פסק-דין בתיק א 16590/04

כללי

1. בפני תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף  על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. התובע, יליד 1977, טוען כי נפגע בתאונת דרכים ביום 22.9.02, בהיותו הולך רגל, על ידי רכב לא ידוע שברח מהמקום לאחר שפגע בו. הנתבעת מכחישה הארוע וכופרת בחבותה לפצות התובע בגין נזקיו הנטענים.  בתיק נשמעו ראיות.

הראיות

2. בהתאם לתצהיר התובע, ביום הארוע, בשעה 21:00 לערך, הלך ברגל ביישוב בו הוא מתגורר, רהט, מכוון המרכז המסחרי לכוון מערב  בצד הכביש השמאלי. כאשר עבר את הכביש במעבר חציה ממזרח למערב נכנס לכביש אותו חצה רכב שהגיע מהככר, פגע בו בברך ימין והטיח אותו לארץ. מעבר לכך אינו זוכר דבר. בחקירתו הוסיף כי " התאונה קרתה אחרי המרכז, למרכז באתי מהבית. הבית שלי ממערב לרהט". יש לציין כי התובע מתגורר ברהט משנת 1984 ובמועד הארוע התגורר יחד עם הוריו, ארבעת אחיו, אשתו ושלושת ילדיו. המרחק מביתו למרכז הוא כשלושה ק"מ. הוא אינו זוכר באיזו שעה יצא מביתו ובאיזו שעה ארעה התאונה. בתשובה לשאלה מדוע הלך שלושה ק"מ למרכז ברגל השיב " הלכתי לאכול סנדוויץ" ולאחר מכן אמר כי תשובה זו אינה נכונה וכי הוא השיב כך כדי "להפטר" מהשאלה. הוא אינו זוכר מה הייתה מטרת הליכתו (עמ' 5). באותה התקופה היה לו רכב. בתשובה לשאלה מדוע לא נסע ברכבו מרחק של שלושה ק"מ השיב כי " הרכב היה מקולקל" (עמ' 6). לפני שחצה את הכביש הסתכל ימינה ושמאלה ולא ראה רכב. הוא לא שמע צפירה, לא שמע קול של בלימה וגם לא ראה כלל את הרכב הפוגע (עמ' 6-7). לטענתו איבד את ההכרה ואינו זוכר דבר. לשאלה אם במקום התאונה היו אנשים השיב תחילה בחיוב ולאחר מכן שינה תשובתו: " אני לא ראיתי כלום, לא זוכר. לפי מה שבאו לבקר אותי אחר כך בבית סיפרו לי...אני קיבלתי את המכה, לא ראיתי ולא שמעתי, אני לא יודע אם היו שם אנשים. לפני התאונה לא ראיתי אנשים, התנועה חלשה שם" (עמ' 9). הוא ציין כי עתאיקה נבהאן, קרוב משפחה של אשתו,  אשר הובא גם כעד מטעמו, ביקר אותו בבית לאחר התאונה: " שוחחנו על התאונה. הוא סיפר שהוא ראה את התאונה וגם שמע. הוא היה באזור של התאונה. הוא סיפר שהוא הזעיק את האמבולנס" (עמ' 9). התובע או נבהאן לא מסרו הודעה במשטרה על התאונה עם התרחשותה. כאשר נשאל איך ידע לומר בחדר המיון שרכב פגע בו אם לא ראה כל רכב ולא ידע שרכב פגע בו כי אבד ההכרה השיב: " פגע בי רכב, מטוס לא הולך על כביש" (עמ' 7). " כן, פגע בי רכב וברח. צריך להסביר? בכל מקום אמרתי רכב פגע וברח" (עמ' 10). הוא אישר כי כשבועיים לאחר ארוע זה, ביום 5.10.02, החליק ונפל במקלחת ונפגע שוב בברך ימין (עמ' 11). יש לציין כי ביום 20.11.02, כחודשיים לאחר התאונה, עבר ארטרוסקופיה  בברך ימין ואז נמצא קרע שלם של הרצועה הצולבת הקדמית בברך. התובע אישר עוד כי לפני התאונה, לרבות בחודשים ובשבועות הסמוכים לתאונה, סבל מכאבי גב קשים. התובע אישר כי החליק במקלחת ונפגע בגבו ביום 26.4.01, במהלך שירותו הצבאי. בגין פגיעתו בצבא  וכאבי הגב אף שוחרר מצה"ל והוא הגיש תביעה לקצין התגמולים. התובע אישר כי הוא סובל מלחץ דם גבוה ומאסטמה ועבר ניתוח לכריתת גיד אכילס בהיותו ילד (עמ' 11-13). יצוין  כי בתצהיר הבריאות שצורף לתביעה ציין התובע כי אין לו מחלות או תאונות מעבר לפגיעה ברגל ימין בגיל 6.

