פסק-דין בתיק א 22157/04 - פסקדין

מבוא

1.         זוהי תביעה כספית לפיצויים בגין נזקי גוף, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

2.         התובע, יליד 1959, נפגע בשתי תאונות דרכים: האחת, ביום 24.6.02 לאחר שרכב צד ג' פגע באופנועו מאחור (להלן: "התאונה הראשונה"). השניה, ביום 5.1.03, שעה שהחליק מאופנועו (להלן: "התאונה השניה").

3.         הנתבעות מודות באירוע התאונות, בכיסוי הביטוחי ובחבות על פי החוק. המחלוקת נסבה על שיעור הנזק.

נכות רפואית

4.         התובע נבדק על ידי מומחה בתחום האורטופדי, פרופ' משה סלעי (להלן: "המומחה"). המומחה בדק את התובע בתאריך 8.11.04. בחוות דעתו מיום 22.11.05 מפרט המומחה תחילה את האנמנזה כדלקמן: "... בתאריך 24.6.02 כרוכב אופנוע כבד נפגע מרכב אחר והועף על הכביש. הוא נבדק במיון בי"ח אסף הרופא שם אובחנו שברים בכף יד שמאל. למחרת נבדק שנית עקב החמרת כאבי צוואר עם חולשה ביד שמאל, וב - C.T. נמצאו שברים בזיזים קוצנים C4,5 וכן חולשה בחלק משרירי חגורת הכתפיים והיד ואושפז ל- 3 ימים. טופל ע"י צווארון במשך 6 שבועות בהם לא עבד ואח"כ חזר בהדרגה לעבודתו. בתאריך 5.1.03 נפגע שנית כרוכב אופנוע כבד שהחליק ונפגע בכתף ימין. הוא נבדק במיון בי"ח אסף הרופא ונמצא שבר בעצם הבריח והיד קובעה במתלה. לא עבד כ- 6 שבועות ואח"כ חזר לעבודתו. כיום אינו מקבל טיפול רפואי אורטופדי".

            בהמשך קובע המומחה: "מר רותם אייל נפגע ב - 2 תאונות דרכים כרוכב אופנוע. בתאריך 24.6.02 בה סבל משברים בכף יד שמאל וכן בזיזים קוצניים בע"ש צווארי וכן מפגיעה במקלעת העצבית הברכיאלית משמאל. השברים בכף יד שמאל החלימו היטב, וכן נצפתה התאוששות לא מלאה של הפגיעה העצבית. בע"ש צווארי מצאתי הגבלה קלה בתנועות בכל מישורי התנועה, עקב רגישות באזור C4,5. לא מצאתי בחומר שבידי רישומים הקשורים לע"ש צווארי (למעט פגיעה בגיל 18), ולכן אני מייחס את תלונותיו וממצאי בדיקתי לתאונה מתאריך 24.6.02. בכתף ימין נפגע בתאריך 5.1.03 וסבל משבר בעצם הבריח שהתאחה עם קיצור ועוות ניכרים, כאשר בבדיקתי יש כאב על השבר בעצם הבריח וכן בקצוות טווחי התנועה בכתף. לאור כל האמור לעיל הנני מעריך את נכותו האורטופדית הצמיתה של מר רותם איל... בשיעור של: 10%... לפי סעיף 37(9)... עקב הפרעות לאחר שבר של הזיז הקוצני בחוליות C4,5 (5% לכל חוליה) - בעקבות התאונה מתאריך 24.6.02. 5%... בהתאמה לפי סעיף 39(1)-(2)... עקב כאבים לאחר איחוי גרוע לשבר בעצם הבריח מימין, בעקבות התאונה מתאריך 5.1.03. 5%... בהתאמה לפי סעיף 31(2)א'... עקב פגיעה בצורה קלה מאוד בפלקסוס הברכיאלי משמאל. אינני צופה החמרה בעתיד או צורך בטיפולים רפואיים אורטופדיים או מגבלה לעבודתו. אני מעריך כי היה באי כושר עבודה למשך כ- 8-6 שבועות בעקבות התאונה הראשונה, וכ- 8-6 שבועות בעקבות התאונה השניה, ואי כושר חלקי 50%, למשך כ- 4 שבועות נוספים בעקבות כל אחת מהתאונות".

