א. רקע
1. התובע, יליד 11.8.1974, עותר בתביעתו שלפני, לכך שהנתבעים יחויבו לפצותו עבור נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים, כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975.
2. הנתבעים אינם חולקים על חבותם לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו בתאונה.
3. התאונה אירעה בשעה שהתובע רכב על אופנוע, ונפגע ממכונית חולפת. מיד לאחר התאונה הובהל התובע לבית החולים ע"ש ד"ר הלל יפה בחדרה, כשהוא סובל מפגיעה בראשו. שעות ספורות לאחר מכן הועבר התובע לבית החולים בילינסון, ואושפז במחלקה לטיפול נמרץ נוירוכירורגי במצב קשה, כשהוא חסר הכרה ומונשם.
בבדיקת CT שנעשתה לתובע נמצא "מעט דם בחדרים, קונטוזיות נקודתיות ברקמה מוחית כולל גזע המוח" וכן נמצא כי הוא סובל משבר ביד ימין.
התובע היה במצב של חוסר הכרה משך 30 ימים (וראה מוצג ת/10).
4. בתאריך 2.10.1995 הועבר התובע לטיפול בבית החולים "בית לוינשטיין" ברעננה. במסמך רפואי שנערך באותו יום נרשם, כי מבחינה קוגניטיבית אין קשר עם התובע. תחילה אושפז התובע במחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים "בית לוינשטיין" ובתאריך 14.11.1995 הועבר למחלקת שיקום, שם היה מאושפז עד לתאריך 5.3.1996.
במהלך האשפוז בבית החולים "בית לוינשטיין" חל שיפור רב במצבו של התובע, ובעת שחרורו תואר מצבו של התובע כדלקמן (וראה מוצג ת/10):
"חל שיפור משמעותי, עצמאי במחלקה בכל תפקודי ADL. מתהלך חופשי. המיפרזיס קל משמאל עם הגבלה בטווחי תנועה. טונוס כמעט תקין. יד ימין - חולשה קלה. יד שמאל מתפקדת כיד עזר. תחושה תקינה. מבחינה קוגניטיבית אימפולסיביות בולטת. נטיה לפאסיביות. המוטיבציה מוגבלת. קיימות הפרעות בזכרון, בהתמצאות, ואי לכך זקוק להשגחה וביקורת מתמדת. מתהלך ללא מכשיר עזר אך היציבות מוגבלת."
5. בעת התאונה היה התובע כבן 21 שנים. בעבר למד התובע בבית הספר "עמל" בחדרה, במגמת מסגרות, אך הפסיק את לימודיו באמצע כתה י"א כדי לעזור בפרנסת המשפחה. התובע התגייס לשירות חובה בצה"ל, ולאחר שחרורו החל לעבוד בחברה בשם "אביסון", העוסקת בהקמת מבנים. עבודתו של התובע הייתה כרוכה במאמצים פיזיים ובעבודה בגובה.
מאז התאונה לא שב התובע לעבודה. במהלך תקופת שיקומו לווה התובע על ידי ארוסתו, לה נישא בחודש פברואר 1996.
ב. הפגיעה הנוירולוגית והקוגניטיבית
6. לצורך קביעת מצבו של התובע לאחר התאונה, מונה פרופ' אבינעם רכס כמומחה מטעם בית המשפט. בחוות דעת ראשונה, מתאריך 12.11.1997, קבע פרופ' רכס, כי התובע "אינו מתמצא בזמן ובמקום, הזכרון לטווח קצר חסר למעשה .... ". עוד קבע פרופ' רכס, כי "בבדיקת גפיים נמצא lt. Ataxic hemi pares ... עם סימנים פירמידלים בולטים משמאל והפרעה במבחני אף - אצבע ועקב ברך. בהליכה בולטת אטקסיה .... ". עוד מצא פרופ' רכס כי בבדיקת העצבים הקרניטליים ישנה ירידה בשמיעה מימין, וצלקת טרכיאוסטומיה בצוואר.