3. בדו"ח הפינוי של מד"א צויין כי מדובר בארוע ב" כניסה לשכונה 19", כי מדובר ב" פצוע קל, חשד לשבר ברגל ימין", כי התובע בהכרה מלאה, נושם, דופק סדיר. נרשמו כל פרטיו של התובע, מה שמלמד כי היה בהכרה מלאה ומסר את פרטיו: שמו, מספר ת.ז., גיל, כתובת, טלפון, פרטי קופ"ח. עוד נרשם מפי תורן מד"א: " הנ"ל נפגע ע"י רכב שברח מהמקום. כשהגעתי למקום היה במצב שכיבה, מתלונן על כאבים ברגל ימין. בדרך למיון הרגיש בחילה והמשך נסיעה למיון בנסיעה דחופה מחשש מפגיעה פנימית". בתעודת חדר המיון נרשם כי התובע מתלונן על כאבים בגבו, סובל מרגישות עזה בגבו עד כדי חוסר יכולת להסתובב במיטה וכן סובל מרגישות והגבלה בתנועות ברך ימין. בבדיקת אורטופד נמצאה רגישות ונפיחות בברך ימין עם מעט נוזל תוך מפרקי. נרשם: " תנועת ברך כאובה ומוגבלת, קשה לבדוק יציבות עקב הגבלה בתנועות". בצילומים לא נמצאו עדויות לשברים. 

4. מר עתאיקה נבהאן הובא לעדות מטעם התובע. בתצהירו מיום 20.3.06 רשם כי אינו קרוב משפחה של התובע, כי הוא מתגורר ברהט בשכונה 19 וכי הוא זוכר " את התאונה עצמה כיצד התרחשה...לפתע שמעתי בלימה ומכה, ראיתי בחור על הכביש בככר, ראיתי אוטו נמלט מהמקום במהירות. רצתי לבחור שראיתי שנפל והכרתי שזה מוניר אתו אני מכיר מהיישוב, ראיתי אותו על הרצפה שהוא צועק, הזמנו אמבולנס שהגיע ולקח אותו. לאחר התאונה הלכתי לבקר אותו בבית". בחקירתו אישר כי הוא מכיר את התובע " מהיישוב...מזמן", וכי אשתו ואשת התובע הן בנות דודות (עמ' 17). הוא אינו זוכר מה עשה באותו היום. הוא מתגורר והתגורר גם במועד הארוע בשכונה 19. הוא גר " רחוק מהככר, אבל אני יצאתי ברגל באותו יום. אני גר כק"מ וחצי מהככר...שמעתי בלימה של אוטו"  בהיותו " בערך 20-25 מ' מהככר. הלכתי לככר כדי להציל את הבחור" (עמ' 17). הוא ציין כי כל ערב הוא מטייל במרכז ואז שמע קול בלימה " בלימה עם מכה. זו לא מכה חזקה, מכה קטנה כזו. ראיתי רכב עולה למעלה ...הוא בא אלי... האוטו בא מכוון נגדי. האוטו בא מהככר ואני הלכתי לכוון הככר...האוטו בא מולי" (עמ' 18). הוא ראה את התובע פצוע ושוכב על הכביש:  " אני טלפנתי למד"א להזמין אמבולנס" (עמ' 18). הוא אינו זוכר מתי אמר לראשונה למישהו שהוא יודע משהו על התאונה. הוא אישר כי יומיים לאחר התאונה ביקר את התובע אך: " לא סיפרתי לו איך קרתה התאונה. אני לא יודע למה הוא פנה אלי. במקום היו עוד אנשים שאני לא מכיר" (עמ' 19). הוא לא דווח למשטרה: " לא בקשו ממני אבל באה משטרה במקום. אני ראיתי משטרה. אתה אומר שלא באה משטרה, אני לא יודע. אני ראיתי שבאה לשם משטרה... שם היו הרבה אנשים" (עמ' 20). הוא נפגש עם התובע הרבה גם לאחר התאונה: " בארועים, במשפחה, חתונות לפעמים, באבל לפעמים, במרכז, יושבים בבית קפה שותים קפה" (עמ' 20). הוא ציין כי " אני זוכר את התאונה, לא כל יום אני רואה תאונה" (עמ' 20).