5.         המומחה לא נקרא לחקירה נגדית על חוות דעתו, שלמעשה מקובלת על הצדדים; נותרנו, לפיכך, עם נכות אורטופדית משוקללת של 19%.

"נכות תפקודית"/אובדן כושר השתכרות

6.         כידוע, "נכות תפקודית" הוא מושג המבטא את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, אשר לא בהכרח זהה לשיעור הנכות הרפואית. המושג בא להצביע על מידת הפגיעה בתפקוד שיש בנכות הרפואית, על מידת ההשפעה על התפקוד בדרך-כלל. נפסק, כי "אכן גובה הנכות הרפואית אינו זהה בהכרח לשיעור הגריעה התפקודית, אך נתון זה של גובה הנכות הרפואית הינו, מכל מקום, נתון מרכזי, אם לא חותך לקביעת שיעור הפגיעה התפקודית" (ע"א 61/03 אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אבני, ניתן ביום 4.7.05, פיסקה 10). עם זאת, לא כך הוא בכל מקרה ומקרה, ובוודאי שיש להפריד בין ביטוי זה לבין קביעת הפסד כושר השתכרותו של תובע.  כהבהרת בית המשפט העליון: "בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורטופדי - כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל - תשקף, בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכותו התפקודית. אך לא תמיד כך. לעיתים, הנכות התפקודית... אינה זהה לנכות הרפואית. כך, למשל, במקרה של נכות רפואית עקב צלקות...רצוי שנדבר בפסקי דין בשפה אחת. וכשמזכירים "נכות תפקודית" כוונת האמירה תהיה אחת, דהיינו מידת ההשפעה  של  הנכות  על  התפקוד  בדרך כלל. למידת השפעתה על כושר השתכרותו של  התובע  המסוים יינתן ביטוי. אך זה לא ייכלל במסגרת המונח "נכות תפקודית"" (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב (3) 792, 799 - 800 (1995)).

            בצד קביעת הנכות, על בית המשפט לקבוע גם את הפסד כושר השתכרותו של תובע. בפריט זה על בית המשפט להעריך ולקבוע את הפסד הממון שנגרם ושעלול להיגרם לתובע בשל כך שהתאונה, ומגבלותיו בעקבותיה, הפחיתו מכושר השתכרותו.

            כאמור לעיל, יש להיזהר מבלבול בין המושגים של "נכות תפקודית" ו"פגיעה בכושר השתכרות". בית המשפט יכול לקבוע את הפסד כושר ההשתכרות, בלי שיידרש כלל לקבוע את שיעור הנכות התפקודית. כך במקרה שהפסד כושר ההשתכרות ייקבע על סמך ראיות ונתונים, אשר יאפשרו קביעת ההפסד בפריט זה, אף ללא קביעה מדויקת של שיעור הנכות התפקודית (ראו עניין גירוגיסיאן הנ"ל, בעמ' 800). לפיכך נפסק עוד כי: "כשמובאות בפני בית המשפט ראיות על פיהן הפסדי ההשתכרות של התובע בפועל הם בשיעור מסוים, והפסדים אלה משקפים את הירידה בכושר ההשתכרות, ראיות כאלה עדיפות על קביעת ההפסד בהתאם לשיעור הנכות. שיעור הנכות התפקודית יכול לשמש מודד באותם מקרים כשאין ראיות להפסד בפועל כתוצאה מן התאונה ובית המשפט סבור, על דרך האומדן, ששיעור הנכות משקף את שיעור ההפסד" (ע"א 3526/99 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' דנינו, דינים עליון, נז', 717 (2000)).

7.         בענייננו, מדובר, מחד גיסא, בנכות אורטופדית, שיש בה כדי להגביל ולהשפיע על התפקוד היומיומי בעוצמה משתנה, אך, מאידך גיסא, כפי שקבע המומחה, אין הוא צופה מגבלה בעבודתו. יש הכרח אפוא לבחון את נתוני ההכנסה הרלוונטיים.

