פסק-דין בתיק א 14467/03

מבוא

1.         זוהי תביעה כספית לפיצויים בגין נזקי גוף, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

2.         התובע, יליד 1949, נפגע בתאונת דרכים ביום 21.10.01, בהיותו בן 52, בנסיבות המהוות תאונת עבודה.

3.         הנתבעת מודה באירוע התאונה, בכיסוי הביטוחי ובחבות על פי החוק. המחלוקת נסבה על שיעור הנזק.

נכות רפואית

4.         וועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") קבעה כי לתובע נותרה נכות זמנית של 20% לתקופה של כחמישה וחצי חודשים (15.1.02 - 30.6.02) ונכות צמיתה של 10% מיום 1.7.02 בגין שבר ללא חיבור מלא בעצם הבריח, לפי תקנה 39 (2) לתקנות המל"ל.

5.         זוהי קביעה על פי דין, ומאחר ולא נתבקש להביא ראיות לסתור, היא גם מחייבת.

"נכות תפקודית"/אובדן כושר השתכרות

6.         "נכות תפקודית" הוא מושג המבטא את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, אשר לא בהכרח זהה לשיעור הנכות הרפואית. המושג בא להצביע על מידת הפגיעה בתפקוד שיש בנכות הרפואית, על מידת ההשפעה על התפקוד בדרך-כלל. נפסק, כי "אכן גובה הנכות הרפואית אינו זהה בהכרח לשיעור הגריעה התפקודית, אך נתון זה של גובה הנכות הרפואית הינו, מכל מקום, נתון מרכזי, אם לא חותך לקביעת שיעור הפגיעה התפקודית" (ע"א 61/03 אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אבני, ניתן ביום 4.7.05, פיסקה 10). עם זאת, לא כך הוא בכל מקרה ומקרה, ובוודאי שיש להפריד בין ביטוי זה לבין קביעת הפסד כושר השתכרותו של תובע.  כהבהרת בית המשפט העליון: "בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורטופדי - כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל - תשקף, בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכותו התפקודית. אך לא תמיד כך. לעיתים, הנכות התפקודית... אינה זהה לנכות הרפואית. כך, למשל, במקרה של נכות רפואית עקב צלקות...רצוי שנדבר בפסקי דין בשפה אחת. וכשמזכירים "נכות תפקודית" כוונת האמירה תהיה אחת, דהיינו מידת ההשפעה  של  הנכות  על  התפקוד  בדרך כלל. למידת השפעתה על כושר השתכרותו של  התובע  המסוים יינתן ביטוי. אך זה לא ייכלל במסגרת המונח "נכות תפקודית"". (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב (3) 792, 799 - 800; ההדגשה שלי - א.ז.).

            בצד קביעת הנכות, על בית המשפט לקבוע גם את הפסד כושר השתכרותו של תובע. בפריט זה על בית המשפט להעריך ולקבוע את הפסד הממון שנגרם ושעלול להיגרם לתובע בשל כך שהתאונה, ומגבלותיו בעקבותיה, הפחיתו מכושר השתכרותו.

            כאמור לעיל, יש להיזהר מבלבול בין המושגים של "נכות תפקודית" ו"פגיעה בכושר השתכרות". בית המשפט יכול לקבוע את הפסד כושר ההשתכרות, בלי שיידרש כלל לקבוע את שיעור הנכות התפקודית. כך במקרה שהפסד כושר ההשתכרות ייקבע על סמך ראיות ונתונים, אשר יאפשרו קביעת ההפסד בפריט זה, אף ללא קביעה מדויקת של שיעור הנכות התפקודית (ראו עניין גירוגיסיאן הנ"ל, בעמ' 800). לפיכך נפסק עוד כי: "כשמובאות בפני בית המשפט ראיות על פיהן הפסדי ההשתכרות של התובע בפועל הם בשיעור מסוים, והפסדים אלה משקפים את הירידה בכושר ההשתכרות, ראיות כאלה עדיפות על קביעת ההפסד בהתאם לשיעור הנכות. שיעור הנכות התפקודית יכול לשמש מודד באותם מקרים כשאין ראיות להפסד בפועל כתוצאה מן התאונה ובית המשפט סבור, על דרך האומדן, ששיעור הנכות משקף את שיעור ההפסד" (ע"א 3526/99 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' דנינו, דינים עליון, כרך נז', 717).

