מבוא
1. זוהי תביעה כספית לפיצויים בגין נזקי גוף, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").
2. התובע, יליד 31.1.1980, נפגע בתאונת דרכים ביום 27.6.01, בהיותו בן 21, עת חזר מעבודתו לביתו. נסיבות התאונה הוכרו על ידי המוסד לביטוח לאומי ומהוות תאונת עבודה.
3. שעה שנהג התובע באופנועו ברחוב ז'בוטינסקי בראשון לציון, ובעודו חוצה צומת תוך כדי רכיבה, פגעה מכונית נוסעת ישירות בו. מזירת התאונה פונה התובע על ידי אמבולנס מד"א לבית החולים אסף הרופא. התובע אושפז בבית החולים עד יום 1.7.01, שלאחר מכן שוחרר לביתו.
4. הנתבעות מודות באירוע התאונה, בכיסוי הביטוחי ובחבות על פי החוק. המחלוקת נסבה על שיעור הנזק.
נכות רפואית
5. פרופ' משה סלעי, מומחה רפואי בתחום האורטופדי
(להלן גם- "המומחה" או "המומחה האורטופד"), אשר מונה על ידי ביהמ"ש בהסכמת הצדדים, קבע כי לתובע נותרה נכות זמנית בשיעור של 100% למשך 18 חודשים (27.12.02 - 27.6.01) ולאחר מכן נכות זמנית בשיעור 50% למשך 3 חודשים נוספים (27.12.02 - 27.3.03). מתום הנכויות הזמניות נכויותיו הצמיתות של התובע לדעת המומחה הן: 15% בהתאמה לפי סעיף ליקוי 35 (1) ב'-ג' לתקנות המל"ל: "עקב שקלול בהגבלת תנועות שורש כף יד ימין עם השפעה קלה עד בינונית בכושר הפעילות הכללי והתנועות"; 5% בהתאמה לפי סעיף 75 (1) ב' לתקנות המל"ל: "עקב צלקות מכערות ומכאיבות" (כולל זו שבאגן); 5% לפי סעיף 31 (4) א' [1] לתקנות המל"ל: "עקב פגיעה קלה מאוד בעצב המדיאני". מדובר, על כן, בנכות רפואית של 23.3% צמיתה לפי קביעת המומחה, אשר כוללת גם אלמנטים שאינם אורטופדיים בלבד, כגון הצלקות המכערות.
6. ד"ר יוזה חן, מומחה רפואי בתחום האורולוגי
(להלן גם- "המומחה האורולוג"), שמונה על ידי כב' השופטת אגי, חיווה את דעתו לגבי תלונות התובע בתחום. מעבר לקביעת הנכות, חשוב היה לבדוק האם קיים קשר סיבתי בין התאונה לבין התלונות והממצאים שנמצאו. המומחה האורולוג מצא כי התובע סובל מניוון אשך אחד וכתוצאה מזה קיימת פגיעה באיכות זרעו, אולם באשר לסיבות שעלולות היו להביא את התובע למצבו הנוכחי, הביע ספקות האם המדובר בבעיה קודמת לתאונה, שפגעה בהתפתחות האשך, מה שמכונה - "אשך טמיר", או שמא המדובר בתוצאה מהחבלה בתאונה. נמצא, כי במצבו של התובע, אשר סבל מחבלה כהה (בניגוד "לחבלה פולשנית") היו אמורים לזהות לאחר התאונה: "סימנים חיצוניים של חבלה המתבטאת בכאבים חדים, בנפיחות מקומית ושטף דם באיברים עצמם ובסביבה עם אפשרות של התפשטות לאזור החלציים ולכוון פי הטבעת"
(פרק דיון ומסקנות בחוות הדעת). סימנים אלו פשוטים לזיהוי, אולם חרף העובדה שהתובע נבדק בשלוש תחנות רפואיות שונות (רופא מד"א, חדר מיון ואף המחלקה האורולוגית בכבודה ובעצמה), לא נמצאו ממצאים המצדדים בטענותיו, אלא רק לאחר ניתוח אורטופדי שני שעבר.