5. הנתבעת הציגה את קלטת השיחה לגבי הדיווח על התאונה מיום 22.9.02 למד"א. בקלטת נשמע קולו של אדם המתקשר למוקד ומבקש להוציא " אמבולנס דחוף...עכשיו ברהט פה עכשיו, אחרי הככר...בשכונה, תשלח אמבולנס דחוף, אחד נפצע מהאופנוע עכשיו". אותו אדם מסר מספר טלפון נייד, מסר כי מדובר בשכונה 19 וכי " אחד נפל, אני עוזר לו רק". לשאלת המוקדן מה קרה, השיב: " אחד נפל מהאופנוע " (הדגשות שלי, א.ל.).       

6. הנתבעת הציגה קלטת נוספת - של שיחה טלפונית מיום 7.7.06 בין נבהאן ובין חוקר מטעם הנתבעת, יגאל גלאון. השיחה התקיימה כשלושה וחצי חודשים לאחר חתימתו על התצהיר. בשיחה זו ציין נבהאן תחילה כי אינו זוכר  את התאונה: " איזה תאונה, איזה תאונה בדיוק, אני לא יודע...זה היה לפני הרבה זמן... ומאיפה אני עכשיו צריך לזכור כל מה שהיה שם". לאחר מכן נזכר וציין " שמעתי איזה בום מכה וראיתי אותו בכביש שמה". " שמעתי את המכה וראיתי איזה אוטו שמה, בורח משמה...לא ראיתי נהג נוסע, אני ראיתי אוטו, את התחת שלו מאחורה". הוא ציין כי הוא הזמין אמבולנס: " אני חושב לקחתי טלפון של מישהו". הוא ציין כי " היו שמה הרבה אנשים ואני לא זוכר מי היה, מי לא היה...אתה רואה ים של אנשים הולכים, עוברים ואתה לא זוכר מי היה שם בדיוק". החוקר גלאון ציין בעדותו כי נבהאן התחמק מפגישה עמו לאחר מכן.  

7. במהלך חקירתו בבית המשפט הוצגו לנבהאן שתי הקלטות. הוא אישר כי הוא הדובר בשיחה עם החוקר אך הכחיש כי הדובר בקלטת ההודעה למד"א זה הוא: " זה שדיבר כאן זה לא אני והטלפון שהוא מסר זה לא שלי. מי שמדבר לא ידע באיזו שכונה הוא נמצא. אני לא ניהלתי שיחה עם מד"א , לי הוא אמר בסדר בסדר מגיע". לאחר מכן אישר שלקח טלפון ממישהו אחר אך עמד על כך שהדובר בקלטת השיחה עם מד"א אינו הוא (עמ' 19).