על פי חוות דעתו של פרופ' רכס, לתובע נותר חוסר נוירולוגי בולט מאוד עם הפרעות בהתנהגות ובאישיות וכן שיתוק אטקטי בפלג גופו השמאלי. פרופ' רכס קבע, כי שיעור הנכות של התובע הוא 60%, בגין המיפרזיס אטקטי משמאל, על פי סעיף 29(1)(א)(III) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1965 (להלן - "התקנות"), ונכות בשיעור 70% בגין הפרעות קוגניטיביות והתנהגותיות קשות ביותר, לאחר פגיעה מוחית, וזאת לפי סעיף 34(ו) לתקנות (מותאם). לדעת פרופ' רכס, יש לראות את התובע כנכה בשיעור 100%, הזקוק לשירותים מיוחדים ולהשגחה רצופה.
7. כיוון שבעת עריכת חוות הדעת הראשונה לא עמדו בפני פרופ' רכס כל המסמכים הרפואיים, התבקש פרופ' רכס להתייחס למסמכים שלא עמדו בפניו, ולערוך חוות דעת נוספת. חוות הדעת הנוספת נערכה בתאריך 17.1.1999 (מוצג נ/29).
בחוות דעתו הנוספת קבע פרופ' רכס, כי לתובע "הפרעה קוגניטיבית בולטת עם קשיים והפרעות בהתמצאות בזמן ובמקום עם ליקויי זכרון ניכרים מאוד", ובנוסף לכך מצא פרופ' רכס, כי "בבדיקת הגפיים נמצאה המיפרזיס קשה משמאל .... בהליכה בולטת אטקסיה קשה ביותר".
פרופ' רכס העריך נכותו של התובע כפי שהעריכה בחוות דעתו הראשונה, לרבות העובדה כי יש לראות את התובע כנכה בשיעור 100% לצמיתות, הזקוק לשירותים מיוחדים ולהשגחה רצופה.
8. בעדותו בבית המשפט ציין פרופ' רכס, כי הנזק ממנו סובל התובע הוא אטרופיה, דהיינו דלדול ברקמת המוח, אשר קיים גם בצד ימין של גזע המוח. משמעות הפגיעה בגזע המוח היא, שלתובע יש "המיפרזיס אטקטית", "שמשמעותה שהוא סובל מחולשה בפלג הגוף השמאלי שלו ולא רק שיש שם חולשה, שזה "המיפרזיס" יש גם "אטקסיה", שמשמעותו שהוא לא מסוגל לבצע שום פעולה מוטורית שדורשת קואורדינציה" (עמ' 129 לפרוטוקול, בשורה 10). פרופ' רכס ציין, כי הדלדול הוא על כל רקמת המוח, לרבות באונות המצחיות, אשר שולטות בכל התפקודים הפרונטליים כמו שיפוט, זכרון לטווח ארוך וזכרון לטווח קצר (עמ' 133 לפרוטוקול, שורות 6 - 7).
9. במהלך עדותו של פרופ' רכס, הוצגה לפרופ' רכס קלטת וידאו שצולמה בחשאי, שעה שחוקרים מטעם הנתבעים עקבו אחר התובע.הקלטת צולמה בחודש מרץ 1998, ובה נראה התובע נוהג במכונית לסניף הדואר, לאחר מכן נוסע לרכוש דיבורית לטלפון הנייד שבמכוניתו, ועוסק בהתקנתה בעצמו (אגב פירוק כיסויים פנימיים שונים במכוניתו), ולאחר מכן צולם התובע עולה במדרגות (קלטת נ/7).
לאחר שצפה בקלטת מסר פרופ' רכס, כי עולה ממנה, שהתובע מתפקד באופן טוב יותר מהאופן שהתובע הציג לפניו בעת שבדק אותו, הן מהבחינה המוטורית והן מהבחינה ההתנהגותית (עמ' 137 לפרוטוקול, שורות 22 עד 23). פרופ' רכס מצא כי התובע "יותר משתמש ביד ימין גם כשהוא צריך לעשות עבודות בשדה השמאלי הוא נכנס עם יד ימין ורואים בכמה פעמים שהוא עובד בשדה השמאלי עם יד ימין, אבל בוודאי שהיד השמאלית היא לא באותה דרגת חומרה כפי שראיתי בבדיקה אצלי" (עמ' לפרוטוקול 137, שורות 2 עד 4), וכן הוסיף פרופ' רכס, כי "הסרט הזה מבחינה קוגנטיבית מראה שהוא מסוגל לעשות ולתכנן דברים, מידת הקוגנטיביות שלו פה נראית פחות חמורה ממה שהתרשמתי אז" (עמ' 137 שורות 9 עד 10).