פגיעה בשכר/בכושר ההשתכרות

8.         בתצהיר עדותו הראשית מפרט התובע, בנוגע לעיסוקו ולהכנסותיו, כדלקמן: "... הנני בעל מניות העיקרי של חברת האחזקות 'נר הלילה' ומחזיק ב- 99% ממניותיה. 1% שייך לאבי. למעשה, לחברת 'נר הלילה' אין עובדים שכירים כלל ואני היחיד שמממש את מטרותיה בפועל, דהיינו, מתן ייעוץ עסקי וניהול חברות. הלכה למעשה כל הכנסות חברת 'נר הלילה' מהוות את שכרי כך שיש זהות מלאה בין חברת 'נר הלילה' לביני ולראיה, חברת 'נר הלילה' מפיקה חשבוניות בעבור ניהול שאותו אני מבצע בפועל... הנני עוסק בפיתוח עסקי הכולל בין היתר חיפוש נפט, ניהול וטיפול בחוות דגים וגת. עסקיי אלו דורשים ממני ניידות ונסיעות מרובות בכל רחבי הארץ לצורך ביקור ופיקוח מעשי על הנעשה בשטחי הפיתוח. כמו כן, יודגש כי עבודתי הינה דינמית ונסמכת כל כולה על פעולותיי. בדוחות השומה אשר מצורפים לתצהיר זה כחלק בלתי נפרד הימנו, ניתן לראות כי הכנסות החברה החייבות במס, בשנים 2004-2000 עומדות על סך ממוצע של 1,214,875 ש"ח בשנה ואילו הכנסות החברה החייבות במס בשעורים רגילים בשנים 2004-2002 עומדות על סך ממוצע של 725,090 ש"ח בשנה דהיינו ישנה ירידה בשיעור של כ- 40% מההכנסות הממוצעות בשנים עובר לתאונה דהיינו, 2001-2000. יצויין, כי בשנים 2003 ו- 2004 הועסקתי בחב' 'נר הלילה' כעובד שכיר ועל פי טפסי 106 מהשנים הללו ניתן לראות כי בשנת 2003 שכרי עמד על סך של 239,450 ש"ח ובשנת 2004 שכרי עמד על סך של 229,200 ש"ח דהיינו 19,527 ש"ח בממוצע לחודש בשנים הנ"ל... עוד יצוין, כי העסק נסוב כל כולו על עבודתי ופעילותי ולפיכך, היעדרותי ממקום עסקי, משמע העדר פעילות של החברה מצד אחד, ומצד שני הנובע מכך העדר הכנסות לחברה, כפי שעולה מדוחות השומה המצורפים. הירידה החדה בהכנסות החברה נבעה כתוצאה ישירה מהפגיעה ומהחבלה אותה ספגתי. ועל כן, אין ספק, כי היעדרותי הממושכת מעסקיי, למעלה מ- 8 שבועות כאשר אני מצוי באי כושר מלא תרמו תרומה מכרעת לירידה החדה בהכנסות החברה. .. עולה ברורות כי הכנסותיי עולות על שילוש השכר הממוצע במשק..." (סעיף 17; ההדגשות במקור - א.ז.).  

9.         לביסוס טענותיו הציג התובע אסמכתאות שונות מתוך מסמכי חברת "נר הלילה" (להלן: "החברה"). כן צירף את תצהירו של רואה החשבון, מר חיים חלפון, אשר חזר בתצהירו על הנתונים שמסר התובע.  

10.       הצגת הדברים כאמור לעיל היא הצגה בעייתית. התובע הוא שדאג להפריד את הפעילות העסקית שלו כך שתתבצע בידי חברה בע"מ, וניסיונו היום לערוך מעין "הרמת מסך" יזומה לצורכי המשפט הנוכחי, ולטעון כי "החברה זה אני", הוא ניסיון שאינו נקי מספקות. גם מבחינה חשבונאית-כספית, ישנה הפרדה בין הכנסות חברה לבין הכנסות היחיד, הגם שהוא בעל המניות העיקרי בה. הכנסתו של היחיד מופקת בדרך של משכורת ו/או בדרך של קבלת דיבידנד.