8. הנתבעת הגישה חוות דעת מומחה לזיהוי קולות, מר אילן חמרה. למר חמרה הועברו שתי קלטות. הראשונה, קלטת השיחה עם מד"א. השניה, קלטת ובה שתי שיחות של החוקר גלאון: שיחה אחת עם נבהאן, זו הקלטת שהוגשה גם בבית המשפט, השניה, עם אדם אחר בשם רמי קרנאווי. מטרת חוות הדעת הייתה למצוא אם קיימת התאמה בין אחד מהקולות בקלטת השניה לדובר בקלטת הראשונה. מר חמרה בצע השוואה ספקטראלית והשוואה שמיעתית בין הקולות שבקלטות. בבדיקה הספקטראלית נמצאו שלוש מילים בנות השוואה. בהשוואה בין ההקלטה של קלטת מד"א ובין הקלטת בה נשמע קולו של רמי קרנאווי לא נמצאה התאמה בין קולות הדוברים. בהשוואה בין קלטת מד"א ובין  הקלטת בה נשמע קולו של נבהאן נמצאה התאמה מלאה בין קולות הדוברים. בהתאם לכך, מסקנת חוות הדעת היא כי קול הדובר בקלטת מד"א הוא קולו של נבהאן.

9. מר חמרה נחקר על חוות דעתו. הוא נחקר גם על מומחיותו והסביר כי תחום זיהוי הקול אינו תחום שנלמד באוניברסיטה  או במסגרת גוף אחר אלא נלמד מהניסיון. מר חמרה עצמו למד את התחום ועסק בו במסגרת שירותו הצבאי, אז גם עבר קורס של כשנה. לאחר שירותו הצבאי המשיך לעסוק בתחום במשטרת ישראל ומשנת 1989 הוא עובד בתחום כעצמאי ובין היתר נותן חוות דעת גם לבתי המשפט. הוא ציין כי בנוסף לו קיימים עוד שניים - שלושה מומחים בארץ בתחום זה.  הוא הציג דוגמא של הספקטוגרמות. הוא ציין כי לאור ניסיונו אין טעויות בזיהוי שמתבצע בשיטה זו.

10. ד"ר גורדין מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי לצורך הערכת נכותו של התובע. הוא הגיש שתי חוות דעת, האחת מיום 3.12.04, השניה מיום 6.1.06. ד"ר גורדין גם נחקר על חוות הדעת שהגיש. קיימת חשיבות למספר נקודות העולות מחוות הדעת הרפואיות גם בקשר לשאלת החבות ומהימנות התובע ובהתעלם משאלת הערכת הנזק. התובע התלונן בפני ד"ר גורדין על כאבים והגבלה בברך ימין ובגב. במסגרת חוות דעתו הראשונה ציין ד"ר גורדין כי קיים קושי רב בבדיקת הברך עקב התנגדות התובע לבדיקה וחששו מכאבים. בברך אין נפיחות ומבחן מגרה אינו מהימן עקב התנגדות הנבדק. הוא ציין כי בהתאם לרישומי הרופא המטפל התפתחה לאחר הארטרוסקופיה הגבלה ניכרת בתנועת הברך של חוסר יישור בן 40 מעלות אשר אין לו הסבר אנטומי והוא מלווה ברגישות עזה  מאד שאינה  מאפשרת בדיקה ראויה. לדעת ד"ר גורדין מדובר בתסמונת כאב רגיונלית סימפטטית, תגובה לכאב המגרה את מערכת העצבים האוטונומית וגורמת בכך להחמרת הכאב ויצירת מגבלה שאינם מאפשרים טיפול. ד"ר גורדין קבע כי התובע זקוק לטיפול במסגרת מרפאת כאב על מנת שיחלים מהתסמונת. עד אז נכותו היא זמנית בשיעור של 50% בגין חוסר יישור הברך. ד"ר גורדין התייחס לכאבי הגב עליהם התלונן התובע וקבע כי אין קשר בין התאונה ובין כאבי הגב. במסגרת חוות דעתו השנייה קבע כי חוסר יישור הברך נותר בעינו ולכן העמיד את נכותו הצמיתה על 50%. לעניין הגב- קבע כי התובע מציג הגבלה בינונית בכיפוף תוך מה שנראה הגזמה רבה.

