(בתביעות הכספיות)
התובע והנתבע הקימו מיזם משותף לפיתוח וייצור של פנסי תאורה מבוססי טכנולוגית לד לתעשיית הקולנוע והטלוויזיה. לימים עלו יחסיהם על שרטון. התובע הגיש נגד הנתבע תביעה למתן חשבונות ותביעה כספית הנגזרת ממתן החשבונות; הנתבע השיב בתביעה כספית נגדית. ביום 25.1.2012 ניתן פסק-דין בתביעה למתן חשבונות (להלן פסק-הדין החלקי). עתה יש להכריע בתביעות הכספיות התלויות ועומדות בין הצדדים.
א. ההליך והצדדים לו
1. התובע מעצב תאורה להפקות קולנוע וטלוויזיה והנתבע צלם הפועל באותו תחום. בין בעלי-הדין התקיימה היכרות קודמת, גם אם רופפת ומקוטעת, על רקע עבודתם בתחום הפקות קולנוע וטלוויזיה בישראל. במאי 2006 או סמוך לכך חבר הנתבע לתובע, על-פי הזמנתו של האחרון, למיזם משותף שנסב על פיתוח ויצור פנסי תאורה מבוססי טכנולוגית לד לתעשיית הקולנוע והטלוויזיה (להלן המיזם המשותף ו הפנסים). בסוף אוגוסט 2006, בחלוף מספר חודשי פעילות משותפת, התגלעה בין הצדדים מחלוקת שסופה שיצרה ביניהם נתק והולידה את הסכסוך דנן.
2. הרקע לחבירתם של בעלי-הדין למיזם המשותף, תרומתו של כל אחד מהם למיזם וחלקו בו ומהלך חייו של המיזם נדונו בהרחבה בפסק-הדין החלקי; אין צורך לחזור על שנאמר שם. אשר למבנה השותפות והעקרונות המוסכמים שביסוד כינונה ופעילותה, נקבע בפסק-הדין החלקי כך: התובע הביא למיזם המשותף את הרעיון והיוזמה לפיתוח הפנסים; עוד בטרם יצאה השותפות לדרך החל בצעדים לקראת פיתוח ראשוני של פנס בעל שש נורות לד (להלן פנס לד6). הנתבע התחייב להשקיע בהמשך הפיתוח השקעה ראשונית בסך 40,000 דולר (להלן כספי ההשקעה). נקבע שהעבודות הדרושות להמשך פיתוח וגיבוש המוצר עד לשלב הייצור תימסרנה לאנשי מקצוע מתחומי האלקטרוניקה והעיצוב המכני. ככל שיתחוור שנדרשת השקעה נוספת בפיתוח ישאו בה הצדדים בחלקים שווים. על-יסוד כללים מוסכמים אלה יחלקו הצדדים במיזם המשותף בשיעור שווה של חמישים אחוז לכל אחד מהם [פסק-הדין החלקי, חלק ג(3)(ב)].
3. התובע לא הגה את רעיון הפנסים יש מאין; הנתבע הצטרף למיזם המשותף לאחר שהתובע היפנה אותו לאתרי אינטרנט בהם הוצגו פנסי לד [חלק ג(2)(א) בפסק-הדין החלקי]. עניינו של התובע ושל המיזם המשותף אליו חבר הנתבע היה בפיתוח והתאמה של פנסים מבוססי טכנולוגית לד לתעשיה בה פעלו התובע והנתבע בתחום מקצועם [ר' גם פסק-הדין החלקי, חלק ג(3)(ג)]. אין מחלוקת שלתובע אין זכויות בקניין רוחני בפנסים, בין באלה שפיתח קודם לחבירתו לנתבע ובין באלה שפותחו תחת קורת הגג של המיזם המשותף [שם, בחלק ג(3)(ו) ובחלק ג(4)].
4. עדויות הצדדים לגוף התביעות הכספיות נשמעו ביום 22.4.2013 וביום 19.6.2013. לתמיכת התביעה העיקרית העיד התובע [תצהיריו סומנו ת/1, ת/2 ו- ת/3]. מן העבר השני של המתרס העיד הנתבע [תצהיריו סומנו נ/1 ו- נ/2]. עוד הגיש הנתבע תצהיר של רוכש הרכב שנקנה על-ידו עבור המיזם המשותף [ נ/3]; התובע ויתר על חקירה של נותן התצהיר. ההפניות להלן הן לפרוטוקול הדיון זולת אם צוין אחרת.
