פסק-דין בתיק א 3048/07 - פסקדין

1.         שניים מעובדי התובעת נפגעו בתאונות דרכים (נפרדות), בעת שנסעו לעבודתם ברכב שהיה מבוטח בביטוח חובה ע"י הנתבעת. הגב' בלומנטל איילת (להלן: "בלומנטל") נפגעה ביום 17/9/02 ומר פיטוסי ברוך (להלן: "פיטוסי") נפגע ביום 21/7/99.

2.         התאונות הוכרו ע"י המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") כתאונות עבודה ושולם לעובדים תשלום בגין דמי פגיעה.

3.         העובדים נעדרו מעבודתם, ע"פ הצהרתם בטופס לקבלת דמי פגיעה מהמל"ל, כמפורט להלן: בלומנטל נעדרה במשך 27 ימים (מיום 17/9/02 ועד ליום 13/10/02). פיטוסי נעדר במשך 12 ימים (מיום 21/7/99 ועד ליום 1/8/99).

4.         כאמור המל"ל אישר לעובדים תשלום דמי פגיעה החל מיום לאחר התאונה, ובמקביל דרש מהתובעת לשלם לו, ע"פ סעיף 94(א) לחוק הביטוח הלאומי, את דמי הפגיעה ששילם בגין תקופת הזכאות הראשונה (9 הימים הראשונים).

5.         התובעת טוענת כי שלמה למל"ל, ע"פ דרישתו, את הסכומים הבאים: עבור בלומנטל-סכום של 3,553 ש"ח. עבור פיטוסי-3,924 ש"ח.

6.         בתביעה זו דורשת התובעת כי הנתבעת ("המזיקה") תשיב לה את הסכומים ששלמה למל"ל, בצירוף השכר ששלמה התובעת לעובדים בגין יום התאונה עצמו. הסכום ששולם ע"י התובעת למל"ל נתבע מכוח סעיף 328(א) לחוק הביטוח הלאומי, ואילו הסכום שנתבע ע"י התובעת בגין תשלום ששלמה לעובדים ביום התאונה, נתבע מכוח החוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף) תשכ"ד 1964 ו/או לפי החוק לעשיית עושר ולא במשפט תשל"ט 1979.

יצויין כי התביעה כללה דרישה להחזר תשלומים בהם נשאה התובעת בגין עובדת נוספת שלה, שנפגעה בתאונת דרכים, ואולם בהסכמת הצדדים נדחתה דרישה זו ללא הוצאות.

7.         הנתבעת טוענת כי התובעת כלל לא הוכיחה את העדרות העובדים בפועל, לא הוכיחה כי שלמה להם שכר בתקופת העדרותם, ולחילופין היא טוענת כי יש לראות את זכותה של התובעת כזכות סוברוגטיבית, שאינה יכולה לעלות על זכאותו של הניזוק. ע"פ חישובי הנתבעת, הפיצוי שהיתה יכולה בלומנטל לקבל, בגין 27 ימי העדרות (במסגרת מגבלות והלכות חוק הפלת"ד: דהיינו, ניכוי 25% מס הכנסה, חלוקת השכר ל-30 ימי עבודה, הפחתת מענק מיוחד, משכורת י"ג ותשלום שנתי בגין עיתון) הוא בסך 9,450 ש"ח. סכום זה נבלע בתגמולים שהיא קיבלה מהמל"ל. בהתאם לחישוביה הנתבעת הפיצוי שהיה פיטוסי זכאי לקבל הינו בסך 4,830 ש"ח, ובניכוי תגמולי המל"ל נותר 839 ש"ח בלבד-שהוא הסכום היחיד לו זכאית התובעת.

8.         ב"כ הצדדים הודיעו על הסכם דיוני לפיו יינתן פסק דין על סמך סיכומים שהגישו הצדדים ועל סמך החומר שנמצא בתיק, ללא שמיעת עדים.

דיון והכרעה:

9.         כבר הוכרע כי זכות התובעת כמיטיבה הינה בעלת אופי סוברוגטיבי. ראה דברי כב' השופט י. עמית ב בש"א (חיפה) 3401/05 עיריית חיפה נ' דובק בע"מ ואח' (פרסום נבו), עמדת פרופ' נ. זלצמן, במאמרה " הטבת נזקי גוף-יחסי מזיק-מיטיב-מוטב", עיוני משפט ד' תשל"ה 621 ע' 627, 628. וכן ראה פסקי הדין הבאים, שאין לי אלא להצטרף לדעות שהובאו בהם: תא (חי') 7305/05 אסם נ' סהר ניתן ביום 1/5/06 ע"י כב' הש' טאובר, ת.א 20713/05 ריבוע כחול נ' אישי ישיר ניתן ביום 17/8/06 ע"י כב' הש' פרידמן.

10.        זכות התביעה של התובעת באשר לתקופת הזכאות הראשונה מוסדרת בהוראות חוק הביטוח הלאומיבסעיפים 94 ו-328. סעיף 94 ל חוק הביטוח הלאומי ,העוסק בתקופת הזכאות הראשונה בה זכאי הנפגע לדמי פגיעה, קובע ביחס לתקופה זו כך:

"(1)      היה הנפגע עובד -

(א)     המעביד יחזיר למוסד את סכום דמי הפגיעה שהמוסד שילם לנפגע בעד תקופת הזכאות הראשונה וכן כל סכום שהמוסד ניכה מדמי הפגיעה האמורים לפי כל דין (בסעיף זה - הסכום ששילם המוסד); הרשה המוסד למעביד לשלם בשמו דמי פגיעה לעובדיו - יהיה אותו מעביד חייב לשלם לעובד גם את דמי הפגיעה בעד תקופת הזכאות הראשונה, ולא יהיה זכאי להחזר הסכומים ששילם בעד תקופת הזכאות הראשונה;

...

(ה)       החזיר המעביד למוסד את הסכום ששילם המוסד או חלק ממנו, יחזיר לו המוסד חלק יחסי מהפיצוי על דמי הפגיעה שקיבל המוסד לפי סימן ד' לפרק י"ד".

סעיף 328 ל חוק הביטוח הלאומיקובע:

"היה המקרה שחייב את המוסד לשלם גמלה לפי חוק זה משמש עילה גם לחייב צד שלישי לשלם פיצויים לאותו זכאי לפי פקודת הנזיקין או לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים , התשל"ה-1975, רשאי המוסד או מעביד שאושר לכך לפי סעיף 343 לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי על הגמלה ששילמו או שהם עתידים לשלמה. החזיר מעביד למוסד את הסכום ששילם המוסד לפי הוראות סעיף 94 או שילם מעביד לעובד דמי פגיעה בעד תקופת הזכאות הראשונה לפי הוראות אותו סעיף, רשאי המוסד או המעביד לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי בעד הסכום שהוחזר למוסד או ששולם לעובד בידי המעביד כאמור".

11.        הוראות אלה של חוק הביטוח הלאומיאין בהן כדי לגרוע או לשלול את זכותו של המעביד להטבת נזקיו מעבר לתקופת הזכאות הראשונה, לרבות יום הפגיעה, וזאת כפוף לתקרה הקבועה בהוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, בהיות האירוע תאונת דרכים (ראה בענין הזכות להגיש תביעה הן מכוח הוראת הדין הספציפי-סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, והן מכוח הוראות הדין הכללי-חוק ההטבה, את פסקי הדין הבאים: ת.א. 67965/06 ארקיע נ' הפניקס , ת.א. 54331/05 אלעל נ' כלל ).