11. ד"ר גורדין ציין בחקירתו כי התנגדות התובע הפריעה מאד לבדיקה אובייקטיבית לחלוטין והוא יכול לבדוק רק את המעלות שהתובע מאפשר לו לבדוק. " יש חשש שהטווח הזה לא משקף את מה שהייתי מוצא אם הייתי בודק בהרדמה למשל... הוא לא נתן לי לעבור את הטווחים האלה מכיון שהוא אמר שמעבר לזה  זה כואב...הרושם שלי שבאמת כואב לו" (עמ' 5). לעניין בדיקת הגב ציין " אין ספק שבבדיקת הגב הוא ניסה לעבוד עלי, אין ספק שלדעתי כל סיפור הגב לא קשור לתאונה, אם כי הוא סובל מכאבי גב" (עמ' 6). הוא הסביר כי קרע ברצועה הצולבת הקדמית, כפי שבענייננו ארע לתובע, יכול להיגרם בדרך כלל מחבלה סיבובית של המפרק או חבלת יישור יתר של המפרק. לעיתים גם מכה מאחור עשויה לגרום לכך - אך לא מכה חזיתית בברך, אשר תביא לקרע ברצועה האחורית דווקא. (עמ' 7). לשאלה בדבר העדר סימני חבלות או אף שפשופים על גופו של התובע ציין כי לדעתו ועל פי ניסיונו, אם מדובר ברכב אשר נסע במהירות נמוכה לא יהיו חבלות נוספות ואם מדובר ברכב שנסע במהירות גבוהה יש לצפות לממצאים נוספים כמו שפשופי עור ועוד (עמ' 8). ד"ר גורדין השיב כי לא היה ער לכך שהתובע נפל על ברכו שבועיים לאחר התאונה, ארוע נפרד מהתאונה. התובע לא סיפר לו על כך. הוא עיין בתיעוד לעניין נפילה זו וציין כי מדובר על דימום תוך פרקי כתוצאה מקרע של הרצועה או מנזק אחר שגורם לדימום. לא ניתן לדעת כיום אם הדימום קשור לתאונה או לנפילה הנוספת. הוא ציין כי סביר מאד שהפגיעה מיום 5.10.02 הייתה פגיעה ממשית בברך (עמ' 9). הוא אינו יכול לומר אם הייתה חמורה יותר, קלה יותר או שוות ערך לפגיעה נשוא התאונה.  הוא השיב כי אין לו הכלים לקבוע חלקיות הנכות לחובת התאונה  הראשונה והשנייה (עמ' 10-11).   הוא אישר כי התובע לא טופל במרפאת הכאב וקיימת רק המלצה על מתן תרופות (עמ' 12). הוא הסכים כי הגבלה של 40 מעלות ביישור מתאימה ל 46% נכות  ולא ל - 50%. 

טענות הצדדים

12. ב"כ התובע בסיכומיו טוען כי יש לקבל את עדויות התובע ונבהאן. נטען כי יש להסתמך על דו"ח הפינוי של מד"א, שם נרשם כי מדובר בפגיעה על ידי רכב שברח מהמקום. נטען כי אם הנתבעת מבקשת להסתמך על קלטת השיחה עם מד"א הרי שיש להסתמך גם על הרשום בדו"ח הפינוי. נטען כי הנתבעת לא הגישה כל ראיה פוזטיבית אשר תסתור את עדות התובע ונבהאן. נטען כי מר חמרה אינו מומחה ואין לו תעודת מומחה. נטען כי מדובר בבדיקות חסרות תיקוף מדעי ולכן אין לקבל ממצאי חוות הדעת. נטען כי האדם הנשמע בקלטת מד"א שואל את הסובבים אותו באיזו שכונה מדובר. אם היה זה נבהאן, כך נטען, לא היה לו כל צורך לשאול איזו שכונה זו כי הוא מתגורר בשכונה זו.