7. המומחה האורולוג עמד על אופן מתן טיפול רפואי בסיטואציה דוגמת זו של התובע, בה מחויבים הרופאים נוכח הנחיית משרד הבריאות להפשיט לגמרי את החולים ולבצע בדיקה גופנית כללית. לדעתו, לא ייתכן כי שלוש תחנות רפואיות שונות כשלו בתפקודן, ובנוסף, התעלמו מתלונות מפורשות של התובע. למסקנות המומחה הרפואי ניתן אף להוסיף, ברקע הדברים בלבד, את קביעתה הסופית של הוועדה הרפואית של המל"ל שלא הכירה בבעיית האשך כנזק שנגרם מן התאונה
(תיק מוצגים תובע- פרוטוקול הוועדה הרפואית מיום 12.9.05). בטופס פינוי אמבולנס מד"א לא ציין הרופא פגיעה באזור החלציים
(דו"ח נט"ן-2 המצורף לכתב התביעה); בטופס סיכום האשפוז מיום 1.7.01 מבי"ח אסף הרופא אין זכר לעניין האורולוגי, ואף נרשם: "מתלונן בעיקר על כאב באזור כתף שמאל ואזור שורש כף יד ימין" (
"סיכום אשפוז"- מצורף לכתב התביעה). התובע לא התלונן על כאבים במפשעה - אשכים. ניכר כי משך אשפוזו עבר התובע בדיקות רבות ומקיפות (צילום עמוד שדרה צווארי, צילום חזה, צילום כתף שמאל, צילום שורש כף יד ימין, צילום אגן-
שם, בתת פרק "הדמיה"), לא סביר בעיניי שאם אכן התלונן בגין קיומה של בעיה אורולוגית, לא נבדק ולא נמצאו ממצאים שכיום אנו עדים להם. זאת ועוד, ב-"תעודה הרפואית ראשונה לנפגע בעבודה" שנחתמה ביום 5.7.01 במרכז הרפואי "בת-ימון", כארבעה ימים לאחר שחרורו מביה"ח, לא נזכרות תלונותיו הנוכחיות של התובע, לא על ידו ולא על ידי הרופא המטפל.
8. סיכומו של דבר, קובע המומחה האורולוג כי: "לא ניתן לקבוע חד משמעית האם ניוון האשך והפגיעה בפוריות של מר רשל נובעת מהתאונה או היא קשורה לפגיעה מלידה,
כאשר האפשרות האחרונה עולה לאין ארוך על האפשרות של פגיעה בתאונת דרכים"
(תת פרק "סיכום" לחוות הדעת. ההדגשה אינה במקור- א.ז.).
9. אני שותף למסקנת המומחה האורולוג. מקובל עליי הסברו המנומק, לפיו הסיבה לניוון אשך התובע היא "אשך טמיר", שיש בה כדי לגרום בעיות מסוג אלו מהן סובל כיום התובע. תופעה זו מקורה בעברו הרחוק של התובע, שאילו היה חפץ בכך, בקלות די רבה היה ממציא את תיקו הרפואי מקופת החולים ומראה כי מעולם לא סבל או שלא נמצאו כל ממצאים היכולים להעיד על בעייתו הנוכחית. משבחר שלא לעשות כן, מעלה הדבר תמיהה רבה, ואין לי אלא להסתמך על חוות הדעת. שעה שבסבירות ובמאזן הסתברויות עסקינן, די לי בכך שהמומחה שולל את הקשר הסיבתי לתאונה ברמת וודאות גבוהה אף יותר. זאת, במיוחד שהתובע כלל לא בקש לחקור את המומחה על חוות דעתו.
10. לאור כל המקובץ באשר לסוגיה האורולוגית, הגעתי לכלל מסקנה כי אין לייחס את בעיותיו אלו של התובע לאירוע התאונה ולפיכך אין לזקוף אחוזי נכות לתובע בתחום זה.
11. לסיכום, נכותו הרפואית המשוקללת של התובע, בהסתמך על חוות הדעת האורטופדית, הינה
23.3% לצמיתות.
