פסק-דין בתיק א 22098/02 - פסקדין

כללי

1.         התובע, יליד 1966, קבלן בנייה ושיפוצים במקצועו, נפגע בתאונה אשר אירעה ביום 12.7.01 עת ביצע עבודות הריסה בקומה השלישית של מבנה קניון "לב המפרץ"  (להלן: התאונה). בתובענה דנן תובע מאת מזמין העבודה ומחזיק המקרקעין בעת הרלוונטית פיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בעטייה של התאונה (הנתבעת תקרא להלן גם: הקניון).

בעלי הדין חלוקים הן בשאלת החבות והן בשאלת גובה הנזק.

העובדות הצריכות בסוגיית החבות

2.         במועד הרלוונטי לתובענה היה התובע קבלן בנייה ושיפוצים. משנת 1995 ניהל עסק עצמאי משלו בו עבד באופן אישי ובמידת הצורך גם העסיק עובדים.

3.         עד קרות התאונה הנדונה עבד התובע מזה כעשר שנים בעבור הקניון, תחילה כעובד שכיר ולאחר מכן, משהקים עסק משלו, כקבלן עצמאי. במועד קרות התאונה היה אפוא בעל מקצוע מנוסה אשר הכיר את תחום עבודתו וגם מבנה הקניון לא היה זר לו (ראה עדותו בעמ' 10 ש' 31-32).

4.         עובר לתאונה שכנו בקומה השלישית של הקניון עסקי מזון וחנויות ביניהן חנות  "למטייל" (להלן: החנות). כאשר הוחלט על הסבת קומה זו או חלקה למכללת לימודים היה צורך בביצוע עבודות שיפוצים אשר נועדו להתאים את המבנה לייעודו החדש.

5.         עובדי הנתבעת, אשר הכירו כאמור את התובע, פנו אליו בהצעה לביצוע עבודות הריסה ובנייה. התובע ביקר באתר, עמד על מהות העבודה והיקפה (עמ' 8 ש' 2-5) ומשקיבל את ההצעה נכרת ביניהם חוזה קבלנות לפיו התחייב לבצע עבודות הריסה, פינוי פסולת והקמת מחיצות חדשות מגבס ותקרות אקוסטיות. התובע החל בעבודה בסוף חודש יוני או תחילת חודש יולי 2001.

6.         כמקובל אצל הנתבעת השכירה לבעלי החנות מושכר ללא מחיצות חלוקה זולת קיר שיצר בתוכו מעין מסדרון אשר שימש כמחסן. לשוכרים היה חופש פעולה בכל הנוגע לחלוקה הפנימית של המושכר ובכפוף לעמידה בדרישות הדין היו רשאים להקים, לפי שיקול דעתם, מחיצות וגלריה במטרה להתאימו לצרכיהם (ראה עדות העד חיים סוכר מטעם הנתבעת).

7.         שטח החנות היה רחב ממדים ובעורפו היה מסדרון ששימש כאמור כמחסן. השוכרים בנו עליו גלריה בגובה שלושה מטרים בקירוב. רצפת הגלריה היתה עשויה לוחות עץ רחבות שהונחו על קורות מתכת. עובדי החנות נהגו לאחסן בגלריה קופסאות קרטון וסחורה. העליה אליה  נעשתה בעזרת סולם שהותקן בתוך המחסן בסמוך לפתח הכניסה.

8.         הקיר שהפריד בין אזור התצוגה והמכירות לבין המחסן היה עשוי בלוקים וגובהו נמוך מגובה התקרה כך שנותר חלל בו הותקנו תעלות מיזוג אוויר. תעלות אלו פורקו על ידי עובדי הקניון לפני שהתובע החל בעבודות ההריסה במקום זה.