13. ב"כ הנתבעת טוען בסיכומיו כי התובע לא נפגע בברכו בנסיבות הנטענות על ידו, מרכב חולף בהיותו הולך רגל, אלא כתוצאה מנפילה מאופנוע עליו רכב או בנסיבות אחרות לגמרי. נטען כי  אין לסמוך על עדויות התובע ונבהאן בהיותן בלתי מהימנות, רצופות סתירות, תמיהות, חוסר הגיון בסיסי ואי דיוקים רבים. באשר לעדותו של התובע, נטען כי עולה תמיהה מאופן הגעת התובע למקום, מרחק של שלושה ק"מ מביתו. מדוע הלך ברגל אם ברשותו רכב? וגם אם הרכב מקולקל, הרי גם לאחיו המתגורר עמו רכב בו יכול היה לנהוג. בנוסף, התובע לא סיפר לאיזו מטרה הגיע למקום. סתירה נוספת - הכוון בו צעד. בתצהירו ובעדותו טען כי הלך ממזרח למערב, בתצהיר תשובות לשאלון ציין כי הלך ממזרח לדרום. לפי תרשים שצייר נבהאן - מדובר בחציית הכביש מדרום לצפון. נטען כי התובע העיד כי לא ראה כל רכב לפני התאונה ואף לא ראה כי פגע בו רכב. הסבר התובע כי אבד הכרתו ולכן לא ראה דבר אינו מתיישב עם דו"ח מד"א ועם מכתב השחרור מבי"ח סורוקה. לעניין עדותו של נבהאן צוין כי למרות שנבהאן העיד כי הרכב הגיח מולו הוא לא זוכר דבר לגביו. נבהאן, למעשה, לא ראה את הפגיעה. נטען כי נבהאן סתר את עצמו באמרו בעדותו כי הרכב הגיח מולו, מול תשובתו לחוקר כי ראה את אחורי הרכב דווקא. נטען כי נבהאן מקורב לתובע, קרוב משפחתו, ועדותו היא עדות כבושה שנוצרה יש מאין רק ארבע שנים לאחר התאונה, בעת הגשת תצהירו. נבהאן סיפר כי ראה במקום משטרה, כאשר בפועל לא הייתה כזו. נבהאן הכחיש כי דיבר עם התובע על נסיבות התאונה כאשר בקרו בביתו לאחר מכן, בעוד התובע ציין כי נבהאן שוחח עמו על התאונה במועד זה. נבהאן טען כי למרות שלדברי התובע ונבהאן התאספו במקום אנשים רבים, איש מהם לא הובא לעדות ואיש לא דווח למשטרה על התאונה, למרות שמדובר בתאונת "פגע וברח" בלב העיר רהט, סמוך למרכז המסחרי בו שהו באותו זמן אנשים רבים.  נטען כי האמור בדו"ח מד"א לגבי היות הארוע תאונת דרכים הוא עדות מפי השמועה. נטען כי בהתאם לקלטת מד"א גרסת התובע היא שקרית והוא נפגע עת נפל מאופנוע עליו רכב, ללא מעורבות רכב נוסף. נטען כי זו הקלטת השיחה היחידה המצויה במשרדי מד"א השייכת לתאונה. נטען כי הדובר בקלטת הוא נבהאן שהרי נבהאן אישר כי הוא זה שהזעיק את מד"א לאחר שלקח מאדם אחר טלפון. גם בהתאם לחוות דעתו של המומחה מר חמרה נבהאן הוא הדובר בקלטת מד"א.  נטען כי לא הוגשה כל חוות דעת נגדית למרות שהספקטוגרמות ודיסק החקירה   הועברו לב"כ התובע על מנת שניתן יהיה לבדקם אצל מומחה אחר. לחילופין, נטען, גם אם יקבע כי הדובר בקלטת מד"א אינו נבהאן, יש לקבל את הדברים שנאמרו בקלטת כראיה לאמיתות תכנם לאור חריג ה"רס גסטה" לכלל הפוסל עדות מפי השמועה, כיון שמדובר באמירה ספונטנית נוכח התרחשות  ארוע מרגש. בנוסף, נטען, מנגנון הפגיעה תומך בגרסת הנתבעת. בהתאם להסברי ד"ר גורדין מכה חזיתית בברך אמורה הייתה לפגוע דווקא ברצועה האחורית. קרע ברצועה הקדמית אופיינית יותר לנפילה תוך כדי סיבוב. בנוסף, לא נמצאה בגופו של התובע כל פגיעה או חבלה נוספת מעבר לפגיעה בברך.

