פס"ד בעניין צו הריסה מנהלי שניתן לגדר שהוקמה לאורך כביש החוף

 בפני שני ערעורים שהדיון בהם אוחד שעניינם בהחלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בחדרה, כב' השופט מ. מסארווה (להלן: "בית משפט קמא") שניתנה ביום 15/7/08 בתיק תל"פ 16/08.

הועדה המקומית לתכנון ובניה חדרה (להלן: "הועדה המקומית") הוציאה צו הריסה מנהלי שענינו גדר שהקים מר ברא"ז לאורך כביש החוף, במקום גדר קודמת שהייתה במקום ושהוקמה ע"י חברת מע"צ ונהרסה. מר ברא"ז הגיש בקשה לביטול צו ההריסה המנהלי בטענה שהגדר הוקמה כדי למנוע מסוסים שהוא מגדל בשטח הסמוך לצאת אל הכביש הראשי ולסכן את התעבורה בו. לטענתו חלפו יותר משישים (60) ימים מיום שהוקמה הגדר ועד שהוצא צו ההריסה המנהלי וכי אין מדובר כלל בבניה. עוד טען ברא"ז כי הצו הוצא שלא כחוק מטעמים שפורטו בבקשתו. בהתאם ביקש לבטל את צו ההריסה המנהלי. הועדה המקומית טענה כי יש לדחות את בקשתו של ברא"ז מאחר והוא אינו בעל המקרקעין אלא פולש ומכאן שאין לו כלל מעמד לעניין הגדר הנ"ל ולגופו של עניין הוצא הצו כחוק.  בית משפט קמא קבע כי לברא"ז יש מעמד לצורך ההליך נשוא הבקשה שבפניו. לגופו של עניין דחה את הבקשה וקבע כי הצו הוצא כחוק. עם זאת עיכב את ביצוע צו ההריסה עד ליום 1/1/09 כדי לאפשר לברא"ז להתארגן לביצוע הצו.

הועדה המקומית ערערה על עצם עיכוב ביצוע הצו וכן על מתן מעמד לברא"ז, כמי שפלש למקרקעין לא לו וגידר אותם, לצורך ההליך בבית משפט קמא. ברא"ז ערער על ההחלטה הדוחה את בקשתו לביטול צו ההריסה המנהלי. בהסכמת הצדדים אוחד הדיון בשני הערעורים (החלטה מיום 11/9/08 עמ' 1 לפרוטוקול).

כאמור, טענת הועדה המקומית היא כי לברא"ז, שפלש למקרקעין ומחזיק בהם שלא כדין, אין כלל מעמד בפניה לביטול צו ההריסה המנהלי וזאת בהתאם להוראות סעיף 238א(ז)(1) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה") הקובע כדלקמן:

"הרואה עצמו נפגע על ידי צו הריסה מינהלי רשאי לבקש מבית המשפט את ביטולו, אולם הגשת הבקשה לא תתלה את תקפו של הצו אלא אם כן נתן בית המשפט צו זמני לעיכוב ביצועו של צו ההריסה המינהלי; בית המשפט רשאי לתת צו זמני כאמור במעמד צד אחד אם שוכנע כי הדבר מוצדק בנסיבות הענין, ובלבד שתקפו לא יעלה על 15 ימים, ואולם רשאי בית המשפט, לאחר שקיים דיון במעמר הצדדים, להאריך את תוקפו של הצו הזמני כאמור לתקופות נוספות; "

טענת הועדה המקומית היא כי ברא"ז אינו נכנס תחת ההגדרה של " הרואה עצמו נפגע" וזאת בהעדר כל זכות במקרקעין בהם הוקמה הגדר נשוא צו ההריסה המנהלי. 