ב. עילות התביעה העיקרית, פסק-הדין החלקי וגילוי החשבונות על-פיו
1. בכתב-התביעה שהוגש בפתיחת ההליך תבע התובע סך שהועמד על 200,000 ש"ח בעילות של מתן חשבונות, עשיית עושר ולא במשפט, כספית וחוזית. בשלב מאוחר יותר של הבירור הותר לתובע לתקן את סכום התביעה ולהעמידו על 400,000 ש"ח [החלטה מיום 9.8.2013]. אף לאחר שניתן פסק-הדין החלקי, ולאחר שהנתבע הגיש את תצהיר מתן החשבונות, לא ביקש התובע לתקן את התביעה וזו התנהלה על בסיס כתב-התביעה שהוגש ביום 3.6.2008.
2. אלו טענות כתב-התביעה שעל-יסודן התבקש צו מתן חשבונות: התובע פיתח שלושה פנסים, לד6, לד7 ו-לד55 (להלן פנסי המיזם); בספטמבר 2006 או סמוך לכך יצא הנתבע לתערוכה באמסטרדם, אליה נטל את פנסי המיזם ובמהלכה הציגם ללא ידיעתו וללא הסכמתו של התובע (להלן התערוכה); בדיעבד נודע לתובע כי בתערוכה יצר הנתבע קשר עם חברת ינירו האיטלקית (להלן ינירו), לה מכר את פנסי המיזם [סע' 18 ו-20 בכתב-התביעה].
אף שלטענת התובע הוגבל המיזם המשותף לפיתוח פנס מסוג אחד - לד6, ולא נועד לעסוק בשני הפנסים האחרים שבהם נשמרו מלוא הזכויות לתובע לבדו, נדחתה הטענה בפסק-הדין החלקי ונקבע כי הלכה למעשה עסקו הצדדים בפיתוח כל שלושת הפנסים במסגרת המיזם המשותף. בנוסף נדחתה טענת התובע כי הפנסים הובאו על-ידו למיזם במצב מוגמר כשהם מוכנים להפעלה וייצור [השוו סע' 9-7, 11.1, 13 ו-16 בכתב-התביעה לחלק ד' בפסק-הדין החלקי].
נובע מכך שכבר בהגשת התביעה הייתה ידועה טענת התובע כי הנתבע נטל את מוצרי המיזם ומכרם לינירו, באופן שהשליך על יכולתו של התובע לנסח את סעדיו בכל הקשור למתן החשבונות. בעדותו לפני ניסה התובע להתכחש לכך, אך היא לא עוררה אמון ועמדה בניגוד גמור לתשתית העובדתית שעליה נסמכה תביעתו מרגע הגשתה [עמ' 126 ש' 7-6].
3. התובע עתר לחייב את הנתבע ליתן חשבונות משלושה סוגים ביחס למכירת פנסי המיזם על-ידו: פירוט וחשבונות ביחס לכל המכירות של המוצרים, פירוט של כל התקבולים שהתקבלו במכירת המוצרים והצגת כל החוזים שנעשו ביחס למוצרים [סע' 24.1, 24.2 ו- 24.4 בכתב-התביעה]. בפסק-הדין החלקי התקבלה התביעה למתן חשבונות תוך חיוב הנתבע למסור את התיעוד והפירוט שהתבקשו בסעיפים הללו; עוד נקבע כי " התיעוד והפירוט יומצאו לתובע תוך 60 יום מן המועד בו יומצא פסק-הדין החלקי לנתבע. יתלווה אליהם תצהיר בו ינקוב הנתבע בכול המסמכים הנוגעים לתיעוד ולפירוט שהתבקשו המצויים, או שהיו מצויים, ברשותו או בשליטתו ושאותרו על-ידו לאחר חקירה ודרישה. ככל שיש בין המסמכים שהתבקשו כאלה שלא אותרו או שאינם עוד בחזקתו או בשליטתו של הנתבע, יבאר בתצהיר מתי יצאו מחזקתו ומה היה עליהם" [שם, חלק ח' סע' 2-1].