דיון והכרעה

14. לאחר שבחנתי את חומר הראיות הגעתי למסקנה כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח גרסתו. אני מקבלת את כל טענות הנתבעת בעניין זה ודין התביעה להידחות. התובע לא הוכיח כי גרסתו לגבי התאונה מסתברת מכל גרסה אחרת שהועלתה על ידי הנתבעת או שניתן להעלות כסברה נוספת כהסבר לפגיעתו בברכו. סימני השאלה המתעוררים סביב גרסתו של התובע וסביב הטענה כי נפגע בברכו בתאונת דרכים כהולך רגל, כמתואר על ידו, הם רבים.  סימני השאלה והספקות נובעים  משילוב בין חוסר מהימנות עדויות התביעה, סתירה בין עדויות אלו בינן לבין עצמן ובינן לראיות אחרות והעדר מוחלט ומתמיה של ראיות  חיצוניות מסייעות לעדויות התביעה.

15. ותחילה - עדות התובע עצמו. עדותו, בכל הנוגע לנסיבות האירוע,  הייתה מתחמקת באופן קיצוני ובולט. הוא סרב לפרט מה היו מעשיו באותו ערב ומדוע עזב את כל משפחתו והלך ברגל, לבדו, מביתו למקום הארוע, מרחק של שלושה ק"מ. יש לזכור כי מדובר באדם שסבל מבעיות גב חמורות עוד לפני התאונה. מעיון בתיקו הרפואי עולה כי במהלך כל החודשים לפני התאונה הנטענת ואף מספר ימים לפניה, התלונן על כאבי גב חזקים בהליכה, כאבים המתגברים, לפי תלונותיו בכרטיס הרפואי, אחרי מאמץ קל ביותר, על הגבלה בתנועות ועל הקרנת הכאבים לרגל ימין. מדוע אדם הסובל מכאבים בהליכה ילך מרחק רב ברגל כאשר ברשותו ואף ברשות אחיו המתגורר עמו רכב?  תשובתו הסתמית כי רכבו היה מקולקל רק מוסיפה לאי הנוחות אשר מעוררת עדותו. אך גם מעבר לכך. ההתחמקות הבולטת ביותר אשר משרה חוסר מהימנות על גרסתו כולה היא תשובתו, שחזרה על עצמה שוב ושוב בעדותו, כי אבד את ההכרה מיד עם הפגיעה ולכן מרגע הפגיעה אינו זוכר דבר ואינו יכול למסור פרטים כלשהם. תשובה זו מנוגדת באופן ברור לכל העדויות והראיות האחרות. כך, בדו"ח מד"א, כאמור, נרשם כי התובע נפצע קל, היה בהכרה מלאה, התלונן בפני אנשי מד"א על כאבים ברגל ולאחר מכן על בחילות. לא זאת אלא אף יותר. אנשי מד"א שהגיעו למקום הארוע שוחחו עם התובע ורשמו מפיו את כל פרטיו, לרבות מספר תעודת הזהות, גיל, כתובת ומספר טלפון. גם נבהאן לא ציין כי התובע היה חסר הכרה אלא להפך, הוא העיד כי ראה את התובע שוכב וצועק. גם בתעודת חדר המיון נרשם מפורשות כי התובע  לא איבד את הכרתו. אין כל מסמך המצביע על חבלת ראש או אבדן הכרה. מכל אלו יש ללמוד כי התובע היה בהכרה מלאה לאחר הפגיעה הנטענת, שוחח עם נבהאן, עם אנשי מד"א וכפי הנראה גם עם אנשים נוספים שהיו במקום, ואין כל בסיס לתשובתו שאינו זוכר כלל את הארוע וכל פרט שארע בקשר לארוע כיון שאיבד את הכרתו.