פסק-דין בתיק א 22419/03

1.         המבקשת ביקשה בדרך של טען ביניים מבית המשפט להורות לה למי מבין שני הטוענים, עליה להעביר סך של 12,732 ש"ח בצירוף מע"מ.

2.         מבוא עובדתי :

א)         המבקשת היא חברה בע"מ שכל נכסיה הם חנות באילת.

את החנות שכרה בתקופה הרלבנטית חברה בשם ברוש תפעול (אילת) בע"מ, והיא הפעילה במקום סניף בורגר ראנץ.

הכנסותיה של המבקשת הם מדמי שכירות אותן היא מקבלת מחברת ברוש.

ב)         שני הטוענים הם אחים והם בעלי מניות במבקשת, כאשר חלקו של כל אחד מהם הוא 17 אחוז ממניות החברה.

ג)          במהלך התקופה שבין ספטמבר 2001 לספטמבר 2002 חילקה המבקשת לבעלי מניותיה רווחים בסכום כולל של 76,354 ש"ח + מע"מ.

המבקשת העבירה את חלקו של הטוען מספר 2 (להלן: "דן") לטוען מספר 1 (להלן: "משה") וזאת באמצעות חברת ג. מ. נ. שבשליטתו של משה, וזאת בהמשך להודעתו של משה כי הוא הגיע להסכמה עם דן ולפיה חלקו של דן ברווחים יועבר אליו על חשבון פרעון חוב של דן כלפי משה.

ד)         משה טען בפני המבקשת, כי הוא פרע חוב של דן כלפי אחד בשם עמירם טננבוים (גיסו של משה) ועמירם טננבוים המחה למשה את הזכות לפרעון החוב מתוך הכנסות דן מהחברה המבקשת.

המבקשת קיבלה לידיה ממשה שני מסמכים.

האחד הוא הסכם מיום 4/7/96  ועליו חתומים לכאורה משה, דן, ועמירם טננבוים.

ומההסכם עולה, כי נותרה יתרת חוב לעמירם בסך 89,333 ש"ח ואת היתרה מתחייבים משה ודן להחזיר לעמירם מתוך הכנסותיהם כפי שנכתב בהסכם, וכן עולה לכאורה מהמסמך, כי דן ומשה המחו את הזכות לעמירם לגבות בשמם את התמורה מחברות שהם שותפים בהם.

הסכם זה, הוא הסכם שנוי במחלוקת במסגרת התיק שבפני, והוא יכונה " ההסכם" .

השני - המחאת זכות מצד מר טננבוים למשה לגבות את הכספים שמגיעים לעמירם מדן לפי ההסכם מיום 4/7/96, וכי משה או מי מטעמו רשאי לגבות מאותן חברות שהם שותפים בהם את הכספים שדן חייב לו על פי ההסכם (נספח ב' לבקשת המבקשת).

ד)         המבקשת אכן העבירה את חלקו של דן בכספים למשה.

אך דן פנה ביום 5/12/2002 למבקשת בדרישה לתשלום חלקו ברווחים, והתכחש לזכותו של משה לקבל את חלקו ברווחי החברה, ובסופו של דבר, העביר משה ביום 16/2/2003 לקופת המבקשת את הסך של 12,732 ש"ח - הסכום שבמחלוקת, והמבקשת הגישה את הבקשה לבית המשפט.

ה)         המבקשת טענה, כי אין לה כל עמדה והיא תקבל את החלטת בית המשפט ותעביר את הכספים למי שבית המשפט יורה לו.

3.         תמצית טענותיו של משה:

על פי ההסכם והמחאת הזכות של מר טננבוים, הוא זה שהיה זכאי לקבל את הכספים של דן.