"נכות תפקודית"/אובדן כושר השתכרות/הפסדי שכר
12. "נכות תפקודית" הוא מושג המבטא את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, אשר לא בהכרח זהה לשיעור הנכות הרפואית. המושג בא להצביע על מידת הפגיעה בתפקוד שיש בנכות הרפואית, על מידת ההשפעה על התפקוד בדרך-כלל. נפסק, כי "אכן גובה הנכות הרפואית אינו זהה בהכרח לשיעור הגריעה התפקודית, אך נתון זה של גובה הנכות הרפואית הינו, מכל מקום, נתון מרכזי, אם לא חותך לקביעת שיעור הפגיעה התפקודית" (ע"א 61/03
אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אבני, ניתן ביום 4.7.05, פיסקה 10). עם זאת, לא כך הוא בכל מקרה ומקרה, ובוודאי שיש להפריד בין ביטוי זה לבין קביעת הפסד כושר השתכרותו של תובע. כהבהרת בית המשפט העליון: "בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורטופדי - כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל - תשקף, בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכותו התפקודית. אך לא תמיד כך. לעיתים, הנכות התפקודית... אינה זהה לנכות הרפואית.
כך, למשל, במקרה של נכות רפואית עקב צלקות...רצוי שנדבר בפסקי דין בשפה אחת. וכשמזכירים "נכות תפקודית" כוונת האמירה תהיה אחת, דהיינו מידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בדרך כלל. למידת השפעתה על כושר השתכרותו של התובע המסוים יינתן ביטוי. אך זה לא ייכלל במסגרת המונח "נכות תפקודית"". (ע"א 3049/93
גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב (3) 792 (1995), בעמ' 799 - 800, ההדגשה אינה במקור- א.ז.).
בצד קביעת הנכות, על בית המשפט לקבוע גם את הפסד כושר השתכרותו של תובע. בפריט זה על בית המשפט להעריך ולקבוע את הפסד הממון שנגרם ושעלול להיגרם לתובע בשל כך שהתאונה, ומגבלותיו בעקבותיה, הפחיתו מכושר השתכרותו.
כאמור לעיל, יש להיזהר מבלבול בין המושגים של "נכות תפקודית" ו"פגיעה בכושר השתכרות". בית המשפט יכול לקבוע את הפסד כושר ההשתכרות, בלי שיידרש כלל לקבוע את שיעור הנכות התפקודית. כך במקרה שהפסד כושר ההשתכרות ייקבע על סמך ראיות ונתונים, אשר יאפשרו קביעת ההפסד בפריט זה, אף ללא קביעה מדויקת של שיעור הנכות התפקודית (ראו עניין
גירוגיסיאן הנ"ל, בעמ' 800). לפיכך נפסק עוד כי: "כשמובאות בפני בית המשפט ראיות על פיהן הפסדי ההשתכרות של התובע בפועל הם בשיעור מסוים, והפסדים אלה משקפים את הירידה בכושר ההשתכרות, ראיות כאלה עדיפות על קביעת ההפסד בהתאם לשיעור הנכות. שיעור הנכות התפקודית יכול לשמש מודד באותם מקרים כשאין ראיות להפסד בפועל כתוצאה מן התאונה ובית המשפט סבור, על דרך האומדן, ששיעור הנכות משקף את שיעור ההפסד" (ע"א 3526/99
הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' דנינו, דינים עליון, כרך נז', 717 (2000)).
13. בעניינו של התובע מעטות הראיות והנתונים הללו. המדובר בתובע ששוחרר כעבור שנה לערך משירות חובה מצה"ל במרץ 1998
(עמ' 2 לפרוטוקול), ומיד עבד כשכיר אצל קבלן משנה לעיריית בת ים בפינוי אשפה כשמונה חודשים
(שם, עמ' 3), בהמשך בסבלות וארגון מחסן חשמל מספר חודשים
(שם), שבסופם פתח עסק עצמאי להסעות V.I.P לנמל התעופה שהחזיק בין ארבעה לשמונה חודשים, וגם אותו סגר, ועבר לעבוד כברמן ובמקביל בחברת "שירותכל" משך שלושה חודשים עד שארעה התאונה
(שם, עמ' 4-5). לכל אורך התיק אין תיעוד השתכרותי כרונולוגי - לא בתחשיב הנזק מטעם התובע, לא בתצהיר עדותו הראשית ואף לא בתיק המוצגים הנוסף שצרף בא כוחו, אלא פרט לחמישה תלושי שכר ממעסיק בשם "הפאב", מחודש ינואר 2001 ועד מאי 2001. אלו בלבד. מן העבר השני, ניתן לראות בחור צעיר, יוזם וחרוץ שלא קופא על שמריו, וכל העת תר אחר תעסוקה ולפניו עוד 40 שנות עבודה.