9.         התובע, שעבד גם באתרים נוספים, הגיע לקניון ביום 12.7.01 (יום אירוע התאונה) בשעות הצהרים המאוחרות. באותה עת עבדו פועליו במתחם החנות. כאשר הגיע שלב הריסת הקיר המפריד בין אזור התצוגה לבין המחסן טיפס לגרסתו על הסולם, עלה לגלריה ונעמד על אחד הלוחות ששימש כרצפה ובידו פטיש במשקל חמישה קילוגרמים. 

לדבריו, היה בכוונתו להדגים לעובדיו, שעמדו באולם מעברו השני של הקיר ויכלו להתבונן בנעשה דרך החלל שבין הקיר לתקרה,  כיצד לבצע את עבודות הריסת הקיר בעזרת הפטיש.

במצב זה, כאשר עובדיו מתבוננים בו מהעבר השני, הניף את הפטיש על מנת להלום בקיר ברם בטרם היה סיפק בידיו לעשות כן, קרסה לפתע הרצפה העשויה לוחות עץ, שכמסתבר לא היו מחוברים לקורות המתכת. התובע צנח ארצה מגובה שלושה מטר ו"נחת" במקום בו היו מונחים שקים מלאי פסולת בניין.

10.        גרסת התובע שנויה במחלוקת. הנתבעת חולקת על גרסתו בנוגע לנסיבות קרות התאונה. לדעתה לא זו בלבד שלא הוכח כי היה פגם ברצפת הגלריה אלא שגם לא הוכח כדבעי קשר סיבתי בין פגם אפשרי זה לבין נפילתו, שנגרמה מן הסתם עקב אבדן שיווי משקל מחמת חוסר זהירות מצדו.  מכל מקום, לטענה גם אם נכונה טענת התובע ולוחות העץ לא היו מחוברים לקורות המתכת אין היא נושאת באחריות לקרות התאונה ולתוצאותיה. 

11.        הנטל להוכיח כיצד אירעה התאונה רובץ על כתפי התובע בבחינת המוציא מחברו עליו הראיה. התובע לא עמד בנטל זה. גרסתו התבררה כבלתי מבוססת. העד מטעמו, שלומי שטרית, שהיה אחד מעובדי התובע בעת הרלוונטית, סתר את גרסתו בכל הנוגע למטרת עלייתו לגלריה ולאפשרות להתבונן בו  דרך החלל שבקיר. העד שטרית העיד, כי התובע עלה לגלריה על מנת לבצע עבודות הריסה ולא לשם הדגמה. כמו-כן, הכחיש כי הוא ופועלים נוספים עמדו  לרגלי הקיר או בסמוך לו על מנת להתבונן בעבודת התובע.

            סתירה זו בין גרסאות התובע והעד מטעמו אינה בפרט שולי ויש בה כדי להעמיד בספק את גרסתו בנוגע לסיבת הנפילה.

12.        מעבר לכך, בחקירתו הנגדית השיב התובע על שאלת בא כח הנתבעת כי "יכול להיות" (עמ' 12 ש' 6) שנפל מחמת חוסר תשומת לב מצדו וגם אמירה זו אינה מתיישבת עם גרסתו אשר לסיבת נפילתו.

13.        אין חולק, כי זולת התובע, איש לא ראה כיצד נפל. גם עובדה זו הנה לו לרועץ, שהרי אם עלה לגלריה על מנת להדגים לעובדיו כיצד לבצע את עבודת ההריסה ואלה עמדו תחתיו והתבוננו בו, הכיצד יתכן שלא נתנו את דעתם לסיבת הנפילה. זאת ועוד, עדות התובע אודות נסיבות נפילתו הנה עדות יחידה של בעל דין, שהוא בעל עניין מובהק בתוצאות ההליך ולכן יש להתייחס אליה במשנה זהירות.

14.        נכון הדבר, כי העד שטרית העיד כי כאשר ניגש למקום התאונה מצא שם את התובע מוטל על הארץ ולצדו לוחות העץ שנפלו מהתקרה, ברם אין בכך כדי לתמוך במסקנה שנפל מאחר שלוחות העץ לא היו מחוזקים כדבעי.