פסק-דין בתיק א 1609/03

1.   ההליכים הקודמים בין הצדדים:

בכתב התביעה נאמר כי התובעת 2 (להלן: "השותפות") היא שותפות רשומה, אשר נמצאת בהליכי פירוק מכוח פסיקתא של בימ"ש מחוזי בתל-אביב מיום 10.10.93.

עפ"י אותה פסיקתא מונה נריאל פאגלין כמפרקה של השותפות.

התובעת 1 (להלן: "התובעת") היא בעלת הזכויות בנכסיה של השותפות, לרבות זכויות בנכס מקרקעין נשוא התביעה שבפני. זאת מכוח אותה פסיקתא, אשר הורתה למפרק להעביר ולרשום את הנכס שהיה רשום על שם השותפות, על שם התובעת.

בכתב התביעה נאמר כי עפ"י הסכם מכר אשר נערך בשנת 51' בין השותפות לבין הנתבעת 2 (להלן: "רשות הפיתוח") רכשה השותפות מרשות הפיתוח שטח אדמה בן 4 דונם בקריית אריה בפתח-תקווה, חלקה 14 בגוש 6194  (להלן: "המקרקעין").

השותפות שילמה לרשות הפיתוח את מלוא התמורה עבור המקרקעין. אולם, בפועל הפרה רשות הפיתוח את הסכם המכר והעבירה לחזקת השותפות שטח של 2.8 דונם בלבד (להלן: "המגרש").

עד שנת 98' לא התכחשו רשות הפיתוח או הנתבעת 1 (להלן: "המינהל"), אשר נכנס בנעלי רשות הפיתוח, לכך שלא מילאו את חיובם עפ"י הסכם המכר.

התובעות טענו כי לאחר כ- 50 שנה של הפרת הסכם מתמשך מטעם המינהל, ולאחר השקעות וטיפול ארוך מצד התובעת בענייני התב"ע, דרש המינהל תשלום נוסף בגין מסירת יתרת המקרקעין.

לאור זאת ובלית ברירה הגישו התובעות ביום 3.3.99 המרצת פתיחה 10265/99 לביהמ"ש המחוזי בתל-אביב.

בהמרצת הפתיחה עתרה התובעת כי בימ"ש יורה למינהל לרשום על שמה וללא תשלום נוסף שטח נוסף מצפון למגרש, חלק מחלקה 109 בגוש 6640, בשטח נטו של 1.184 דונם, כדי שיוכל להתאחד עם המגרש אשר הוקצה לה בפועל (להלן: "מגרש ההשלמה").

התובעות הבהירו במסגרת התביעה שבפני, כי בהמרצת הפתיחה עתרה התובעת לסעד הצהרתי גם לענין זכותה לקבל דמי שימוש ראויים בגין השטח החסר והפרת הסכם המכר במשך 50 שנה.

ערב הגשת הסיכומים עורר בימ"ש את שאלת תשלום האגרה בגין סעד זה. הצדדים הסכימו למחוק את העתירה מבלי לפגוע בטענותיהם וזכויותיהם בענין זה.

ביום 1.9.02 ניתן פסק דין ע"י כב' השופטת צ'רניאק בבימ"ש המחוזי בהמרצת הפתיחה (להלן: "פסק הדין" או "פסק הדין בהמרצת הפתיחה").

פסה"ד, אשר צורף כנספח ג' לכתב התביעה, הפך לחלוט שכן לא הוגש עליו ערעור.

יש להתייחס לפסה"ד ולאמור בו, שכן חלק ניכר מהטענות אשר הועלו ע"י הנתבעות במסגרת המרצת הפתיחה, אליהן התייחס בימ"ש בפסק דינו, הועלו על ידן פעם נוספת במסגרת הדיון שבפני.

בפסה"ד של כב' השופטת צ'רניאק נקבע במפורש כי השותפות שילמה לרשות הפיתוח את מלוא התמורה עבור המקרקעין בשטח של 4 דונם, אך בפועל נרשמו על שם השותפות 2.8 דונם בלבד.

ביהמ"ש התייחס לטענות המינהל באשר לחוסר יריבות עם המבקשות, שהן זהות לתובעות בתיק שבפני.

המינהל טען כי השותפות נמחקה עוד בשנת 86' ולכן אין היא אישיות משפטית היכולה לתבוע ואילו התובעת, שהיא חברה בע"מ, איננה צד להסכם עם רשות הפיתוח.

המינהל גם טען כי הוא לא היה צד להליכים במסגרתם מונה מר נריאל פאגלין כמפרקה של השותפות והוסמך להעביר את הנכס או כל נכס אחר אשר מגיע לשותפות מכוח הסכם המכר משנת 51' בין רשות הפיתוח לשותפות - על שם התובעת.