            התאונות ארעו במהלך 6 חודשים (אמצע 2002, תחילת 2003). התובע טוען לירידה בהכנסות החברה בשנים 2002 - 2004 לעומת 2000 - 2001. לא ברור מה קורה עם הכנסותיו האישיות של התובע באותן שנים (למעט אלו שבהן משך משכורת). קשה גם לקבל את התיזה, שלפיה היעדרות בת מספר שבועות גורמת לירידה דרסטית בהכנסות העסק; חוץ מנתון חשבונאי לכאורי לא הוצגה ראיה תומכת כלשהי, דוגמת התקשרויות, מסמכי מע"מ שוטפים וכיוצ"ב. דומה שנהפוך הוא: אם בודקים את אותן חשבוניות שהחברה מפיקה בעבור ניהול שעל פי הנטען מבצע בפועל התובע, נראה כי אלו מופקות באופן סדיר ומלא דווקא וגם בתקופות של שתי התאונות. בנוסף, רואה החשבון חלפון עצמו אישר, כי הראיה הטובה ביותר לבחינת רמת ההכנסה של אדם פרטי ומידת הפגיעה בה אלו הם הדו"חות האישיים שלו: "ש. איל ממלא דוח אישי גם כן. ת. כן. ש. ולא ביקשו ממך לצרפו. ת. לא. ש. נכון שממנו היינו לומדים על כל מקורות ההכנסה של מר רותם. ת. דוח אישי אמור לשקף את כל מקורות ההכנסה, אקטיביים ופאסיביים, מכל הסוגים והמקורות. ש. הדוח האישי משקף בצורה ברורה יותר את כל המקורות וכל ההכנסות של אדם? ת. כן". (עמ' 15 - 16 לפרוטוקול). אמנם, לאחר מכן מציין רו"ח חלפון כי למיטב זכרונו לא היו לתובע "הכנסות משמעותיות נוספות" מעבר למפורט במסמכים שצורפו, אך אין באמירה זו כדי להוות תחליף ראוי להצגת הדו"חות השנתיים הפרטיים של התובע. דווקא אי גילויים, חרף דרישות מצד הנתבעות לגלותם, מטיל צל כבד על אמינות שיטת החישוב, אליבא דתובע. הרי מה היה יותר פשוט מלהציג את דו"חות השומה של התובע לאורך השנים הרלוונטיות ולהראות את הפגיעה הנטענת ברמת הכנסתו? ההימנעות מלעשות כן אומרת דרשני. הדבר מקבל משנה תוקף שעה שמומחה בית המשפט עצמו קובע כי למעט תקופות אי כושר קצרות אין התובע מוגבל בעבודתו.       

            התובע עצמו נאלץ להודות בעדותו, כי מהמסמכים שצירף אין דרך לדעת כמה הוא מוציא כל חודש וממה הוא חי (עמ' 13 לפרוטוקול).

11.       למעשה, טענתן של הנתבעות, שלפיה התובע כלל לא הוכיח את רמת הכנסותיו, וממילא לא הראה נזק, נכונה. עם זאת, לא הייתי מרחיק לכת ומונע ממנו כל פיצוי. ההנחה היא, שאלמלא הפגיעות (ותקופות אי הכושר), היה התובע משקיע אף יותר בעבודתו; הנחה נוספת היא, שבחלוף השנים תשפיע הנכות ואי הנוחות שנגרמת בעטיה על יכולתו של התובע למצות את כל הפוטנציאל שלו. במצב הדברים שנוצר ראיתי לנכון לפסוק סכום גלובלי, לעבר ולעתיד, על דרך האומדן, תוך שקלול הנתונים והשיקולים שפרטתי לעיל.

            אני מעמיד את הפיצוי לעבר על סך של 40,000 ש"ח ולעתיד על סך של 200,000 ש"ח, סה"כ 240,000 ש"ח.

כאב וסבל

12.       אני פוסק לתובע בגין שתי התאונות בהתחשב באחוזי הנכות ובימי אשפוז, פיצוי כולל של 33,000 ש"ח, נכון להיום (במעוגל).

הוצאות שונות ועזרה לעבר ולעתיד

13.       עניין שיעור העזרה לעבר ולעתיד לא הוכח כדבעי. כך גם עניין ההוצאות. יש לזכור כי המומחה כתב שהתובע לא ייזקק לטיפולים רפואיים. עתירת התובע בראשי נזק אלה מופרכת לחלוטין. הגם שהוכחו הוצאות בשיעור זעום, לא אמנע מהתובע פיצוי, על דרך האומדן. אני פוסק סכום גלובלי כולל בראש נזק זה, לעבר ולעתיד, של 10,000 ש"ח, נכון להיום.

לסיכום