודע מה קרה מאחוריו לפני התאונה או במהלכה.

באשר לנזקים העיד שברכב המשטרתי לא היתה מכה משמעותית קודמת מאחור. היתה שריטה בפינה הימנית אחורית של הטמבון שהיא קודמת לתאונה דנן. הרכב הזה לא משמש למרדפים. הוא בדק את הרכב לפני שיצא לנסיעה ולא היו בו מכות חזקות. לשריטות הוא לא מתייחס. הוא אינו נהג יחיד ברכב. אחרי התאונה לא ניתן היה לפתוח את תא המטען, אך עובר לתאונה השתמש בתא המטען (בעיקר כדי לעשות קניות). כהן איננו יודע מדוע תוקן הרכב רק חודש לאחר התאונה, אך הוא המשיך לנסוע בו כפי שהיה, במצבו הניזוק. הוא אישר שהנזק הנראה בצילום שצילם השמאי ( ת/1) הוא אכן הנזק שנגרם בתאונה. לעומת זאת, אם כלול בדוח השמאי "נזק בחזית" - נזק כזה לא נגרם בארוע דנן.

ויליק העיד שהגיע לצומת והיתה שם מזדה (הרכב המשטרתי) שעצרה, והוא עצר אחריה. לדבריו, היה שם תמרור "האט ותן זכות קדימה", וגם בוצעו עבודות בכביש, כך שזה היה קטע של האטה ודגש על זהירות. כ-25, 30 שניות לאחר שעצר, שמע חבטה, חריקת בלמים וקיבל מכה מאחור ונעצר ברכב שלפניו. הוא ציין שלפני התאונה הסתכל על הרכב שלפניו, הוריד קצת ווליום ברדיו והיה לו זמן לעצור, והוא גם שמע את חריקת הבלמים מאחוריו. לאחר התאונה, ירד לראות שהכל בסדר עם הגברת באוטו מאחור, שגם היו איתה שני ילדים קטנים. הנהג מקדימה יצא מרכבו, הסתכל על רכבו מאחורה, נכנס לאוטו והתכוון לנסוע, אלא שויליק עצר אותו ואמר לו שיתן פרטיו למעורבים האחרים, וכך עשה. אחר כך ויליק לקח את ילדיה של לוי-וולב הביתה בעוד היא המתינה לגרר. בחקירה נגדית סיפר ויליק, שחמש דקות לפני התאונה, לוי-וולב כמעט הורידה אותו מהכביש בנהיגתה הפרועה, והוא עשה לה סימנים של "מה קורה איתך". הוא אמר שלא סיפר זאת בעדותו הראשית, משום שעורכי הדין המייצגים אותו אמרו לו שזה לא חשוב. הוא הכחיש את טענת לוי-וולב שכאשר רכבה פגע ברכבו, ויליק כבר פגע ברכב המשטרתי ואף היה בדרך החוצה מרכבו לעבר הרכב המשטרתי.

באשר לנזק ברכב המשטרתי העיד שהרכב היה פגוע ומכוער, ובמענה לשאלתי, אמר שהרכב היה מקומט, עם מכה פה ומכה שם, אך אינו יכול לומר ספציפית אם המכה במרכז החלק האחורי של הרכב היתה, או לא, "אבל האוטו לא היה מטופח". בחקירה הנגדית גם ציין, שלא יתכן שהנזק ברכב המשטרתי נגרם מרכבו שלו, שכן רכבו נמוך יחסית לרכב המשטרתי. ויליק העיד כי כלל הנזק ברכבו היה בסך של כ-3,000 - 4,000 ש"ח, כשהנזק העיקרי הוא מאחור, ומלפנים נשבר רק פנס.

לוי-וולב העידה שהיא נסעה בזהירות, עם 3 ילדים ברכב. היא הגיעה לצומת בו היו עבודות שלא סומנו, ולכן היתה ראות לקויה מצד שמאל. היא היתה צריכה להתאמץ כדי לראות מה קורה בצומת, אז האטה קצת בפניה ימינה והרכב הראשון שפנה ימינה עצר בפתאומיות. הרכב שהיה אחריו (ולפניה) נכנס בו וגם לוי-וולב התנגשה ברכב שלפניה, כי הסתכלה שמאלה כדי לראות מה קורה בצומת. לטענתה, כאשר התנגשה ברכב לפניה, שמה לב שהנהגים של שני כלי הרכב לפניה היו עם דלתות פתוחות ועמדו לצאת מרכביהם כדי לראות מה קורה. בחקירה נגדית הודתה שלא שמרה מרחק ולכן התנגשה ברכב לפניה, אך ציינה שברמזור לנסיעה ישר היה אור ירוק ולכן הניחה שלא יעצרו בפניה ימינה. לדבריה, עובר לתאונה הסתכלה גם ימינה וגם שמאלה, אך הכל קרה בשניות וכנראה שלא הספיקה לבלום. היא נשאלה אם בכלל ראתה את הרכבים שנסעו לפניה עומדים, והיא השיבה "אולי שניה לפני שפגעתי, אולי גם לפני ראיתי אותם עומדים אבל בלמתי מאוחר מדי". באשר להתנגשות הנטענת בין הרכב המשטרתי לפולקסווגן, נשאלה אם שמעה את ה"בום" והשיבה, שלא נראה לה כי מפגיעות כאלה קטנות יש "בום". מהפגיעה שלה, לעומת זאת, היה "בום". היא חזרה וטענה שכאשר היא הגיעה ופגעה ברכב של ויליק, שני כלי הרכב כבר היו עם דלתות פתוחות והנהג השני אולי כבר היה מחוץ לרכב. אחר כך הדגישה "... אני באתי וראיתי שהם כבר יצאו" ( עמוד 8, שורות 24 עד 28 לפרוטוקול). בהמשך אמרה שראתה שני רכבים לפניה, שהיו אמורים להשתלב בפניה ימינה בלי לעצור ואז ראתה רכב שני נכנס ברכב הראשון.