הנתבע הציג את התיעוד והפירוט שבחשיפתם חויב באמצעות תצהיר מתן חשבונות מיום 29.3.2012 (להלן תצהיר מתן החשבונות) שאלה עיקריו: ראשית, ההסכם היחיד בו התקשר הנתבע נערך בינו לבין ינירו ביום 2.4.2007 (להלן החוזה עם ינירו). החוזה עם ינירו צורף לתצהירו גילוי החשבונות; הוא נערך בין הנתבע באופן אישי לבין החברה האיטלקית Ianiro S.r.i.. שנית, החוזה עם ינירו עמד בתוקפו למשך חמש שנים, עד יום 2.4.2012, ללא אפשרות להאריכו. שלישית, הנתבע לא מכר מוצרים לאיש. רביעית, על-פי החוזה עם ינירו קיבל הנתבע תשלום בגין יעוץ בסך כולל של 12,000 אירו (להלן דמי הייעוץ), אך לא קיבל תמלוגים כלשהם ואף לא קמה לו זכות לקבלם שכן " המוצר היה מוצר מפסיד, כמעט ולא נמכר, והיקף ההוצאות שהוצאו לפיתוחו עלה עשרות מונים על ההכנסות המועטות שהכניס" [שם, בסע' 3]. הנתבע כפר בזכותו של התובע לחלק בדמי הייעוץ [שם, בסע' 4]. לתמיכת טענתו כי המוצרים שעליהם נסב החוזה עם ינירו לא נמכרו בהיקף מסחרי אלא בהיקף קטן של מוצרים בודדים, ואף זאת בעיקר לצרכי הדגמה, צירף הנתבע הודעת דוא"ל שנשלחה אליו מגב' פבריציה ינירו (להלן גב' ינירו), עמה עמד בקשר בכל הקשור לכריתת החוזה עם ינירו וביצועו [נספח ב' לתצהיר מתן החשבונות].
4. טענת התובע כי הנתבע הפר וביזה את פסק-הדין החלקי בכך שלא קיים במלואו את צו מתן החשבונות, אחת דינה להידחות. כמה וכמה טעמים לכך.
(א) בכתב-התביעה הגדיר התובע את הסעדים שביקש בכל הקשור למתן חשבונות; סעדים אלה לבדם ולא אחרים זולתם הוענקו בפסק-הדין החלקי. אף שהתביעה הוגשה מלכתחילה תוך ידיעה של התובע על-אודות עצם ההתקשרות בין הנתבע לבין ינירו, להבדיל מידיעת תוכן ההתקשרות ומהותה, לא צירף התובע את ינירו כנתבעת ולא ביקש צו למתן חשבונות נגדה אף שלא הייתה מניעה לעשות כן. יתרה מכך, התובע אישר שהתביעה הוגשה על-בסיס טענתו כי ראה את מה שלשיטתו היו מוצרי המיזם באתר של חברת ינירו; הדברים אינם מתיישבים עם טענתו כי רק הנתבע לבדו הוא בעל-דברו [עמ' 127 ש' 20-16]. גם לאחר שניתן תצהיר מתן החשבונות ותוכנו של החוזה עם ינירו נגלה לתובע לא ביקש הלה לתקן את כתב-התביעה בדרך של צירוף ינירו כנתבעת נוספת, באופן שיסלול את הדרך לקבלת תיעוד ממנה. סעד מתן החשבונות פועל וחל רק בציר היחסים שבין הצדדים הישירים להליך. הוא אינו עשוי לחייב את הנתבע ליתן חשבונות ולהציג מידע ופרטים שאינם בידיו אלא בידי צד שלישי. הדברים יפים דרך כלל; הם נכונים מקל וחומר שעה שהתנהלות התובע העידה על בחירה מודעת, שאינה מחויבת המציאות והדין, להימנע מצירופה של ינירו כצד ישיר להליך.