סבור אני כי צודקת הועדה המקומית בטענתה לפיה אין לברא"ז מעמד כלל בכל הנוגע להליך צו ההריסה המנהלי. ברא"ז אינו מחזיק כדין במקרקעין בהן הוקמה הגדר. ככזה אין לו מעמד בכל הנוגע לביצוע צו ההריסה המנהלי, זאת בהתאם להלכה שפורטה בע"פ 3249/05 מרדכי בר יוסף נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, פתח תקוה, לא פורסם (2005) (בקשה לדיון נוסף נדחתה בדנ"פ 4196/05 מרדכי בר יוסף נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובנייה פתח תקווה (לא פורסם2005). 

 
בית משפט קמא קבע כי לטעמו ההלכה שנקבעה במסגרת ע"פ 3249/05 מהווה פרשנות מצמצמת ואין להחילה על מקרה זה. לגישתו של בית משפט קמא יש להקיש בענינו של ברא"ז מהלכות שנקבעו בעניין זכות עמידה, שם הורחבה זכות העמידה אף למי שאינו נפגע ישירות מהחלטה של הרשות המנהלית, באופן המאפשר לעותר שאינו הנפגע הישיר לפנות בעתירה כנגד החלטה מנהלית. בהתאם סבר בית משפט קמא כי לברא"ז זכות ומעמד לצורך הליך בקשה לביטול צו ההריסה, בהיותו אדם שנפגע מצו ההריסה המנהלי, על אף שאין לו זכות במקרקעין בהם הוא רועה את סוסיו ובהם בנה את הגדר נשוא צו ההריסה המנהלי. 

יוער כי ההלכה שנקבעה בע"פ 3249/05 מרדכי יוסף הנ"ל אכן צומצמה בפסיקה ונקבע כי יש להעניק זכות עמידה רחבה מקום בו מדובר במבנה הקיים זמן רב ובאנשים המתגוררים בו, אף אם ללא כל זכות שבדין, משך תקופה ארוכה. ראה:

רע"פ 272/08 טרק סלימאן אמטיראת נ' מדינת ישראל , טרם פורסם (13.1.08);
רע"פ 680/08 כאמל אבולקיעאן ואח' נ' מדינת ישראל , טרם פורסם (19.3.08).

עם זאת, על המבקש לבטל צו הריסה מנהלי בטענה כי יש לראותו כמי שנפגע ע"י הצו, להראות כי הוא בעל זכות משפטית במקרקעין נשוא ההליך, זאת כדי להיכנס להגדרת "נפגע" תחת הוראות סעיף 238א'(ז)(1) לחוק התכנון והבניה. ראה:

רע"פ 3500/08 מאשה אבוסבילה ואח' נ' מדינת ישראל - הועדה המחוזית לתכנון ובניה דרום , טרם פורסם (21.9.08);

רע"פ 7253/08 אלטורי חסן ואח' נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבניה במחוז הדרום ואח', טרם פורסם (24.8.08).

 ברא"ז לא הראה כל זכות שבדין במקרקעין בהם הוקמה הגדר ובנסיבות אלו אין לראותו כמי שנפגע כתוצאה מצו ההריסה המנהלי נשוא ההליך בבית משפט קמא ואין לתת לו מעמד לטעון כנגד הצו.

מעבר לכך, בית משפט קמא ביקש להקיש מההלכות בדבר הרחבת זכות העמידה לעניין המקרה נשוא הליך זה. סבור אני כי לא ניתן להעתיק הלכות מתחום המשפט המנהלי בעניין הרחבת זכות העמידה בהתעלם משורה ארוכה של הלכות בדבר אי מתן סעד מן הצדק למי שפעל שלא כדין בטרם פנה לבית משפט. קביעת עובדות בדרך של התנהגות שלא כחוק שוללת את הזכות לקבלת סעד שעניינו סעד מן הצדק. הלכה היא כי עותר העושה דין לעצמו ומבצע עבירה בפעילותו באותו עניין בו הוא עותר אינו זכאי לסעד מן הצדק במסגרת של הליך מנהלי. ראה: