פסק-דין בתיק א 24969/03 - פסקדין

א.         מהות התביעה ועיקר טענות בעלי הדין

1.         עניינה של התובענה שבפני בנזקים כלכליים אשר כנטען נגרמו לתובעים, מחמת סיכול יכולתם להפעיל מעלית שהותקנה בבניין מגורים ברח' ברנדיס בפתח-תקווה (להלן: "הבניין"), ואשר נטען כי הנתבע אישר ליצרן המעלית את הפעלתה שלא כדין, וחרף היותה משופעת בתקלות ובכללן תקלות בטיחות מהותיות.

התובעים, בעלי הזכויות במקרקעין הידועים כחלקה 300 בגוש 6355, הקימו על המקרקעין שבבעלותם בניין מגורים המכיל 8 דירות מגורים אותם היה בדעתם למכור לרוכשים.

בין השאר התקשרו התובעים בהסכם עם חברת "מעליות טל אלקטרה (ישראל) בע"מ" (להלן: "יצרן המעלית"), לרכישת מעלית שתותקן בבניין (להלן: "המעלית").

אין חולק כי המעלית הותקנה בבניין על ידי יצרן המעלית וכי בין התובעים דכאן ובין יצרן המעלית התקיימו הליכים משפטיים בתובענה אחרת, בגדרה תבע יצרן המעלית מן התובעים את יתרת סכום תמורת הרכישה בסך 8,000 ש"ח.

התובעים טוענים כי כפועל יוצא ממעשיו ומחדליו של הנתבע, וכפועל יוצא מהימנעותם להפעיל בבניין את המעלית הפגומה, נגרמו להם נזקים כלכליים בסכום של למעלה מ-1 מיליון ש"ח.

2.         טענות התובעים בקליפת האגוז:

2.1       התובעים טוענים כי חרף מספר בדיקות שערך הנתבע במעלית, ואשר הניבו תוצאות המחייבות פסילת המעלית לשימוש, דחה הנתבע את טענות התובעים בדבר אי תקינות המעלית, ואישר אותה לשימוש. אישור זה, לשיטתם, ניתן שלא כדין, תוך מתן "הכשר" מלאכותי למעלית.

2.2       הפגם החמור ביותר במעלית נעוץ, לשיטת התובעים, במנגנון "התקן התפיסה" של המעלית, הוא מנגנון הבטיחות המונע נפילת תא המעלית במקרה חרום. התובעים טוענים כי במעלית נשוא כתב התביעה התקן התפיסה הינו פגום ולקוי עד כדי סיכון ביטחון המשתמשים.

2.3       התובעים הלינו על ליקויים נוספים ובכלל אלו חוסר מרווח מספק בין תא המעלית ובין דפנות הפיר, תא המעלית עקום באופן שאינו מאפשר שימוש בו, ופתחי האוורור שברצפת המעלית נחסמו בעת ריצוף התא והיא אטומה, לכניסת אויר.

2.4       בחוות דעת מטעם התובעים, קובע המומחה, המהנדס יהלום דב (להלן: "יהלום"), כי המעלית מסוכנת והשימוש בה אסור. כמו כן נקבע כי האחריות הישירה לליקויים שנמצאו, חלה על יצרן המעלית.

2.5       התובעים טוענים אפוא כי בנסיבות אלו לא עלה בידיהם למכור את הדירות בבניין אלא במחיר מופחת, המגלם שווי דירות בבניין נעדר מעלית, וכי על מנת להקטין את נזקיהם ניסו התובעים להשכיר את הדירות, אשר הושכרו בחלקן.

לגרסת התובעים, מכירת הדירות לאחר תקופת שכירות בת כשנתיים ימים - הסבה להם הן נזקים הכרוכים בירידת ערכן בסל מכירתן כדירות "יד שנייה" והן הפסדי מימון הנובעים מהעדר תשואת ריבית על תקבולי מכירת הדירות.

3.   התובעים טוענים כי הנתבע ביצע כלפיהם את העוולות הבאות:

א.     גרם הפרת חוזה - הנתבע גרם להפרת התחייבויותיו של יצרן המעלית כלפי התובעים, כאמור בהסכם שנעשה ביניהם, שכן האחרון סירב במפגיע לתקן את המעלית, חרף דרישות התובעים, בהסתמכו על האישור שנתן לו הנתבע.

ב.      רשלנות "פושעת" - הנתבע התרשל בכך שנתן אישורו להפעלת המעלית שלא כדין, כשהיא איננה ממלאה אחר דרישות התקן, בלתי בטיחותית ומסוכנת לשימוש, תוך ביצוע בדיקות רשלניות ושטחיות.

ג.       הפרת חובה חקוקה - הנתבע הפר את החיקוקים הבאים:

1.         חוק האחריות למוצרים פגומים, תש"ם-1980;

2.         חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981;