14. אעיר, כי אין לראות בעדותו של התובע "עדות יחידה", במובן הקלאסי, בשים לב לחוות הדעת הרפואיות וכן למסמכים שהוגשו לתיק. מכל מקום, "כבר נפסק בעבר לא אחת, כי אין כל חשיבות לכך שבית-המשפט המחוזי אינו מציין את דבר היותו של מסמך ראיית חיזוק ואינו מפנה לסעיף 54 לפקודה (ראו: ע"א 8388/99 הסנה חברה לביטוח בע"מ נ' בן-ארי, פ"ד נו (4) 689, 699-700). הואיל שכך, אני סבורה כי נתמלאה דרישת סעיף 54 לפקודת הראיות ודינה של טענת המערערים בעניין זה להידחות" (ע"א 1064/03
אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה רחל שחר פיאמנטה ז"ל, ניתן ביום 8.2.06, פיסקה 9). וראו גם: " חובת ההנמקה לפי סעיף 54 קמה בהתקיימותם של שני תנאים: האחד, פסיקה על-פי עדות יחידה שאין לה סיוע ואין היא הודיית בעל דין; השני, התקיימות אחד המקרים המנויים בסעיף... בין אם הסיוע לעדות היחידה אינו אלא ראיה ממקור נפרד ועצמאי ובין אם די אך ב"תוספת ראייה" - נתקיימה כאן ראיה מסייעת... פסק דינו של בית המשפט המחוזי מפרט את הראיות הנוספות עליהן הוא נסמך, בהן מכתבים מאת רופאים תעסוקתיים, מכתב סמנכ"ל הבנק בו עבדה המערערת ובעיקר תמליל חקירתה של המערערת על-ידי חוקרת פרטית מטעם המשיבות - שנסקר בהרחבה בפסק הדין. משכך לא קם עוד הצורך בהנמקה נפרדת להסתמכות על עדותה של המערערת" (עניין
טרטמן הנ"ל, פיסקה 5).
עם זאת, התובע יכול היה להעיד עדים שהכירו את אופי עבודותיו ואת נסיבות הפסקתו- למשל בעלי חברת "שירותכל"- מר אריק לוי ומשה טוש
(פרוטקול עמ' 5), אך העדרם אינו פוגע פגיעה של ממש במשקל הראיות הקיימות, בכל הקשור לפגיעה עצמה. כבר נפסק כי "אמנם היו מקרים שבהם הימנעותו של בעל-דין מהבאת עד או ממתן עדות תרמה לערעור גרסתו של אותו בעל-דין, אך כל מקרה נמדד לפי נסיבותיו הוא, ובוודאי שאין די בהימנעות כזו בלבד כדי לערער גרסתו של בעל-דין" (ע"א 635/76
טייבר נ' טייבר, פ"ד לא (2) 737, 743). כן הובהר, כי "אמת המידה להחלת ההנחה האמורה היא הצפייה ההגיונית והמתבקשת, בנסיבותיו של המקרה, כי בעל הדין אכן ישמיע את העד המסוים, שלא הובא על ידו לעדות, לשם גילוי האמת וחקר העובדות, כפי שאותו בעל-דין טוען להן" (ע"א 465/88
הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו, פ"ד מה (4) 651, 659).
תמוהה במיוחד העובדה, שהתובע לא הראה ולו תלוש שכר אחד מהתקופה שלאחר התאונה. הוא בחר לערוך חישובי נזק תיאורטיים לחלוטין, שהקשר בינם לבין המציאות לא ברור. כך, למשל, לקח כבסיס את השכר הממוצע במשק ולא את השכר בפועל; חישב תקופת אי כושר של 18 חודש, למרות שלפי עדותו שלו חזר לעבודה, ולו חלקית, כעבור 10 חודשים; גם אז, לא ניכה את מה שהרוויח בפועל, אלא ביצע ניכוי לפי סכום שלא גובה בראיה כלשהי. מוזר גם שלאחר שבתחשיב הנזק הגיע התובע לנזקים מירביים של כ- 650,000 ש"ח, אלה צמחו ולמעשה הוכפלו בסיכומיו, ללא כל ביסוס ראייתי. התנהלות זו "מזמינה" דחייתה של רוב תביעתו, אם לא כולה. חרף זאת, אנסה "לחלץ" משהו מתוך מעט הנתונים שהתובע כן בחר להציג.