באשר לנזקי הרכב המשטרתי ציינה, שהיא הבינה, שהיו לו סימנים שבכלל לא היו מהתאונה הזו. היא יודעת זאת, מאחר שהרכב נראה לה די ישן. היא לא הסתכלה מה קרה לרכב האמצעי בחזיתו, אך הסתכלה מה הנזק ברכב הקדמי ביותר והיה לו נזק בבגאז'. עם זאת, לא יכלה לומר אם הנזק הנראה ב- ת/1 מוכר לה.

דיון והכרעה

האחריות לתאונה

כהן, השוטר, לא יכול היה לשפוך אור רב על מה שקרה מאחוריו. גרסתו מסייעת להכרעה בשתי נקודות: ראשית, ציין שהיה בעצירה במשך כ-30-40 שניות בטרם חש בחבטה. גרסה זו מתיישבת עם דברי ויליק, כי עמד אחרי כהן במשך 25-30 שניות לפני שנפגע מרכבה של לוי-וולב. היא איננה מתיישבת עם גרסת לוי-וולב, לפיה ראתה את כהן בולם בפתאומיות ואת ויליק נכנס בו מיד. שנית, כהן ציין שכשיצא מרכבו, ההתנגשות בין ויליק ללוי-וולב כבר ארעה, כפי שמעיד ויליק, שלא כפי שמעידה לוי-וולב, הטוענת שכאשר הגיעה למקום ראתה כבר את שני הנהגים עם דלתות פתוחות (לפי גרסה אחת) או את שניהם בחוץ (לפי גרסתה השניה), ורק אז התנגשה בפולקסווגן.

גרסתה של לוי-וולב גם אינה הגיונית כשלעצמה, ובנוסף - היו בה שינויים וגוונים במהלך העדות: ראשית, קשה להניח, שכאשר היא מסתכלת שמאלה, כדבריה, הספיקה לראות מימין את כהן עוצר בפתאומיות, את ויליק מתנגש בו ואת שניהם פותחים דלתות (או אפילו יוצאים מהרכב), וכל זאת בשניות ספורות. מעבר לכך, קשה עוד יותר להבין מדוע - אם ראתה כל זאת - לא הספיקה לבלום את רכבה (כשנסעה, לדבריה, באיטיות רבה) והתנגשה בויליק. כאמור, גם גרסתה כשלעצמה לא היתה עקבית, כפי שתואר לעיל. יצויין עוד, כי היא העידה שלא הסתכלה על נזקי רכב ויליק, אך הסתכלה על הנזקים ברכב המשטרתי. אלמלא סברה שהיא אחראית לנזקי הרכב המשטרתי, קשה להבין מדוע אלה ענינו אותה, כאשר הנזקים שבודאי גרמה להם - ברכב של ויליק - לא ענינו אותה.

עדותו של ויליק היתה ברובה אמינה ואחידה. אמנם, גרסתו לפיה כהן יצא מהרכב המשטרתי, הסתכל בחלק האחורי של הרכב והתכוון לחזור לרכבו ולנסוע מהמקום, לא נתמכה בעדות מי משני הנהגים האחרים (ואף נסתרה) ובעיני היא גם אינה סבירה, אך בשאלה האם פגע תחילה ברכב המשטרתי ואחר כך נפגע מאחור, או שמא נעצר מבלי לפגוע ברכב המשטרתי ונהדף עליו רק עקב המכה מהפיאט - עדותו היתה אמינה והיא נתמכה, כאמור, בדברי כהן.

לפיכך, אני מגיעה למסקנה, שהתאונה התרחשה כשכהן נעצר, ויליק עצר אחריו מבלי לפגוע ברכב המשטרתי, ואז הגיעה לוי-וולב, פגעה ברכב של ויליק והדפה אותו על הרכב המשטרתי.

הנזק

העובדה שברכב המשטרתי היו פגיעות נוספות זולת זו שנגרמה בתאונה לא היתה במחלוקת. גם כהן סיפר שהשריטה בצד ימין אחורי של הטמבון היתה קיימת ברכב קודם לתאונה, וגם דוח השמאי מתייחס לנזק בפגוש הקדמי ובפח החזית. עם זאת, המכה האחורית מתיישבת עם תאור אופן הפגיעה ברכב התובעת, ואמירות ויליק לגבי התכנות או אי-התכנות הנזק לאור הבדלי הגבהים בין כלי הרכב, היא בגדר ספקולציה, שלא גובתה בחוו"ד מקצועית. לכהן אין ענין "לנפח" את הנזק ברכב המשטרתי, והוא בעצמו ציין שהשריטה אינה קשורה לתאונה, ושהמוקד הקדמי אינו קשור לתאונה. לפיכך, בכל הנוגע לנזק האחורי, במכסה תא המטען ובפגוש האחורי - אני מקבלת את עדותו של כהן, שהנזק נגרם בתאונה זו ובהתאם לדוח השמאי המתייחס לנזק האחורי בלבד, קובעת ש הנזק שנגרם הוא בסך 3,242 ש"ח. בנוסף, שולם שכ"ט לשמאי בסך 360 ש"ח.

סיכום

לאור כל האמור, אני מחייבת את הנתבעים 3-4, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 3,602 ש"ח, כשסכום זה צמוד למדד מיום התשלום עבור התיקון, ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעים 3-4, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת הוצאות משפט הכוללות שכר טרחת עו"ד בשיעור המינימאלי בהתאם לתקנות.