(ב) טענת התובע כי הנתבע לא קיים את פסק-הדין החלקי נסמכת על חירות שנטל לעצמו לקרוא אל-תוך פסק-הדין את מה שאין ולא הייתה כוונה שיהיה בו. פסק-הדין החלקי חייב את הנתבע להציג את החשבונות, המידע והפרטים שהתבקשו בכתב-התביעה לאחר שיקיים חקירה ודרישה במסמכיו הוא; פסק-הדין לא חייב את הנתבע לערוך חקירה ודרישה אצל צד שלישי, לרבות אצל ינירו. כבר הודגש שבעת הגשת התביעה ידע התובע על התקשרות של הנתבע עם ינירו שנסבה לטענתו על פנסי המיזם; אילו סבר שעומדת לו זכות לדרוש מהנתבע חשבונות, תיעוד ופרטים על-אודות מכירת מוצרים שנעשתה בידי ינירו על-בסיס התקשרות זו כי אז היה עליו לכלול סעד כזה בכתב-התביעה בלשון מפורשת וברורה. לא ניתן לקרוא סעד כזה לתוך כתב-התביעה באופן פרשני וממילא לא לסעד כזה של גילוי חשבונות כיוון פסק-הדין החלקי. כאשר חויב הנתבע לערוך חקירה ודרישה טרם מתן החשבונות כיוונו הדברים לחקירה ודרישה במסמכיו הוא ולא במסמכי צד שלישי [ר' גם החלטה על כך בעמ' 146]. למעשה, אף התובע אישר בעדותו לפני כי צו מתן החשבונות שעוגן בפסק-הדין החלקי נסב על מה שהיה מצוי ברשות הנתבע ובשליטתו ושאותר על-ידו לאחר חקירה ודרישה; בין מה שחויב הנתבע לגלות בפסק-הדין החלקי לבין טענת התובע כי הנתבע חויב לתת לו 'את כל מה שצריך' ארוכה הדרך [עמ' 126 ש' 14-8].
(ג) תצהיר מתן החשבונות קיים את פסק-הדין החלקי, כך בתוכנו וכך גם בהיקפו. הנתבע אינו נחשד בהסתרת מידע בשל כך שלא הציג תיעוד ונתונים שהתובע עצמו לא מצא לנכון לבקשם, וכפועל יוצא פסק-הדין החלקי לא נדרש אליהם. אילו סבר התובע באמת ובתמים כי תצהיר מתן החשבונות איננו מקיים אחר פסק-הדין החלקי כי אז היה עליו לנקוט בהליך מתאים: לבקש להעמיד את הנתבע לחקירה על תצהיר מתן החשבונות בטרם יוחל בבירור התביעה הכספית הנעוצה בחשבונות, לפנות בבקשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית-משפט או למצער לעתור לתיקון כתב-התביעה כך שסעד מתן החשבונות יורחב ויחול על מסמכים שאינם בידי הנתבע אלא בידי ינירו ושלנתבע זכות לקבלם מכוח החוזה עמה. דבר מאלה לא נעשה מבלי שניתן לכך טעם [עמ' 126 ש' 29 עד עמ' 127 ש' 5]. מחדליו הדיוניים של התובע, שבנסיבות העניין יש לייחס להם משמעות מהותית, משליכים על יכולתו להישמע בטענה כי הנתבע לא קיים את פסק-הדין החלקי.
(ד) טענת התובע כי יכול היה לנסח את התביעה למתן חשבונות רק לאחר שהיו נמסרים לו חשבונות מסוימים, לאו טענה היא מהיותה מתעלמת מסדר הדיון והבירור של תביעה למתן חשבונות [עמ' 126 ש' 18-16]. תחילה מכריע בית-המשפט בשאלה אם התובע זכאי לקבל מהנתבע את החשבונות שביקש; לאחר מכן, אם הוכרעה השאלה בחיוב, מתבררת התביעה הכספית על-יסוד החשבונות שהציג הנתבע. כאמור, לאחר שהוגש תצהיר מתן החשבונות לא ביקש התובע לתקן את התביעה ולכלול בה סעדים נוספים בנושא מתן החשבונות. בעדותו לפני התחמק התובע מלהשיב אם בכתב-התביעה עתר לחשבונות ביחס לתקבולים ממכירות שנעשו על-ידי הנתבע או שמא כיוון לתקבולים ממכירות של צד שלישי; לבסוף אישר שכיוון לחשבונות שיצביעו על סכומי כסף שקיבל הנתבע, קרי, על התעשרות בפועל שהניבה לנתבע התקשרותו עם ינירו. טענת התובע כאילו לא גילה לו הנתבע את מלוא החוזים שנעשו על-ידו ביחס למוצרים נותרה סתמית וכוללנית ולא הובאה ולו גם ראשית ראיה לתמיכתה [עמ' 126 ש' 24-15].