7.         ואכן, בעניינו של התובע ישנם ראיות ונתונים כאלה. התובע הועסק כעובד אגף ההנדסה והתחזוקה של אוניברסיטת תל אביב לפני ובזמן התאונה, ונשאר כזה גם לאחריה, עד עצם היום הזה. אין למעשה חולק כי לא סבל מהפסדי שכר כלשהם בגין התאונה. התובע טוען למגבלה פיזית ולכך כי קיים סיכון כי ייפלט מהאוניברסיטה אל מעגל מחפשי העבודה, ובשל נכותו עלול כושר השתכרותו להיפגע. אין לכך בסיס של ממש. התובע הינו בן 56 כיום; מאז התאונה חלפו ארבע שנים; הוא ממשיך בעבודתו אצל אותו מעסיק, אשר אצלו צבר וותק של  עשרות שנים, ומן הסתם גם זכויות פנסיה. התובע לא הביא שום ראייה לכך שהוא מצוי ברשימה כלשהי של מיועדים לפיטורין או לפרישה מוקדמת, ואם כן, מה תהיה ההשלכה הכלכלית של עניין זה. מאז אותו חשש, כפי שמצא את ביטויו בתצהיר עדות ראשית מיוני 2004, חלפה שנה וחצי ללא שום שינוי לרעה. בצדק הפנה ב"כ הנתבעת לע"א 830/87 מרגני נ' לוי, דינים עליון, יח, 980, שעסק בשאלה דומה, והתייחס לסיכון של הפסקת עבודתה של המערערת בבנק שבו הועסקה. נפסק, כי "לעניין הפסד כושר השתכרות בעתיד, קבע בית המשפט, כי לפי הראיות שבפניו אין חשש שהיא תפסיד שכר כלשהו בעתיד. בא-כח המערערת קובל על קביעה זו של בית המשפט, ובקש שיקבע שנגרם למערערת הפסד גם בפריט נזק זה. ההערכה בפריט נזק זה, כשאדם ממשיך לעבוד במקום עבודתו מבלי שנגרע משכרו, קשה היא. בעניננו, מצד אחד עבודתה של המערערת קשורה בהגשת מזון  ומשקאות  והכאבים בגבה מגבילים אותה בעבודה במידה קלה כלשהי. מאידך גיסא, ביום פסק-הדין בהיות המערערת כבת 55 שנים, מלאו כ-30 שנים לעבודת המערערת בבנק, ולפי הראיות אין היא עומדת בפני סכנה שיפטרוה. גם אין כל חשש, שבשל נכותה לא תוכל להמשיך ולבצע את  עבודתה  בבנק. בנסיבות מיוחדות אלה, רשאי היה בית המשפט להגיע למסקנה שהסיכון שהיא תעזוב את עבודתה בבנק או שיגרם לה הפסד כלשהו של השתכרות בעתיד הנו "אפסי או ספקולטיבי או היפותטי גרידא" (כלשון חברי  הנכבד, השופט ברק, בע"א 237/80 ברששת נגד האשאש ואח' פסקי דין  ל"ו  (1)  281  בעמ' 307 מול האותיות ו-ז). אין, על כן, מקום שנתערב  בקביעת בית המשפט, על פיה לא נגרם למערערת הפסד כושר השתכרות בעתיד" (פיסקה 5 לפסק הדין).

            הדברים תואמים גם את המקרה שבפניי. עם זאת, לא הייתי שולל מהתובע לחלוטין כל פיצוי ברכיב זה. עד לגיל 67 נותרו לתובע 11 שנות עבודה. כאמור, גם אם ייאלץ לעזוב את האוניברסיטה, ייעשה כן אגב הסדר פרישה ותשלום פנסיה. הייתי בכל זאת פוסק סכום גלובלי, על דרך האומדן, של 40,000 ש"ח, נכון להיום.

            לגבי שלושת חודשי אי הכושר עומד ההפסד על סך של כ- 30,000 ש"ח.

כאב וסבל

8.         התובע זכאי לפיצוי של כ- 15,000 ש"ח נכון להיום (במעוגל).

הוצאות שונות

9.         עיקר ההוצאות נגרמו בעת התאונה ובסמוך לאחריה (בעיקר הוצאות נסיעה); על דרך האומדן הייתי מעמיד את ההחזר על סך של 500 ש"ח.

לסיכום

10.       התביעה נבלעת בתגמולי המל"ל (העולים על סכום משוערך של 122,000 ש"ח), ולפיכך נדחית.

            כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום א' בטבת, תשס"ו (1 בינואר 2006) בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק לב"כ הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: