פסק-דין בתיק א 29358/01 - פסקדין

התובעת היא חברה העוסקת בהשכרת כלי רכב במסגרת "ליסינג תפעולי" כפי המפורט בסעיפים 1 עד 3 לתצהירו של מר ארנון שור, חשב התובעת שמסר תצהיר מטעמה (להלן: "שור"); עובדות אלה ידועות למעשה לנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת")  שהיא חברת ביטוח (ראה סעיף 3 לכתב הגנתה) אשר ביטחה את הרכב נשוא התביעה על פי פוליסה שתנאיה מוסכמים על הצדדים והתנאי הרלבנטי לסכסוך נשוא התביעה צורף כנספח א' לתצהירו של עד הנתבעת מר יואב רן (להלן: "רן" ו "הפוליסה" בהתאמה; ראה עדותו של שור בעמ' 1 לפרוטוקול הדיון ביום 17.11.03).

אין חולק על כך שהמדובר ברכב  מסוג מיטסובישי 300 - L מס' רישוי 20-877-33

שהוא "אוטובוס זעיר פרטי" כפי המפורט ברישיון הרכב, נספח א' לתצהירו של שור וראה סעיף 3 לתצהירו של רן וסעיף 7 לתצהירו של שור (להלן: "הרכב"); אין חולק על כך שהמקרה נשוא התביעה אירע במועדי חלותה של הפוליסה.

תיאורו של כלי רכב מסוגו של הרכב מצוי בחוות דעתו של המומחה מטעם התובעת מר בועז מוגילבקין והתמונות המצורפות לה (להלן : "התמונות").

הרכב הושכר על ידי התובעת במסגרת עסקיה לחברה בשם "סנטרום" בניה פיננסים והשקעות בע"מ כפי העולה מהסכם השכירות נספח ב' לתצהירו של שור ביום 9.6.96 (להלן: "סנטרום").

התביעה הוגשה במקורה גם נגד אחד, סמי לוי, שהיה מנהלה ובעל מניותה של סנטרום כפי העולה מהחלטה לפירוקה של סנטרום, נספח יג' לתצהיר שור (להלן: "לוי"); לוי הנ"ל ערב לחובותיה והתחייבויותיה של סנטרום כלפי התובעת כפי המפורט בהסכם השכירות הנ"ל ונתבע מכח ערבותו הנ"ל.

לטענת התובעת, נגנב הרכב בהיותו ברשות סנטרום ו/או לוי ביום 25.3.98 כפי העולה מאישור תלונה למשטרה שהוגשה בידי אחד, משה ביטון, ככל הנראה עובד של סטרום, ביום 3.1.2000! למעשה קיבלה התובעת דיווח מפי לוי על גניבת הרכב לא מוקדם מאשר  ביום 22.5.98  (ראה לאמור לעיל סעיפים 9, 10 לתצהירו של שור).

התביעה היא לתשלום תגמולי הביטוח המגיעים לתובעת על פי הפוליסה בגין גניבת הרכב.

טענות הנתבעת באשר לכך ש"מקרה הביטוח לא אירע" (פרק ג' לסיכומי טענותיה)

ולהכשלת הנתבעת בגין אי  הודעה על הגניבה במועד אינן ראויות להישמע.

ראשית, בדחותה את התביעה לתגמולי הביטוח, לא ראתה הנתבעת את הנושאים הנ"ל כראויים להתייחסות והתביעה נדחתה בטענה בדבר אי עמידת התובעת בתנאי המיגון שלפי הפוליסה (להלן: "תנאי המיגון") כפי מכתב הנתבעת נספח ו' לתצהיר שור.

הבאת טענות מסוג זה בשלב הדברים הנוכחי (גם אם הועלו בכתב ההגנה) יש בה משום התנהגות שלא בתום לב של הנתבעת; זו אמורה לשלם לתובעת את תגמולי הביטוח בעת קרות מקרה הביטוח ולא לנסות להתחמק בכל דרך שהיא מהתשלום; אם הייתה לנתבעת טענה באשר לתנאי המיגון, והיא העלתה אותה כבסיס לדחיית תביעת התובעת, לא מהראוי לה לחפש תירוצים נוספים, מה עוד קלושים, כפי שלהלן, לנסות לחמוק מחבותה (ראה: ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' נ. מנשה ישר , פד"י מט2 עמ' 749).

נכון הוא שאין בידי התובעת עדות מכלי ראשון על גניבת הרכב, והדבר מסתבר מכך שהרכב היה מושכר כאמור בהסכם ליסינג, אולם בתצהירו מציין שור  שעד מועד הגשתו לא קבלה התובעת כל הודעה על מציאת הרכב על ידי המשטרה וזאת, יחד עם הדיווח מלוי או מסנטרום, מקיימים את מידת ההוכחה הדרושה.

למעשה מתרכזת הנתבעת בטענותיה בנושאים הנ"ל בכך שלא הוברר האם לוי עצמו לא נטל את הרכב בגניבה ולכך שהוא, ולא התובעת, שהייתה תלוייה כאמור בדיווחיו, לא מסרו לנתבעת את ההודעה על הגניבה במועד הראוי; לא הוברר מפי הנתבעת מדוע משפיעה התנהגותו של לוי, לרבות אפילו גניבת הרכב על ידיו, על חבותה כלפי התובעת, שהיא משכירת הרכב ללוי או לסנטרום.

בסיכומו של דבר, הרי ידעה הנתבעת בעת הוצאת הפוליסה שהיא מוציאה את הפוליסה לחברת ליסינג ועל כן כל הקשור בהוכחה ודיווח צריכים להתייחסות מתאימה בהתחשב בכך שהרכב מושכר לאחרים על ידי התובעת.

גם הטענה ה"עיקרית" שבגינה נדחתה התביעה אינה טענה ראויה; מוסכם על הכל שתנאי מוקדם לחלותה של הפוליסה היא עמידת התובעת ב"תנאי מיגון", היינו הגנת הרכב באמצאות מכשיר אזעקה מתאים, כפי המפורט בתנאי הפוליסה, נספח א' לתצהירו של רן.

אין חולק על כך שהרכב היה מצויד במערכת אזעקה (להלן: "המערכת"), אלא שלא כפי המפורט בתנאי המיגון, לא כללה המערכת גם "...נעילת מכסה מנוע".

בנסיבות המקרה,  התעקשותה של  הנתבעת על אי קיום הנעילה מגיעה לתחום המגוחך.

הסיבה להיעדרותה של נעילת מכסה מנוע מהרכב היא שלרכב אין מכסה מנוע (ראה חוות דעת מוגילבקין, התמונות, וכן  התוספת לחוות דעתו של מומחה הנתבעת, מר שאול יעקבי (להלן: "יעקבי").